אני מרגיש חרא ואני מרגיש שאף לא מבין אותי ובחיים לא יבין אותי

תכיר חברים חדשים תצא לבילויים ככה תרגיש שיש טעם לחיים תהנה!

שואל השאלה:
תודה... ממי אני יכול לבקש למחוק את השאלה?

קודם כל ולפני הכל, אני לא אשקר - אני לא מבינה כלום בהתקפי חרדה ודיכאון, אבל אני מוכנה להקשיב.

לגבי העלייה לכיתה ז, בטח עוד ירשמו כאן גם אחריי, שם אתה מוצא חברים באמת טובים ואתה לא תהיה חבר שלהם רק כי "זה מה שיש ועם זה צריך להסתדר". אתה תמצא חברים חדשים, תעזוב חלק מהישנים וחלק תשאיר, ואוליי אפילו בעתיד תחזור להיות חבר של כמה שניתקת מהם קשר.
אל תשכח להיות אתה שאתה עולה לכיתה ז בשביל שהחברים החדשים שלך יאהבו אותך ולא מישהו אחר (לא דמות שתיצור לעצמך)
לגבי ההורים שלך, תנסה אוליי להכין להם משהו סתם כמחווה. לא כי חג, לא כי יום הולדת, סתם כי אתה רוצה לשפר להם את היום.
תוכל להכין סתם ברכה או לבוא בוקר אחד ולהכין להם ארוחת בוקר (לכל אחד בנפרד כן?)
הם יהנו לקבל את ההערכה הזו וגם את ארוחת הבוקר לפני יום קשה
וגם לראות את החיוך שלהם אוליי יעזור לך להרים את שמחת החיים.
מקווה שעזרתי ❤

שואל השאלה:
תודה!

אני יכולה להבין אותך, יש לי גם רגעים כאלה.. אבל רוב הזמן מוזיקה או ציור עוזרים לי לעבור אותם.
תמצא משהו להעסיק את עצמך בו ואל תתרכז בצער.
תנסה לראות מכל מיני סירטונים ביוטיוב איך לשמוח או להרגיש יותר טוב.
ובטח זה ממש קשה להיפרד מהחברים שלך, וגם אני צריכה להיפרד מחברות שלי כי אני עוברת דירה (שלקח לי המון זמן להכיר אותן ובכללי לוקח לי זמן להתחבר לאנשים..) והחיים ממשיכים ואתה רק בן 12, ויש לך עוד חיים שלמים ללמוד, לפרוח להכיר, לחבות ולצבור המון זכרונות טובים.
ואני בטוחה שבכיתה החדשה שלך תמצא חברים חדשים ומספיק אפילו שתי חברים! שיהיו שם בשבילך ושיוכלו להכיל אותך ולקבל אותך.
ואין לך מה להרגיש רע לגבי משהו שקרה לפני הרבה זמן, על אותו מקרה שאמרת שאתה רוצה להתאבד בלי להבין את משמעות המילים.
ובו אני אספר לך משהו על עצמי.
אני הייתי אדם מאוד דיכאוני ותמיד הייתי עצובה אבל החלטתי לשתנות, ומהחלטה הזאת נהייתי אדם שמח (לא רואים את זה כלפי חוץ, אבל אני מרגישה את זה).
זה התחיל מדברים קטנים.
והנה כמה דוגמאות לזה:
1. לקבל את עצמי יחד עם הפגמים שלי.
2. לחייך לעצמי בבוקר במראה לפחות 10 שניות
3. לשמוע מוזיקה משמחת.
4. להגיד לעצמי היום אני אדם שמח!
5. להעריך את הדברים הקטנים שלי בחיים.
ואני לא יודעת אם זה עזר בכלל מה שכתבתי פה, אבל לי אישית זה עזר.
וזהו, בהצלחה!

הי אנונימי יקר
אני רואה שביקשת למחוק את ההודעה הזו, ואני יכולה לשער שאולי יש בך מעט חרטה על שנחשפת כך ברשת.
למרות זאת, החלטתי להגיב לך תגובה קצרה, כדי שתראה שבאמת אכפת לי ממך! ולהזמין אותך לשוחח, אם תרצה.
מהדברים שכתבת נשמע לי שאתה עובר תקופה מאוד קשה, אתה עצוב מאוד כל הזמן, יש לך מחשבות רעות ומפחידות שרצות בראש ומאיימות עליך ועל חייך, אתה נפרד מחבריך, מה שוודאי גורם לך להרגיש הרבה בדידות וחששות מהמשך הלימודים ובכלל מהמשך החיים.
המחשבות האלה על המוות והחששות שלך מההמשך,במיוחד בגילך, הם משהו שמאוד קשה להתמודד איתו לבד.
אני מתנדבת בעמותה שנקראת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, באתר שלנו תוכל למצא מידע רב עלינו. אני רוצה להזמין אותך אל הצ'אט שלנו, צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות שם איתך ועבורך להקשיב, לתמוך ולנסות לסייע בכל דרך שרק נוכל. אם תרצה, נחכה לך. אנחנו נמצאים בכתובת https://sahar.org.il

שלך, מכל הלב, מתנדבת סה"ר

שואל השאלה:
תודה. אני מצטער, לא כל כך בא לי אבל ממש תודה!