אז ככה...(תכנסו בבקשה ותקראו הכל זה חשוב)

אני עכשיו בכיתה ח, השנה הזו הייתה חרא בשבילי לא רק במובן הקורונה, גם בגלל שבכיתה ז תמיד כיף תמיד כולם מתרגשים וישר נהיים חברים וב ח שמים לב מי אלה האנשים שאתה נמצא איתם בכיתה באמת. ורבים ויש שטויות וכל זה, בכל מקרה הגעתי למצב שבו אין לי חבר/ה אחד/ת אמיתי/ת פשוט לא, כל מי שאיתי בכיתה פשוט חבר לכיתה, אנחנו לא יוצאים ולא כלום, רק מדברים בכיתה, ויש חבורת בנות שלפעמים יוצאת עם חבורת בנים וזה תמיד רק הם זהו. בשנה הזו כשהיה עבודות ביחד אני פחדתי שלא יהיה לי עם מי להיות שאני תמיד בחירה שנייה, או שאני אהיה עם אנשים שלא באלי להיות איתם , הרגשתי נדחפת לפעמים , כי בהפסקות הייתי עם חבורה אחת שאני לא בה, ופשוט קשה לי. יש לי חברות אמיתיות מהשכבה ומבתי ספר אחרים ומשכבה גבוהה יותר שאנחנו נפגשים . אבל עדיין איך להיות בכיתה שאין לי בה חבר אחד? לא יוצאים לא כלום, לפעמים הרגשתי לבד. ואני לא היחידה בכיתה שמרגישה ככה יש עוד הרבה ואני יודעת על זה.
השאלה שלי היא האם להישאר בכיתה הזו ולסבול עוד שנה עם דברים כאלה עד כיתה י , או לעבור שנה הבאה לכיתה אחרת , התחלה חדשה, שאני לא מכירה בה אף אחד , ולקוות לטוב, שווה להתחיל הכל עוד הפעם? , בבקשה אם אתם מבינים אותי ,תענו לי זה יעזור:)