אני מרגישה שההורים שלי שונאים אותי (ארוך)

בשעה 8:00 הייתי בחדר ועשיתי שיעורים ואז אמא שלי באה אלי לחדר ואמרה לי שיוצאים להליכה ושאני לא יכולה לסרב, יצאנו להליכה וביקשתי מאמא שלי לחזור אחרי 20 דקות הליכה כי יש לי שלפוחית בכף רגל וכל פעם שאני דורחת על הרגל אני מרגישה כאילו דוקרים אותי בכף רגל (היא יודעת מזה אז רק אמרתי לה שמאוד כואבת לי הרגל) ואז במקום לשאול מה קרה או להראות קצת דאגה היא אמרה שרק התחלנו ללכת ושאני צריכה להפסיק להתלונן ושאני צריכה להודות לה שהיא מכריחה אותי לצאת להליכה הזאת, אחרי 10 דקות התחלתי להרגיש כאבים ממש חזקים מהרגל (יותר מבדרך כלל) ועוד פעם ביקשתי להתחיל לחזור והיא שאלה למה אני מתלוננת כל כך הרבה, צעקה עלי והאריכה את הדרך, באותו רגע זה כבר ממש כאב לי עד שהתחילו לזלוג לי דמעות מכאב והתאמצתי ברמה של למשוך לי בשיער ולכווץ לי את היד כדי לא להתחיל לבכות בקול והייתי די בטוחה שהשלפוחית לפחות הכפילה את הגודל שלה לפי רמת הכאב.

ככה זה נמשך כל כמה דקות ששאלתי מתי חוזרים ואז היא האריכה את הדרך.

אחרי שעה הליכה הגעתי למצב שאני רודפת אחרי המשפחה שלי כשאני צולעת והם מגבירים את הקצב כל כמה דקות.

כשסוף סוף הגענו הביתה אמא שלי נזכרה לשאול אותי למה אני בוכה (למרות שהיא ראתה שבכיתי כמה פעמים במהלך ההליכה) שכשאמרתי לה שהשלפוחית שילשה את גודלה (והראתי לה) והסברתי לה שכל הדרך סבלתי מכאבים היא אמרה לי, למה את בוכה מזה? לך כואב ואח שלך מתעצבן, ואחרי שהיא התרחקה קצת היא אמרה בקול כדי שעולם השמעו "אף אחד לא מתחשב בי"

היא כל כך מעצבנת אותי ואני לא יכולה איתה יותר