12 תשובות
שואל השאלה:
מכאן ברור כי כוונת המחבר היא לא אל תאכלו סוג זה של אוכל, אלא מצווה שלא להתחקות אחרי עבודת האלילים האחרים.
שהרי אם בכל זאת הפסוק היה מדבר על אכילה, הגיוני היה שאלוהים היה בוחר לשים את הפסוק ביחד עם שאר הפסוקים המדברים על מה מותר ומה אסור לאכול. כוונת המחבר בפסוקים אלו היא לא דיני-כשרות, השורש א.כ.ל אפילו לא מופיע בשום צורה, אלא רק הציווי לא לבשל.
בהרחבה:
הבעיה בפרשנות של חזל צצה אפוא כאשר חוזרים לספר בראשית וקוראים מה הִגיש אברהם אבינו לשלושת אורחיו לפני שבישרו לו על הולדת יצחק: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ. לפי פסוק זה, אברהם הגיש לאורחיו חלב ובשר גם יחד, ללא הפרדה ובאותה ארוחה (ורשי מאשר גם זאת). אבל, תאמרו, בימיו של אברהם עדיין לא ניתנה התורה ועל כן אברהם לא היה כפוף לציווי לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. וכאן בדיוק טמונה הבעיה. אם מקבלים את סמכותם של חזל לפירושו של אותו ציווי, יש לקבל באותה כניעה גם את מה שאמרו על אברהם אבינו.
במה דברים אמורים? הנה, בתלמוד הבבלי מופיע הקטע הבא: קִיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו): עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו אמר רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה. מדהים! לא זו בלבד שאברהם קיים את תורתו הכתובה של משה במלואה, הוא אף ידע את התורה שבעל-פה וקיים אותה!
מדוע אם כן הגיש אברהם לשלושת אורחיו חלב ובשר בשעה שידע היטב כי הן התורה שבכתב (לפי פירושם של חזל) והן התורה שבעל-פה אוסרות זאת? ללא ספק, מתגלה כאן סתירה לא קטנה בדברי חזל, שמצד אחד מפרשים את הפסוק לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ כאיסור החל על כל סוגי הבהמות הטהורות, אך מצד שני טוענים כי אברהם אבינו קיים את התורה כולה, ומתעלמים לגמרי מכך שאותו אברהם הִגיש לאורחיו חלב ובשר באותה ארוחה ולכאורה הפר את מצוות התורה, כפי שהם פירשוה.
ובכן, מתוך ניסיון ליישב את הסתירה מצטטים חזל את בראשית יח 8: וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, ושואלים: וכי אוכלין היו? ומיד עונים: [לא,] אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק. במילים אחרות, למרות שהכתוב אומר במפורש וַיֹּאכֵלוּ, באים החכמים ומגלים לנו כי למען האמת אורחיו של אברהם העמידו פנים שאכלו. האמנם? בעיה אחת העולה מפירוש זה היא שגם אם נקבל את הטענה כי אורחיו של אברהם לא אכלו, עדיין נשאלת השאלה מדוע הִגיש להם אברהם בשר וחלב אם מלכתחילה ידע שהתורה עתידה לאסור זאת.
אך הבעיה העיקרית בפירוש רדיקלי זה, טמונה בכך שהוא איננו עומד בסתירה רק עם הכתוב במקרא, אלא גם עם מדרש אחר של חזל, שבו נאמר במפורש כי שלושת האורחים אכלו גם אכלו: לפי אותו מדרש, כאשר נשברו לוחות הברית שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו.
מכאן ברור כי כוונת המחבר היא לא אל תאכלו סוג זה של אוכל, אלא מצווה שלא להתחקות אחרי עבודת האלילים האחרים.
שהרי אם בכל זאת הפסוק היה מדבר על אכילה, הגיוני היה שאלוהים היה בוחר לשים את הפסוק ביחד עם שאר הפסוקים המדברים על מה מותר ומה אסור לאכול. כוונת המחבר בפסוקים אלו היא לא דיני-כשרות, השורש א.כ.ל אפילו לא מופיע בשום צורה, אלא רק הציווי לא לבשל.
בהרחבה:
הבעיה בפרשנות של חזל צצה אפוא כאשר חוזרים לספר בראשית וקוראים מה הִגיש אברהם אבינו לשלושת אורחיו לפני שבישרו לו על הולדת יצחק: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ. לפי פסוק זה, אברהם הגיש לאורחיו חלב ובשר גם יחד, ללא הפרדה ובאותה ארוחה (ורשי מאשר גם זאת). אבל, תאמרו, בימיו של אברהם עדיין לא ניתנה התורה ועל כן אברהם לא היה כפוף לציווי לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. וכאן בדיוק טמונה הבעיה. אם מקבלים את סמכותם של חזל לפירושו של אותו ציווי, יש לקבל באותה כניעה גם את מה שאמרו על אברהם אבינו.
במה דברים אמורים? הנה, בתלמוד הבבלי מופיע הקטע הבא: קִיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו): עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו אמר רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה. מדהים! לא זו בלבד שאברהם קיים את תורתו הכתובה של משה במלואה, הוא אף ידע את התורה שבעל-פה וקיים אותה!
מדוע אם כן הגיש אברהם לשלושת אורחיו חלב ובשר בשעה שידע היטב כי הן התורה שבכתב (לפי פירושם של חזל) והן התורה שבעל-פה אוסרות זאת? ללא ספק, מתגלה כאן סתירה לא קטנה בדברי חזל, שמצד אחד מפרשים את הפסוק לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ כאיסור החל על כל סוגי הבהמות הטהורות, אך מצד שני טוענים כי אברהם אבינו קיים את התורה כולה, ומתעלמים לגמרי מכך שאותו אברהם הִגיש לאורחיו חלב ובשר באותה ארוחה ולכאורה הפר את מצוות התורה, כפי שהם פירשוה.
ובכן, מתוך ניסיון ליישב את הסתירה מצטטים חזל את בראשית יח 8: וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, ושואלים: וכי אוכלין היו? ומיד עונים: [לא,] אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק. במילים אחרות, למרות שהכתוב אומר במפורש וַיֹּאכֵלוּ, באים החכמים ומגלים לנו כי למען האמת אורחיו של אברהם העמידו פנים שאכלו. האמנם? בעיה אחת העולה מפירוש זה היא שגם אם נקבל את הטענה כי אורחיו של אברהם לא אכלו, עדיין נשאלת השאלה מדוע הִגיש להם אברהם בשר וחלב אם מלכתחילה ידע שהתורה עתידה לאסור זאת.
אך הבעיה העיקרית בפירוש רדיקלי זה, טמונה בכך שהוא איננו עומד בסתירה רק עם הכתוב במקרא, אלא גם עם מדרש אחר של חזל, שבו נאמר במפורש כי שלושת האורחים אכלו גם אכלו: לפי אותו מדרש, כאשר נשברו לוחות הברית שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו.
שואל השאלה:
וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא [רק] אתמול עברו עליה, שכתב בה לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ, ג). אמר להם הקבה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, [האם] לא אתם שירדתם אצל אברהם, אכלתם בשר וחלב? שנאמר: ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו ויאכלו (מדרש שוחר טוב על תהילים ח).
לעניות דעתי, סתירה זו הייתה יכולה להיפתר בשני תנאים: (1) לולא קבעו חזל כי אברהם קיים גם את התורה שבכתב וגם את זו שבעל פה, לא היה אברהם בגדר חוטא כי בתקופתו, כאמור, עוד לא ניתנה מצווה זו; (2) לולא היו חזל מפרשים את המצווה הזו כפי שעשו, אלא היו משאירים את המשמעות המילולית של הפסוק (לפיה, האיסור לבשל בשר בחלב חל אך ורק על גדי), לא היה אברהם נמצא חוטא כי הוא, כאמור, הגיש לאורחיו בן-בקר רך ולא גדי.
למעשה, קיימת דרך נוספת לפתור את הכביכול-סתירה שלפנינו, אולם דרך זו מחייבת את שלילת פרשנותם של חזל. אם נעשה כן, ניווכח כי הסתירה נעלמת מאליה: אברהם אבינו לא חטא (1) משום שתקופת חייו קדמה כידוע לתקופה שבה קיבלו בני ישראל את התורה (ולכן בהגישו לאורחיו חלב ובשר הוא בשום פנים ואופן לא יכול היה להפר את מצוות משה); (2) משום שגם אם נאמין כי אברהם אכן היה מודע למצוות התורה העתידה לבוא מסיני, הוא עדיין לא עבר על המשמעות המילולית, הטהורה והפשוטה של הפסוק בהכינו לשלושת אורחיו חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר. מיותר כמעט לציין, כי בשום מקום במִקרא לא מוזכר כי אברהם נענש בגין מעשים אלה ולכן אין סיבה להניח שעבר עבֵרה כלשהי בהתנהגותו.
באותה הזדמנות ניתן להזכיר גם את הכיבוד שהוגש לדוד המלך הכולל תפריט בשר וחלב, כמתואר בספר שמואל ב יז 29. (וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל; כִּי אָמְרוּ, הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.)
ביאור אלטרנטיבי לפסוק
ועתה, לאחר שכל זה נאמר, ברצוני להציג ביאור אלטרנטיבי לפסוק לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. כדי לעמוד על הכוונה המקורית של מצווה זו, יש לבחון שני גורמים שונים: (1) את מהות המצווה, או התוכן המילולי שלה; (2) את ההקשר שבו מופיעה מצווה זו. כאמור, בנוגע לגורם הראשון, חזל פירשו את העובדה שהציווי מופיע שלוש פעמים באומרם כי הכוונה היא לאכילה, לבישול ולהנאה והוסיפו כי האיסור חל על כל סוגי הבהמות הטהורות.
ברם אנו צריכים לשאול את עצמנו: אם באמת התכוון אלוהים להורות לנו לא לערבב בשר וחלב מכל סוג שהוא, מדוע אפוא מופיע הפסוק שלוש פעמים באותו נוסח בדיוק? מדוע לא מופיע, למשל: לא תבשל בשר בחלב, או לא תאכל בשר בחלב וכו? מדוע הדגיש אלוהים דווקא את בישול הגדי ומדוע מופיעות המילים בחלב אמו שלוש פעמים ללא שינוי? אם נתייחס למשמעות המילולית של הפסוק, קרי אם לא נתחכם ונוסיף פרשנויות משלנו אלא נלך בהתאם לציווי: לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ (דברים יג 1), אזי ניווכח בנקל כי המצווה מתייחסת רק לגדי בחלב אמו, ועלינו לקבל זאת ללא סייג!
בנוגע לגורם השני, כאשר בוחנים את ההקשר שבו נאמר פסוק זה, מוצאים כי הפעמיים הראשונות שבהן מופיעה המצווה (שמות כג 19; לד 26) אינן מתייחסות כלל לדיני כשרות, אלא להבאת ביכורים ולשחיטת זבחים. אם לוקחים בחשבון שאלוהים הוריש לעם ישראל את הארץ מפני רִשעת הגויים (דברים ט 5) והזהיר אותם לא לאמץ את מנהגי הפולחן האלילי שלהם (שם, יב 4), ניתן להסיק כי חלק מאותם טקסים של הבאת הביכורים כלל בין היתר בישול גדיים בחלב אִמם. ולכן, כדי שבני ישראל לא יקריבו גם הם זבחים בצורה כזו, ציווה עלינו אלוהים שלא נבשל גדי בחלב אמו. בהקשר זה, מתגלה כי האיסור על בישול הגדי בחלב אמו איננו אלא איסור על עבודה זרה ואמונות טפלות.
אם מישהו סבור שמסקנה זו נשמעת קצת מופרכת, כדאי שייתן דעתו לדברים הבאים. חוקרים של תקופת המקרא מסכימים כי האיסור התורני על בישול גדי בחלב אמו רמז על כך שמִנהג מסוג זה רווח בקרב עמים מקומיים בתור טקס או פולחן אלילי. פולחן שכזה היה מקובל למשל בקרב אנשי העיר אוגרית ששכנה בסוריה הצפונית (ליד הנמל הקטן מינת אל-ביצא). העיר אמנם חרבה לפני יותר משלושת אלפים שנה, במאות ה- 15-12 לפנהס לערך, אך לוחות טין הכתובים בשפה האוגריתית שנתגלו בשנת 1929 חושפים בין היתר כמה מן המנהגים הדתיים של תושביה. וכך, באחד משירי אוגרית מופיע הפסוק הבא: על האש שים שפע נוזלים. טבח גדי בחלב, טלה בחמאה.
על פסוק זה ממש כותב גינזברג כי זהו אותו מנהג אלילי שהתורה אוסרתו ומוסיף כי האיסור מובא בפירוש אצל מועדי ישראל, אצל מועד הביכורים. מכיוון שבארץ ישראל העִזים ממליטות על פי רוב בימי הגשמים, הרי חג שבועות (הוא) זמן מתאים לזבח הגדי המבושל בחלב (כתבי אוגרית, 1936: 77). גם קאסוטו מאשר זאת ומסביר כי הפסוק טבח גדי בחלב, טלה בחמאה מרמז על מנהג כנעני של בישול גדי בחלב בתור טכס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה.
קאסוטו אף מציין כי בעקבות פולחן אלילי זה מתברר גם הקשר שבכתובים המקראיים בין הבאת הביכורים ובין האיסור הנל (שמות כג 19): ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה אלהיך [להביע לו את תודתך על תבואת האדמה אשר הוא נותן לך, אבל הישמר לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען, ולפיכך] לא תבשל גדי בחלב אמו'.
אגב, אפילו הרמבם, שהתייחס לנושא בספרו מורה נבוכים, נאלץ להודות כי באשר לאיסור בשר בחלב לא בלתי-סביר בעינַי שהיה לעבודה זרה צד בזאת. אולי היו אוכלים כך בפולחן מפולחניה או בחג מחגיהם. מה שמחזק זאת, לדעתי, הוא שאיסור בשר בחלב הוזכר פעמיים בתחילת הציווי עליו במקום בו הזכיר את מִצְוַת העלייה-לרגל: שלש פעמים בשנה [יֵרָאֶה כל זכוּרך אל פני האדון ה] (שמות כג 17). הרי הוא כאומר: בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה אלהיך (שם, שם, 19; לד 26) אל תבשל שָם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושׂים. זה הטעם הסביר ביותר בעינַי לאיסורו, אולם לא מצאתי זאת כתוב בספרי הצאביה שקראתי (מורה נבוכים, חלק ג, פרק מח).
מעניין להביא מדבריו של רב העדה הקראית, חיים בן יצחק הלוי, שהתייחס גם הוא למצווה לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ וגרס כי כוונת מצווה זו היא להרחיק את בני ישראל מהעבודות הזרות ועבודות האלילים והאמונות הטפלות שעובדי עבודה זרה היו מתנהגים בהם. עבודות אלו גורמות בין היתר צער לבעלי חיים תוך אמונה טפלה שהדבר יביא לבני האדם מזל טוב. לכן, הוא מוסיף, אכילה או בישול כל בשר וחלב יחד שאינו עיקר ופרח, הורים עם הבנים, היא בהיתר, הואיל ותורתנו הקדושה לא אמרה לא תבשל גדי בחלב עמו, דהיינו כל בשר וחלב, אלא לא תבשל גדי בחלב אמו. אמו באלף ולא בעין.
ואמנם, רק בפעם השלישית בספר דברים יד 21 מופיע ציווי זה בהקשר של דיני כשרות. ואין להתפלא על כך. אדרבא, הלא ברור כשמש שאם הורה לנו הקבה שלא נקריב זבחים בצורת בישול גדי בחלב אמו, וַדאי אין בכוונתו שנעשה זאת למטרות אחרות, כמו אכילה. כמובן שלא. לכן הזהיר אותנו ה פן נקריב גדי בחלב אמו על ידי בישול, וחזר על כך שלוש פעמים בדיוק באותו הנוסח כדי שלא נעז אפילו לחשוב על בישול הגדי בחלב אמו לא בעבור קרבן ולא בעבור אכילה ולא בעבור כל סיבה אחרת בעולם.
פירושי חזל
הציווי לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מופיע בתורה שלוש פעמים (שמות כג 19; לד 26; דברים יד 21). חזל פירשו זאת באומרם כי שלוש הפעמים, כוונתן: אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. למרות שהפסוק חוזר על עצמו שלוש פעמים בדיוק באותו האופן וללא כל שינוי בניסוח, קבעו חכמינו כי האיסור לא חל רק על בשר גדי, אלא על כל בהמה טהורה.
עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הם התירו לבשל עוף בחלב ורשי מאשר זאת באומרו: פרט לעוף, שאין לו חלב. שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים. גם אבן עזרא, שהיה סבור כי כוונתו האמתית של הפסוק אינה אלא לגדי בלבד, כותב: וחכמים קיבלו שלא יאכלו ישראל בשר וחלב.
אולם הרמבם ככל הנִראה חשש פן יבוא פלוני ויאמר: בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר: אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר: אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא אמו. ולפיכך, הוא קובע, נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה (ועשיית סייג לתורה, כידוע, היא מהמצוות החשובות ביותר שהטילו על עצמם חכמינו).
למרבה הפליאה, הבעיה בפרשנות של חזל למצוות לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מתגלה רק כאשר מחליטים להתייחס אליה ברצינות, ומיד אסביר למה כוונתי. אך לפני כן, ברצוני להדגיש שוב כי חכמינו ייחסו את האיסור של בישול בשר בחלב לכל סוגי הבהמות הטהורות וציינו כי חגבים ועוף מותרים מהתורה, אלא שהסופרים אסרו גם אותם, כפי שהראינו לעיל.
אמנם כאשר מעיינים בתרגום אונקלוס (תרגום התורה לארמית) מוצאים כי כתוב: לא תיכלון בשר בחלב (כלומר: לא תאכלו בשר בחלב). אולם חשוב לזכור כי אונקלוס (הנקרא גם עקילס הגר ) בן המאה השנייה לספירה התגייר עי רבי אליעזר ורבי יהושע וקיבל על עצמו את ההלכה הרבנית. לכן אין להתפלא על כך שפירש את הפסוק לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ בהתאם לפרשנות חזל.
וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא [רק] אתמול עברו עליה, שכתב בה לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ, ג). אמר להם הקבה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, [האם] לא אתם שירדתם אצל אברהם, אכלתם בשר וחלב? שנאמר: ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו ויאכלו (מדרש שוחר טוב על תהילים ח).
לעניות דעתי, סתירה זו הייתה יכולה להיפתר בשני תנאים: (1) לולא קבעו חזל כי אברהם קיים גם את התורה שבכתב וגם את זו שבעל פה, לא היה אברהם בגדר חוטא כי בתקופתו, כאמור, עוד לא ניתנה מצווה זו; (2) לולא היו חזל מפרשים את המצווה הזו כפי שעשו, אלא היו משאירים את המשמעות המילולית של הפסוק (לפיה, האיסור לבשל בשר בחלב חל אך ורק על גדי), לא היה אברהם נמצא חוטא כי הוא, כאמור, הגיש לאורחיו בן-בקר רך ולא גדי.
למעשה, קיימת דרך נוספת לפתור את הכביכול-סתירה שלפנינו, אולם דרך זו מחייבת את שלילת פרשנותם של חזל. אם נעשה כן, ניווכח כי הסתירה נעלמת מאליה: אברהם אבינו לא חטא (1) משום שתקופת חייו קדמה כידוע לתקופה שבה קיבלו בני ישראל את התורה (ולכן בהגישו לאורחיו חלב ובשר הוא בשום פנים ואופן לא יכול היה להפר את מצוות משה); (2) משום שגם אם נאמין כי אברהם אכן היה מודע למצוות התורה העתידה לבוא מסיני, הוא עדיין לא עבר על המשמעות המילולית, הטהורה והפשוטה של הפסוק בהכינו לשלושת אורחיו חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר. מיותר כמעט לציין, כי בשום מקום במִקרא לא מוזכר כי אברהם נענש בגין מעשים אלה ולכן אין סיבה להניח שעבר עבֵרה כלשהי בהתנהגותו.
באותה הזדמנות ניתן להזכיר גם את הכיבוד שהוגש לדוד המלך הכולל תפריט בשר וחלב, כמתואר בספר שמואל ב יז 29. (וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל; כִּי אָמְרוּ, הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.)
ביאור אלטרנטיבי לפסוק
ועתה, לאחר שכל זה נאמר, ברצוני להציג ביאור אלטרנטיבי לפסוק לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. כדי לעמוד על הכוונה המקורית של מצווה זו, יש לבחון שני גורמים שונים: (1) את מהות המצווה, או התוכן המילולי שלה; (2) את ההקשר שבו מופיעה מצווה זו. כאמור, בנוגע לגורם הראשון, חזל פירשו את העובדה שהציווי מופיע שלוש פעמים באומרם כי הכוונה היא לאכילה, לבישול ולהנאה והוסיפו כי האיסור חל על כל סוגי הבהמות הטהורות.
ברם אנו צריכים לשאול את עצמנו: אם באמת התכוון אלוהים להורות לנו לא לערבב בשר וחלב מכל סוג שהוא, מדוע אפוא מופיע הפסוק שלוש פעמים באותו נוסח בדיוק? מדוע לא מופיע, למשל: לא תבשל בשר בחלב, או לא תאכל בשר בחלב וכו? מדוע הדגיש אלוהים דווקא את בישול הגדי ומדוע מופיעות המילים בחלב אמו שלוש פעמים ללא שינוי? אם נתייחס למשמעות המילולית של הפסוק, קרי אם לא נתחכם ונוסיף פרשנויות משלנו אלא נלך בהתאם לציווי: לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ (דברים יג 1), אזי ניווכח בנקל כי המצווה מתייחסת רק לגדי בחלב אמו, ועלינו לקבל זאת ללא סייג!
בנוגע לגורם השני, כאשר בוחנים את ההקשר שבו נאמר פסוק זה, מוצאים כי הפעמיים הראשונות שבהן מופיעה המצווה (שמות כג 19; לד 26) אינן מתייחסות כלל לדיני כשרות, אלא להבאת ביכורים ולשחיטת זבחים. אם לוקחים בחשבון שאלוהים הוריש לעם ישראל את הארץ מפני רִשעת הגויים (דברים ט 5) והזהיר אותם לא לאמץ את מנהגי הפולחן האלילי שלהם (שם, יב 4), ניתן להסיק כי חלק מאותם טקסים של הבאת הביכורים כלל בין היתר בישול גדיים בחלב אִמם. ולכן, כדי שבני ישראל לא יקריבו גם הם זבחים בצורה כזו, ציווה עלינו אלוהים שלא נבשל גדי בחלב אמו. בהקשר זה, מתגלה כי האיסור על בישול הגדי בחלב אמו איננו אלא איסור על עבודה זרה ואמונות טפלות.
אם מישהו סבור שמסקנה זו נשמעת קצת מופרכת, כדאי שייתן דעתו לדברים הבאים. חוקרים של תקופת המקרא מסכימים כי האיסור התורני על בישול גדי בחלב אמו רמז על כך שמִנהג מסוג זה רווח בקרב עמים מקומיים בתור טקס או פולחן אלילי. פולחן שכזה היה מקובל למשל בקרב אנשי העיר אוגרית ששכנה בסוריה הצפונית (ליד הנמל הקטן מינת אל-ביצא). העיר אמנם חרבה לפני יותר משלושת אלפים שנה, במאות ה- 15-12 לפנהס לערך, אך לוחות טין הכתובים בשפה האוגריתית שנתגלו בשנת 1929 חושפים בין היתר כמה מן המנהגים הדתיים של תושביה. וכך, באחד משירי אוגרית מופיע הפסוק הבא: על האש שים שפע נוזלים. טבח גדי בחלב, טלה בחמאה.
על פסוק זה ממש כותב גינזברג כי זהו אותו מנהג אלילי שהתורה אוסרתו ומוסיף כי האיסור מובא בפירוש אצל מועדי ישראל, אצל מועד הביכורים. מכיוון שבארץ ישראל העִזים ממליטות על פי רוב בימי הגשמים, הרי חג שבועות (הוא) זמן מתאים לזבח הגדי המבושל בחלב (כתבי אוגרית, 1936: 77). גם קאסוטו מאשר זאת ומסביר כי הפסוק טבח גדי בחלב, טלה בחמאה מרמז על מנהג כנעני של בישול גדי בחלב בתור טכס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה.
קאסוטו אף מציין כי בעקבות פולחן אלילי זה מתברר גם הקשר שבכתובים המקראיים בין הבאת הביכורים ובין האיסור הנל (שמות כג 19): ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה אלהיך [להביע לו את תודתך על תבואת האדמה אשר הוא נותן לך, אבל הישמר לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען, ולפיכך] לא תבשל גדי בחלב אמו'.
אגב, אפילו הרמבם, שהתייחס לנושא בספרו מורה נבוכים, נאלץ להודות כי באשר לאיסור בשר בחלב לא בלתי-סביר בעינַי שהיה לעבודה זרה צד בזאת. אולי היו אוכלים כך בפולחן מפולחניה או בחג מחגיהם. מה שמחזק זאת, לדעתי, הוא שאיסור בשר בחלב הוזכר פעמיים בתחילת הציווי עליו במקום בו הזכיר את מִצְוַת העלייה-לרגל: שלש פעמים בשנה [יֵרָאֶה כל זכוּרך אל פני האדון ה] (שמות כג 17). הרי הוא כאומר: בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה אלהיך (שם, שם, 19; לד 26) אל תבשל שָם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושׂים. זה הטעם הסביר ביותר בעינַי לאיסורו, אולם לא מצאתי זאת כתוב בספרי הצאביה שקראתי (מורה נבוכים, חלק ג, פרק מח).
מעניין להביא מדבריו של רב העדה הקראית, חיים בן יצחק הלוי, שהתייחס גם הוא למצווה לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ וגרס כי כוונת מצווה זו היא להרחיק את בני ישראל מהעבודות הזרות ועבודות האלילים והאמונות הטפלות שעובדי עבודה זרה היו מתנהגים בהם. עבודות אלו גורמות בין היתר צער לבעלי חיים תוך אמונה טפלה שהדבר יביא לבני האדם מזל טוב. לכן, הוא מוסיף, אכילה או בישול כל בשר וחלב יחד שאינו עיקר ופרח, הורים עם הבנים, היא בהיתר, הואיל ותורתנו הקדושה לא אמרה לא תבשל גדי בחלב עמו, דהיינו כל בשר וחלב, אלא לא תבשל גדי בחלב אמו. אמו באלף ולא בעין.
ואמנם, רק בפעם השלישית בספר דברים יד 21 מופיע ציווי זה בהקשר של דיני כשרות. ואין להתפלא על כך. אדרבא, הלא ברור כשמש שאם הורה לנו הקבה שלא נקריב זבחים בצורת בישול גדי בחלב אמו, וַדאי אין בכוונתו שנעשה זאת למטרות אחרות, כמו אכילה. כמובן שלא. לכן הזהיר אותנו ה פן נקריב גדי בחלב אמו על ידי בישול, וחזר על כך שלוש פעמים בדיוק באותו הנוסח כדי שלא נעז אפילו לחשוב על בישול הגדי בחלב אמו לא בעבור קרבן ולא בעבור אכילה ולא בעבור כל סיבה אחרת בעולם.
פירושי חזל
הציווי לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מופיע בתורה שלוש פעמים (שמות כג 19; לד 26; דברים יד 21). חזל פירשו זאת באומרם כי שלוש הפעמים, כוונתן: אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. למרות שהפסוק חוזר על עצמו שלוש פעמים בדיוק באותו האופן וללא כל שינוי בניסוח, קבעו חכמינו כי האיסור לא חל רק על בשר גדי, אלא על כל בהמה טהורה.
עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הם התירו לבשל עוף בחלב ורשי מאשר זאת באומרו: פרט לעוף, שאין לו חלב. שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים. גם אבן עזרא, שהיה סבור כי כוונתו האמתית של הפסוק אינה אלא לגדי בלבד, כותב: וחכמים קיבלו שלא יאכלו ישראל בשר וחלב.
אולם הרמבם ככל הנִראה חשש פן יבוא פלוני ויאמר: בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר: אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר: אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא אמו. ולפיכך, הוא קובע, נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה (ועשיית סייג לתורה, כידוע, היא מהמצוות החשובות ביותר שהטילו על עצמם חכמינו).
למרבה הפליאה, הבעיה בפרשנות של חזל למצוות לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מתגלה רק כאשר מחליטים להתייחס אליה ברצינות, ומיד אסביר למה כוונתי. אך לפני כן, ברצוני להדגיש שוב כי חכמינו ייחסו את האיסור של בישול בשר בחלב לכל סוגי הבהמות הטהורות וציינו כי חגבים ועוף מותרים מהתורה, אלא שהסופרים אסרו גם אותם, כפי שהראינו לעיל.
אמנם כאשר מעיינים בתרגום אונקלוס (תרגום התורה לארמית) מוצאים כי כתוב: לא תיכלון בשר בחלב (כלומר: לא תאכלו בשר בחלב). אולם חשוב לזכור כי אונקלוס (הנקרא גם עקילס הגר ) בן המאה השנייה לספירה התגייר עי רבי אליעזר ורבי יהושע וקיבל על עצמו את ההלכה הרבנית. לכן אין להתפלא על כך שפירש את הפסוק לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ בהתאם לפרשנות חזל.
"לא תאכל גדי בחלב אימו" זה ציווי די ברור, ובא נגיד שהרבנים יודעים יותר טוב עד כמה שהחומת טקסט הזאת מרשימה
שואל השאלה:
זה ציווי מאוד לא ברור אתה יודע כמה דרכים אפשר לאמר שהוא אחרת? בכלל קראת את מה שכתוב? אני אישית שומר אבל אף פעם לא באמת ידעתי.
(ותודה)
בעיקרון חכמים רבים ומלכיםתלא שמרו בשר וחלב, גדי בחלב אימו הייתה הדרל לפלחנים כנעניים, יש הרבה מאוד פרשנויות ואני באמת לא יודע יותר. אני שומר, אבל אני באמת שלא יודע...
זה ציווי מאוד לא ברור אתה יודע כמה דרכים אפשר לאמר שהוא אחרת? בכלל קראת את מה שכתוב? אני אישית שומר אבל אף פעם לא באמת ידעתי.
(ותודה)
בעיקרון חכמים רבים ומלכיםתלא שמרו בשר וחלב, גדי בחלב אימו הייתה הדרל לפלחנים כנעניים, יש הרבה מאוד פרשנויות ואני באמת לא יודע יותר. אני שומר, אבל אני באמת שלא יודע...
אחי איך אתה שומר שבת
שואל השאלה:
בעיקרון אני חילוני מסורתי משהו באמצע, אני שומר על הרבה מאוד מהמצוות.
זו פשוט מצווה מסויימת שתמיד תהיתי לגבייה אתה מבין...
למדתי תנ"ך מגיל צעיר (3) מסבא שלי שהיה רב ותמיד לא הכי הבנתי את זה. תמיד שמרתי ואני עדיין שומר.
העניין הוא שבניגוד למצוות אחרת שאני שומר, זו מצווה מסויימת שאני אומנם שומר, אבל תמיד לא הייתי בטוח לגבי נכונותה...
בעיקרון אני חילוני מסורתי משהו באמצע, אני שומר על הרבה מאוד מהמצוות.
זו פשוט מצווה מסויימת שתמיד תהיתי לגבייה אתה מבין...
למדתי תנ"ך מגיל צעיר (3) מסבא שלי שהיה רב ותמיד לא הכי הבנתי את זה. תמיד שמרתי ואני עדיין שומר.
העניין הוא שבניגוד למצוות אחרת שאני שומר, זו מצווה מסויימת שאני אומנם שומר, אבל תמיד לא הייתי בטוח לגבי נכונותה...
ריספקט אחי
מעניין מה אנשים דתיים יגידו על זה
בכל מקרה אני אישית הפסקתי לחפש מזמן הגיון בתנך יש בו כלכך הרבה סתירות
מעניין מה אנשים דתיים יגידו על זה
בכל מקרה אני אישית הפסקתי לחפש מזמן הגיון בתנך יש בו כלכך הרבה סתירות
^כן? יאללה ספרי לנו
אנונימי
אני?
כן, כן, אני משתוקק לשמוע איזה סתירות יש בתנ''ך
אנונימי
1. בראשית א: כ"ז
האדם נוצר שווה, נשים וגברים.
בראשית ב: י"ח - כ"ד
האישה נוצרה כידידה לאדם רק אחרי שהוא דחה את החיות
2. בראשית א: י"ב - כ"ו
האדם נוצר אחרי הצמחים
בראשית ב: ה - ט
האדם נוצר לפני הצמחים
3. בראשית א: כ
הציפורים נוצרו מהמים
בראשית ב: י"ט
הציפורים נוצרו מהאדמה
4. בראשית א: ג - ה
ביום הראשון אלוהים הפריד את האור ואת החושך
בראשית 1 י"ד י"ח
ביום הרביעי אלוהים שוב פעם יצר והפריד בין אור לחשכה
5. בראשית א: כ"ח
אלוהים עודד רבייה
ויקרא יב: א - ח
הוא אמר שזה תהליך לא נקי (שימו לב שללדת ילדה זה יותר מלוכלך מללדת ילד)
6. בראשית א: לא
אלוהים היה מרוצה מהיצירה שלו
בראשית ו: - ו
אלוהים לא היה מרוצה מהיצירה שלו
7. בראשית ב: כ"ז
אדם היה אמור למות ביום שהוא אכל את הפרי האסור
בראשית ה: ה
אדם חי להיות 930
8. בראשית ד: כ"ו, בראשית י"ב: ח בראשית כ"ב: י"ד בראשית כ"ו: כ"ח
השם של "האל" היה ידוע מההתחלה
שמות ו: ג
השם של האל לא היה ידוע מההתחלה
9. בראשית א: כ"ד - כ"ו
החיות נוצרו לפני האדם
בראשית ב: י"ט
החיות נוצרו אחרי האדם
10. בראשית ד: ד - ה
אלוהים העדיף את הקורבן של אבל מאשר ההקרבה של קיין
דיברי הימים 2, י"ט: ז, שמואל 2 י"ד: יד
אלוהים לא מראה העדפה על קורבנות
יש עוד הרבה אם אתה רוצה רק תבקש, אבל קודם כל תסתכל על אלו
האדם נוצר שווה, נשים וגברים.
בראשית ב: י"ח - כ"ד
האישה נוצרה כידידה לאדם רק אחרי שהוא דחה את החיות
2. בראשית א: י"ב - כ"ו
האדם נוצר אחרי הצמחים
בראשית ב: ה - ט
האדם נוצר לפני הצמחים
3. בראשית א: כ
הציפורים נוצרו מהמים
בראשית ב: י"ט
הציפורים נוצרו מהאדמה
4. בראשית א: ג - ה
ביום הראשון אלוהים הפריד את האור ואת החושך
בראשית 1 י"ד י"ח
ביום הרביעי אלוהים שוב פעם יצר והפריד בין אור לחשכה
5. בראשית א: כ"ח
אלוהים עודד רבייה
ויקרא יב: א - ח
הוא אמר שזה תהליך לא נקי (שימו לב שללדת ילדה זה יותר מלוכלך מללדת ילד)
6. בראשית א: לא
אלוהים היה מרוצה מהיצירה שלו
בראשית ו: - ו
אלוהים לא היה מרוצה מהיצירה שלו
7. בראשית ב: כ"ז
אדם היה אמור למות ביום שהוא אכל את הפרי האסור
בראשית ה: ה
אדם חי להיות 930
8. בראשית ד: כ"ו, בראשית י"ב: ח בראשית כ"ב: י"ד בראשית כ"ו: כ"ח
השם של "האל" היה ידוע מההתחלה
שמות ו: ג
השם של האל לא היה ידוע מההתחלה
9. בראשית א: כ"ד - כ"ו
החיות נוצרו לפני האדם
בראשית ב: י"ט
החיות נוצרו אחרי האדם
10. בראשית ד: ד - ה
אלוהים העדיף את הקורבן של אבל מאשר ההקרבה של קיין
דיברי הימים 2, י"ט: ז, שמואל 2 י"ד: יד
אלוהים לא מראה העדפה על קורבנות
יש עוד הרבה אם אתה רוצה רק תבקש, אבל קודם כל תסתכל על אלו
תסלחי לי אבל זאת פשוט אי הבנה מצערת שעולה בקריאה שטחית מאוד של הפסוקים.
,1,2,3,4,5,. טענו בעקביות ש"יש שני תיאורים סותרים של הבריאה". אין ספק שהסיפורים בבראשית א'-ב' 4 וב' 4 ואילך שונים באופיים ובסגנונם, ומציגים את הבריאה מנקודות השקפה שונות. אבל הם אינם "סותרים"; למעשה הם קשורים יחד בקשר קרוב כסיפורים משלימים. התיאור השני מתחיל במקוטע, תוך התייחסות ברורה לסיפור הראשון, "ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים" (פסוק 4). למעשה, אין טעם לדבר על פרק ב' כעל תיאור של "בריאה" באותו אופן שבו היא מתוארת בפרק אי. התיאור השני לא מדבר על בריאת הארץ או השמים, או של עולם הצומח; תיאור זה מתרכז בבריאת האדם והאשה, וכל פרט בסיפור נבחן מנקודה זו.
מגוחך גם להניח כי מחבר הקטעים כמו גם עורך התנך מעולם לא שמו לב לכך שהסיפור קיים פעם בצורה כזאת ופעם בצורה כזאת.
1-לגבי האישה,הרד"ק כתב שמה שנכתב בבראשית, ב', י"ט "וַיִּצֶר" באות י' אחת (לעומת ה'וַיִּיצֶר' של האדם בבראשית, ב', ז'), הוא מפני שה-י' של שורש יצ"ר חסרה, והוא בלשון עבר רחוק, כלומר לפני.
על פי המסופר בפרק א' נברא האדם זכר ונקבה, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א כז) אולם לא מצוין באיזו צורה, ואם בגוף אחד או בשני גופים. בפרק ב', מתואר בפרוטרוט פיצול הנקבה מהזכר, על בסיס אחת מצלעותיו. חכמי התלמוד פירשו צלע זו כפאה (צד), כמשמעות המילה בשאר הופעותיה במקרא.
2- לגבי הצמחים: רש"י מסביר שהצמחים נבראו ביום השלישי, אך עדיין היו נבטים שלא צמחו עד היום השישי. ובאמת מי ששם לב לפסוקים המדוייקים, יראה בפסוק ו' שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והישקה את כל פני האדמה" ומיד לאחר בריאת האדם נאמר שא-לוהים הצמיח כל עץ (ולא "ברא", כי דבר זה נעשה ביום השלישי) בפסוק ט': "ויצמח ה' א-לוהים מן האדמה כל עץ נחמד..."
יתכן מאוד שהעצים שנבראו בפרק ב' - נוצרו רק בתוך גן-עדן ועבור גן-עדן. ואכן הפסוקים מדברים על יצירת העצים והצמחים בתוך הגן, ולא מדברים על בריאת הצמחים והעצים בכל העולם. שים לב למילים המדוייקות בפרק ב' פסוק ה': "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח... ואדם אין לעבוד את האדמה". פסוק זה בפירוש מדבר על המצב בגן-עדן, החלק המובחר בעולם, ולא על כל העולם כולו.
שימי לב שהפסוק גם לא מדבר בכלל על בריאת כל סוגי העצים והצמחים (ולכן לא משתמש בביטוי "למיניהו" כפי שנאמר בפרק א'), אלא מתאר באופן כללי רק סוגים מסויימים של עצים וצמחים מיוחדים שגודלים בגן ("שיח השדה... עשב השדה" בלבד! ולא כל מיני העצים והצמחים בעולם).
3- גם כאן, בראשית א' הכללה, בראשית ה' פירוט.
ר''ל שהציפורים נוצרו מהרקק (בוץ; מים ואדמה)
4- יש הבדלים בין החושך הראשון לחושך השני.
השמש נוצרה ביום הרביעי, אז איך היה אור ביום הראשון?
בעבר היה קשה להבין פסוק זה, כי לא ידעו מהו האור, וחשבו שכדי שיהיה אור חייב להיות מקור-אור.
אך בימינו אנו יודעים, שהאור הוא קרינה אלקטרומגנטית, שהיא בסה"כ שטף של חלקיקים - פוטונים. היקום שלנו מלא בפוטונים שאין להם שום מקור נראה לעין - קרינת הרקע הקוסמית; המדענים המאמינים בתיאוריית המפץ הגדול אומרים, שקרינה זו נוצרה בזמן בריאת היקום, והיא קיימת עד היום.
וביום הרביעי נוצר אור השמש.
5- מה הסתירה כאן? למה אי אפשר לעודד תהליך לא נקי?
אני מעודד את אח שלי הקטן ללכת לשירותים אבל אומר לו שהוא יתלכלך, מה הבעיה?
(לא אמרו שלידת ילדה מלכלכת יותר, גזרו יותר זמן עד לטיהור, למה? זכר שני חטאי חוה, שחטאה והחטיאה, וחטא אחד של אדם- שרק חטא)
6- פשוט מאוד, בראשית א- לפני החטאים של האנושות, בראשית ו- אחרי חטאי האנושות.
7- כמו שמפורש ברבנו בחיי-
מות תמות. אין הכוונה שימות ביום אכלו אלא שיהיה בן מות. כי על דעת רז"ל לולא שחטא לא ימות לעולם אבל יהיה קיים נצחי כמלאכי השרת.
8- השם הספציפי הזה, כלומר הצד הרחום והחנון של ה' לא התגלה קודם.
9- לא כתוב בבראשית ב שהחיות נוצרו לאחר האדם, כתוב כך:
"ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים.
ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו"
כלומר בגלל שראינו שבראשית ב' זה ניתוח ופירוט של א' רואים שבהתחלה -
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ורק אח''כ
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.
10- אלוהים לא קיבל את מנחת הבל בגלל מעשיו הרעים.
דברי הימים ב, יט, ז כתוב וְעַתָּה יְהִי פַחַד יְהוָה עֲלֵיכֶם, שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד.
שמואל ב יד יד כתוב- כִּי-מוֹת נָמוּת--וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה, אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ; וְלֹא-יִשָּׂא אֱלֹהִים, נֶפֶשׁ, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח.
איך הפסוקים האלה קשורים?
בכל אופן, יש הרבה סתירות כשמסתכלים במבט שטחי וילדותי, כשחוקרים רואים שהכל מתאים בצורה נפלאה.
אם יש לך עוד ''סתירות'' אני אשמח לשמוע.
,1,2,3,4,5,. טענו בעקביות ש"יש שני תיאורים סותרים של הבריאה". אין ספק שהסיפורים בבראשית א'-ב' 4 וב' 4 ואילך שונים באופיים ובסגנונם, ומציגים את הבריאה מנקודות השקפה שונות. אבל הם אינם "סותרים"; למעשה הם קשורים יחד בקשר קרוב כסיפורים משלימים. התיאור השני מתחיל במקוטע, תוך התייחסות ברורה לסיפור הראשון, "ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים" (פסוק 4). למעשה, אין טעם לדבר על פרק ב' כעל תיאור של "בריאה" באותו אופן שבו היא מתוארת בפרק אי. התיאור השני לא מדבר על בריאת הארץ או השמים, או של עולם הצומח; תיאור זה מתרכז בבריאת האדם והאשה, וכל פרט בסיפור נבחן מנקודה זו.
מגוחך גם להניח כי מחבר הקטעים כמו גם עורך התנך מעולם לא שמו לב לכך שהסיפור קיים פעם בצורה כזאת ופעם בצורה כזאת.
1-לגבי האישה,הרד"ק כתב שמה שנכתב בבראשית, ב', י"ט "וַיִּצֶר" באות י' אחת (לעומת ה'וַיִּיצֶר' של האדם בבראשית, ב', ז'), הוא מפני שה-י' של שורש יצ"ר חסרה, והוא בלשון עבר רחוק, כלומר לפני.
על פי המסופר בפרק א' נברא האדם זכר ונקבה, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א כז) אולם לא מצוין באיזו צורה, ואם בגוף אחד או בשני גופים. בפרק ב', מתואר בפרוטרוט פיצול הנקבה מהזכר, על בסיס אחת מצלעותיו. חכמי התלמוד פירשו צלע זו כפאה (צד), כמשמעות המילה בשאר הופעותיה במקרא.
2- לגבי הצמחים: רש"י מסביר שהצמחים נבראו ביום השלישי, אך עדיין היו נבטים שלא צמחו עד היום השישי. ובאמת מי ששם לב לפסוקים המדוייקים, יראה בפסוק ו' שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והישקה את כל פני האדמה" ומיד לאחר בריאת האדם נאמר שא-לוהים הצמיח כל עץ (ולא "ברא", כי דבר זה נעשה ביום השלישי) בפסוק ט': "ויצמח ה' א-לוהים מן האדמה כל עץ נחמד..."
יתכן מאוד שהעצים שנבראו בפרק ב' - נוצרו רק בתוך גן-עדן ועבור גן-עדן. ואכן הפסוקים מדברים על יצירת העצים והצמחים בתוך הגן, ולא מדברים על בריאת הצמחים והעצים בכל העולם. שים לב למילים המדוייקות בפרק ב' פסוק ה': "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח... ואדם אין לעבוד את האדמה". פסוק זה בפירוש מדבר על המצב בגן-עדן, החלק המובחר בעולם, ולא על כל העולם כולו.
שימי לב שהפסוק גם לא מדבר בכלל על בריאת כל סוגי העצים והצמחים (ולכן לא משתמש בביטוי "למיניהו" כפי שנאמר בפרק א'), אלא מתאר באופן כללי רק סוגים מסויימים של עצים וצמחים מיוחדים שגודלים בגן ("שיח השדה... עשב השדה" בלבד! ולא כל מיני העצים והצמחים בעולם).
3- גם כאן, בראשית א' הכללה, בראשית ה' פירוט.
ר''ל שהציפורים נוצרו מהרקק (בוץ; מים ואדמה)
4- יש הבדלים בין החושך הראשון לחושך השני.
השמש נוצרה ביום הרביעי, אז איך היה אור ביום הראשון?
בעבר היה קשה להבין פסוק זה, כי לא ידעו מהו האור, וחשבו שכדי שיהיה אור חייב להיות מקור-אור.
אך בימינו אנו יודעים, שהאור הוא קרינה אלקטרומגנטית, שהיא בסה"כ שטף של חלקיקים - פוטונים. היקום שלנו מלא בפוטונים שאין להם שום מקור נראה לעין - קרינת הרקע הקוסמית; המדענים המאמינים בתיאוריית המפץ הגדול אומרים, שקרינה זו נוצרה בזמן בריאת היקום, והיא קיימת עד היום.
וביום הרביעי נוצר אור השמש.
5- מה הסתירה כאן? למה אי אפשר לעודד תהליך לא נקי?
אני מעודד את אח שלי הקטן ללכת לשירותים אבל אומר לו שהוא יתלכלך, מה הבעיה?
(לא אמרו שלידת ילדה מלכלכת יותר, גזרו יותר זמן עד לטיהור, למה? זכר שני חטאי חוה, שחטאה והחטיאה, וחטא אחד של אדם- שרק חטא)
6- פשוט מאוד, בראשית א- לפני החטאים של האנושות, בראשית ו- אחרי חטאי האנושות.
7- כמו שמפורש ברבנו בחיי-
מות תמות. אין הכוונה שימות ביום אכלו אלא שיהיה בן מות. כי על דעת רז"ל לולא שחטא לא ימות לעולם אבל יהיה קיים נצחי כמלאכי השרת.
8- השם הספציפי הזה, כלומר הצד הרחום והחנון של ה' לא התגלה קודם.
9- לא כתוב בבראשית ב שהחיות נוצרו לאחר האדם, כתוב כך:
"ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים.
ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו"
כלומר בגלל שראינו שבראשית ב' זה ניתוח ופירוט של א' רואים שבהתחלה -
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ורק אח''כ
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.
10- אלוהים לא קיבל את מנחת הבל בגלל מעשיו הרעים.
דברי הימים ב, יט, ז כתוב וְעַתָּה יְהִי פַחַד יְהוָה עֲלֵיכֶם, שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד.
שמואל ב יד יד כתוב- כִּי-מוֹת נָמוּת--וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה, אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ; וְלֹא-יִשָּׂא אֱלֹהִים, נֶפֶשׁ, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח.
איך הפסוקים האלה קשורים?
בכל אופן, יש הרבה סתירות כשמסתכלים במבט שטחי וילדותי, כשחוקרים רואים שהכל מתאים בצורה נפלאה.
אם יש לך עוד ''סתירות'' אני אשמח לשמוע.
אנונימי