28 תשובות
כי זה כיף לנו
ככה העולם עובד.. אני לא חושבת שיש תשובה הגיונית.
שואל השאלה:
^^זו לא תשובה מספקת
זה כיף לסבול סטריאוטיפים ודיכוי של החברה?
זה כיף להיות בצל חברים או בלי חברים בכלל?
זה כיף לסבול בדידות בדיכאון?
^^זו לא תשובה מספקת
זה כיף לסבול סטריאוטיפים ודיכוי של החברה?
זה כיף להיות בצל חברים או בלי חברים בכלל?
זה כיף לסבול בדידות בדיכאון?
בשביל להמשיך להתקיים זה משהו יותר עמוק מהמודעות שלנו כמו למה חיות עושות את זה? כן הם לא מודעות לעולם כמונו אבל גם לנו יש את הקטע הבסיסי הזה שאנחנו פשוט רוצים לשרוג
שואל השאלה:
ולמה ככה העולם עובד?
ולמה ככה העולם עובד?
כי זה מעגל החיים והוא יתקיים לא משנה מה
אלא אם כן כולם ימותו מהקורונה או משהו ואז זה יפסק
זה לא איך שהעולם עובד זה איך שיצורים חיים עובדים יש להם יצר מיני מאז יום לידתם גם אם הוא מזערי במקרה של התרבות כי זה משהו עמוק בכל יצור חי
שואל השאלה:
ואמאדור
כן אנחנו רוצים לשרוד
אבל יכולנו לעשות את זה בלי כול הדברים האלה שיש לנו היום
יכולנו להישאר ציידים ביער לגדל את המזון שלנו בעצמנו
למה אנחנו עושים את כול הדרמה הזאת של החברה? למה אנחנו מנהלים את החיים שאנחנו מנהלים?
ואמאדור
כן אנחנו רוצים לשרוד
אבל יכולנו לעשות את זה בלי כול הדברים האלה שיש לנו היום
יכולנו להישאר ציידים ביער לגדל את המזון שלנו בעצמנו
למה אנחנו עושים את כול הדרמה הזאת של החברה? למה אנחנו מנהלים את החיים שאנחנו מנהלים?
אני מאמין שאנחנו עושים את זה מתוך הרצון שלנו להשתייך למשהו, להיות אהובים, לחפש איזשהי השתייכות, כי זה מה שאנחנו רואים יום יום, 24/7.
העניין הוא שמרבית האנשים יעדיפו חבר אחד שבאמת יבין אותם, מאשר אהדה גדולה של עשרות חברים שלא באמת מבינים אותך.
"אולי יותר משאדם רוצה שיאהבו אותו רוצה הוא שיבינו אותו."
~1984, ג'ורג' אורוול.
העניין הוא שמרבית האנשים יעדיפו חבר אחד שבאמת יבין אותם, מאשר אהדה גדולה של עשרות חברים שלא באמת מבינים אותך.
"אולי יותר משאדם רוצה שיאהבו אותו רוצה הוא שיבינו אותו."
~1984, ג'ורג' אורוול.
כי זה דרך העולם ומשאת הנפש
בגלל המודעות שלנו אנחנו יודעים שאם החיים יהיו יותר קלים ויותר בטוחים נחיה יותר נמות לאט יותר ונכון אנחנו הורסים אל העולם אבל זו הדרך שלנו להפוך אותו ליותר נוח בשבילנו
כי זה הדבר היחיד שאנחנו יודעים, זה מה שמחזיק את האנושות, אם כל זה יתפרק האנושות לא תשרוד
זאת מסגרת שנותנת לנו להמשיך להתקיים.
לאנשים מאוד קשה להיות לבד ובדידות זה הגורם מספר אחת להתאבדות ודכאון
זאת מסגרת שנותנת לנו להמשיך להתקיים.
לאנשים מאוד קשה להיות לבד ובדידות זה הגורם מספר אחת להתאבדות ודכאון
3 דברים אהבה מטרה ולהגשים אותה
זו לא שאלה עמוקה. זו שאלה של כל ילדה בת 12 שואלת את עצמה כדי להיראות עמוקה ובוגרת לגילה, ואז היא משתפת פוסט "עמוק" באינסטוש עד כמה היא חכמה.
פה תמצאי את התשובה ל"חיים" שלך.
פה תמצאי את התשובה ל"חיים" שלך.
אנונימי
שואל השאלה:
^סליחה?
זה ממש לא זה
אני בת כמעט 15
השאלה הזאת עלתה לי שצפיתי בסרט מחתרת השישה אתמול בשעה מאוחרת בלילה
מה קשור פוסט של ילדה בת 12 באינסטגרם? אין לי אינסטגרם
בלילה תמיד עולות לי מחשבות הזויות
אני לא יודעת עד כמה זה נחשב עמוק באמת אבל זה בהחלט עמוק יותר מהשאלות של תבחרו לי מה לאכול לארוחת בוקר או מה הלהקה האהובה עליכם וכאלה
^סליחה?
זה ממש לא זה
אני בת כמעט 15
השאלה הזאת עלתה לי שצפיתי בסרט מחתרת השישה אתמול בשעה מאוחרת בלילה
מה קשור פוסט של ילדה בת 12 באינסטגרם? אין לי אינסטגרם
בלילה תמיד עולות לי מחשבות הזויות
אני לא יודעת עד כמה זה נחשב עמוק באמת אבל זה בהחלט עמוק יותר מהשאלות של תבחרו לי מה לאכול לארוחת בוקר או מה הלהקה האהובה עליכם וכאלה
שואל השאלה:
נשבעת לך שקיבלתי את הרעיון לשאלה ממחתרת השישה
נשבעת לך שקיבלתי את הרעיון לשאלה ממחתרת השישה
אני חושבת שזו שאלה לפילוסופים, לא מסטיפס תגיע התשובה.
אם את שואלת לדעתי, או שהשאלות האלו חסרות מענה כדי שכל אחד בעולם ימצא משמעות לעצמו,
או שמטבע הדברים רצוי שלא נדע אותם כי לכל אדם תשובה אחרת משלו.
(כל אחד מאיתנו חי בשביל משהו אחר או מישהו אחר שבשבילם קמים בבוקר)
אם את שואלת לדעתי, או שהשאלות האלו חסרות מענה כדי שכל אחד בעולם ימצא משמעות לעצמו,
או שמטבע הדברים רצוי שלא נדע אותם כי לכל אדם תשובה אחרת משלו.
(כל אחד מאיתנו חי בשביל משהו אחר או מישהו אחר שבשבילם קמים בבוקר)
שואל השאלה:
אין לי מקום אחר לשאול חוץ מסטיפס
לפחות כאן יש יותר סיכוי שיענו
אין לי מקום אחר לשאול חוץ מסטיפס
לפחות כאן יש יותר סיכוי שיענו
כי לשם זה התפתחנו. לא טוב היות האדם לפחות ואדם צריך סביבה תומכת שתגן עליו בזמן שהוא התפתח. אדם לא יכול להגדול לבד מגיל 0 ומשחר ההיסטוריה אנחנו חיים בקבוצה. בהתחלה היא הייתה קבוצה קטנה כמו משפחה, ואט לאט הפכה לחברה ענקית כמו עיר שאנחנו מתקיימים בה קיום.
יש אפילו תאוריה שם "פירמידת הצרכים של מסלו" שבפירמידה רואים את צרכיו הבסיסיים של האדם מהבסיסי ביותר ואחד השלבים הראשונים בפירמידה הוא משפחה.
המטרה שלנו היא להתפתח כמה שיותר כחברה, ללמוד אחד מהשני, לפתח יכולות חדשות, להתרבות, והדבר הכי חשוב שבזכות זה אנחנו פה-לשרוד!
יש אפילו תאוריה שם "פירמידת הצרכים של מסלו" שבפירמידה רואים את צרכיו הבסיסיים של האדם מהבסיסי ביותר ואחד השלבים הראשונים בפירמידה הוא משפחה.
המטרה שלנו היא להתפתח כמה שיותר כחברה, ללמוד אחד מהשני, לפתח יכולות חדשות, להתרבות, והדבר הכי חשוב שבזכות זה אנחנו פה-לשרוד!
אלוקים נטע באנו את השאיפה להתרבות ולהתפתח כדי שתהיה המשכיות לעולם שהוא ברא
ככה אלוהים החליט
בלי קשר לדת?
המטרה של חיי החברה היא האושר, המטרה של משפחה היא אושר, והמטרה של אהבה היא אושר.
בגלל שאין באמת איזושהי משמעות חיים אובייקטיבית, המשמעות שאנחנו נותנים לעצמנו היא בגדול היא- אם אנחנו כבר פה לפחות ננסה להשיג כמה שיותר אושר (אפיקוראיזם) בכל דרך.
האושר הזה מתבטא דרך חבר שיאהב אותך, משפחה שתאהב אותך, חברה שתאהב אותך וכו'...
האם זה מספיק? יש שיגידו שבהחלט לא.
(ע''ע האבסורד של קאמי)
המטרה של חיי החברה היא האושר, המטרה של משפחה היא אושר, והמטרה של אהבה היא אושר.
בגלל שאין באמת איזושהי משמעות חיים אובייקטיבית, המשמעות שאנחנו נותנים לעצמנו היא בגדול היא- אם אנחנו כבר פה לפחות ננסה להשיג כמה שיותר אושר (אפיקוראיזם) בכל דרך.
האושר הזה מתבטא דרך חבר שיאהב אותך, משפחה שתאהב אותך, חברה שתאהב אותך וכו'...
האם זה מספיק? יש שיגידו שבהחלט לא.
(ע''ע האבסורד של קאמי)
כי אנחנו מלאים בspooks. קונסטרוקציות ביו-סובייקטיביות שמחזיקות כל אינסטטוציה אנושית קיימת, אך מונעים מאיתנו לפעול למען טובתנו האישית. אם את מתעניינת בפוסטמודרניזם (כך זה נשמע) אני ממליץ לך לקרוא על אגואיזם פוסט-מודרני, כמו מקס שטירנר לדוגמה.
אנחנו לא בעל חיים רציונלי אין לדברים שאנחנו עושים סיבה טובה לא מעט אנשים הגיעו למסקנה שאין להם סיבה להמשיך ולזחול על פני פיסת האדמה העלובה הזו זה לא אומר שהם לקחו רובה וירו לעצמם בראש בכמעט כל אדם נמצע עמוק מתחת לכל התרבות דחוף אבולוציוני לחיות ולהתרבות באופן אישי אני אומר שכמה שרק תנסי למצוא סיבה רציונלית לכך היא תמיד תהיה מחוץ להישג ידך אבל את אף פעם לא תחפשי לבד.
זה בטבע שלנו ליצור קשרים, אנחנו ביולוגית וברמה הרי בסיסית צריכים אחד את השני.
שאלה טובה
אני חושבת שנולדנו לתוך עולם בלי הסברים
התחלנו להקים חברות בתים ומנהגים
לדעתי זה התחיל מדמיון פרוע של מישהו שהיה משפיע באותה תקופה
וזה משהו שמתקיים עד עכשיו
כי לא לחיות לפי המוסכמות זה מוזר לא?
הצורך הקיומי הזה להיות כמו כולם
הוא צורך של לא לקבל את השונה בך
כי להתמודד זה קשה ומעייף
בסופו של דבר אנחנו תמיד נחפש תשובות ונשאל שאלות וזה בסדר כי זה משמעות החיים לרדוף אחרי תשובות שלא נקבל בחיים.
אני חושבת שנולדנו לתוך עולם בלי הסברים
התחלנו להקים חברות בתים ומנהגים
לדעתי זה התחיל מדמיון פרוע של מישהו שהיה משפיע באותה תקופה
וזה משהו שמתקיים עד עכשיו
כי לא לחיות לפי המוסכמות זה מוזר לא?
הצורך הקיומי הזה להיות כמו כולם
הוא צורך של לא לקבל את השונה בך
כי להתמודד זה קשה ומעייף
בסופו של דבר אנחנו תמיד נחפש תשובות ונשאל שאלות וזה בסדר כי זה משמעות החיים לרדוף אחרי תשובות שלא נקבל בחיים.
זו שאלה עמוקה ומצוינת.
אני חושבת שקיימים צדדים נוספים של המציאות מלבד אלו שציינת.
כשנאלצנו לשרוד בטבע, התאגדנו יחדיו כי יחד היינו חזקים יותר.
אין לנו כוח גופני יוצא דופן, אין לנו מהירות מרשימה, אין לנו שיניים חזקות כדי להגן על עצמנו ואנחנו גדולים מדי בשביל להתחבא וקטנים מדי בשביל להלחם.
האבולוציה העניקה לנו כלי אחד שעזר לנו לשמור על עצמנו בחיים, ולאחר מכן לשלוט בעולם: המוח שלנו.
והמוח המורכב והיפהפה שלנו הוא לא פחות ממרתק כשאנחנו עומדים בפני עצמנו, אבל הקסמים האמיתיים קורים כשאנחנו משתפים פעולה ומעלים השראה זה בזה.
אז בהתחלה התחברנו בשביל לשרוד. מעולה.
למה שעכשיו נמשיך לחיות חיים שיתופיים, בקבוצות?
לדעתי, הסיבה היא עונג.
אומנם חיים חברתיים כורכים בהם כאבים קשים מנשוא, אבל יש בהם גם עונג פלאי.
להתאהב. לראות את הילד שלך צוחק. להסתובב עם קבוצה של חברים ולהרגיש שייך.
יש מעט מאוד דברים בעולם שמשתווים לעונג שהדברים האלו מסבים לנו, ותכלס - אנחנו מעבירים את מרבית חיינו כשאנחנו שואפים אליהם ומנסים להגיע אליהם במרדף נואש.
ככה אנחנו בנויים.
על מנת לגרום לנו להתחבר יחד, המוח שלנו התעצב כך שזה מה שיגרום לנו אושר, ויהווה עבורנו מוטיבציה להגיע לקבוצה המיטבית מבחינת סיכויי הישרדות.
ומאז, נשארנו ככה. מבחינת מבנה.
אני חושבת שקיימים צדדים נוספים של המציאות מלבד אלו שציינת.
כשנאלצנו לשרוד בטבע, התאגדנו יחדיו כי יחד היינו חזקים יותר.
אין לנו כוח גופני יוצא דופן, אין לנו מהירות מרשימה, אין לנו שיניים חזקות כדי להגן על עצמנו ואנחנו גדולים מדי בשביל להתחבא וקטנים מדי בשביל להלחם.
האבולוציה העניקה לנו כלי אחד שעזר לנו לשמור על עצמנו בחיים, ולאחר מכן לשלוט בעולם: המוח שלנו.
והמוח המורכב והיפהפה שלנו הוא לא פחות ממרתק כשאנחנו עומדים בפני עצמנו, אבל הקסמים האמיתיים קורים כשאנחנו משתפים פעולה ומעלים השראה זה בזה.
אז בהתחלה התחברנו בשביל לשרוד. מעולה.
למה שעכשיו נמשיך לחיות חיים שיתופיים, בקבוצות?
לדעתי, הסיבה היא עונג.
אומנם חיים חברתיים כורכים בהם כאבים קשים מנשוא, אבל יש בהם גם עונג פלאי.
להתאהב. לראות את הילד שלך צוחק. להסתובב עם קבוצה של חברים ולהרגיש שייך.
יש מעט מאוד דברים בעולם שמשתווים לעונג שהדברים האלו מסבים לנו, ותכלס - אנחנו מעבירים את מרבית חיינו כשאנחנו שואפים אליהם ומנסים להגיע אליהם במרדף נואש.
ככה אנחנו בנויים.
על מנת לגרום לנו להתחבר יחד, המוח שלנו התעצב כך שזה מה שיגרום לנו אושר, ויהווה עבורנו מוטיבציה להגיע לקבוצה המיטבית מבחינת סיכויי הישרדות.
ומאז, נשארנו ככה. מבחינת מבנה.