שאלה לאנשים שחושבים שהם יפים

אני לא כזאת , אבל חייבת לציין שזה חלומי.. למרות שיש פעמים שאני מסתכלת במראה ואוהבת את מה שאני רואה וזה קורה לעיתים רחוקות

ברור שלא מובן מאליו אני גם לא מתנשא ומרים את האף או מאוהב בעצמי פשוט שמח
והביטחון בא לי בדרך אחרת לגמרי

זאת הרגשה מדהימה. אני תמיד נותן לעצמי רגעים להעריך את עצמי. אומנם לא גדלתי עם זה, אני יצרתי את הביטחון הזה בעצמי.

לא יודעת אני חושבת שכן אבל לא יודעת מה אחרים חושבים.
כשאני קמה בבוקר אני אומרת תודה לאלוהים שהביא אותי עד היום אני מסתכלת במראה ומחייכת כיף לי לראות את עצמי ככה בלי שום דבר זה מדהים בעיניי.
אף אחד לא יכול להבטיח לך שהלילה תלך לישון במיטה שלך...

לפעמים אני קמה וחושבת ואו אני יפה רצח ולפעמים באלי לבכות ואני מיואשת ממה שאני רואה במראה
יש ימים ויש ימים

זה קשה להסתכל במראה. אבל עושים את זה דווקא כדי להוכיח שאני מאמין בזה שאני יפה, זה לא מובן מאליו ואני מעריך את זה שאני נראה אחלה ואת זה שאני יכול לשים לב לזה

אני לא יודעת אם אני באמת יפה אבל אני אוהבת את עצמי ואת אי שאני נראית.
אני קמה בבוקר למראה עם חיוך כי אני אוהבת את מה שאני רואה ואני שמחה על כל מה שיש לי.
וגדלתי עם הביטחון הזה..ההורים שלי והסביבה תמיד החמיאו לי ותמיד רצו שאני אדע כמה אני שווה (אני מודה להם על זה נורא)

לפעמים אני לא אוהבת את מה שאני רואה במראה ולפעמים כן, לא לוקחת כלום כמובן מאליו, החלטתי לבד שאני יפה כמעט אף פעם לא אומרים לי את זה אבל זה לא אכפת לי כי אני אוהבת את מה שאני רואה במראה לרוב

אנשים בעיקר מבוגרים תמיד אומרים לי שאני יפה שאני רואה אותם (בעיקר העיניים שזה אני די מקבל כבר גם ילדים אומרים לי) אבל אני לא חושב שאני יפה...
אז שאני במראה אני תמיד מסתכל על מקומות שאני לא אוהב...

בגלל שייש לי מלא כתמים על הפנים מחצקונים שהיו לי וגם יש לי עדיין טיפה אז אני לא אוהבת את הפנים שלי וגם לדעתי השפתיים שלי עקומות והאף שלי גם גדול ועקום אז יש לי מלא תלונות על עצמי וזה עוד כלום ואני רק מחכה לרגע שאני יעבוד ויגדל כדי לשנות את מה שאני לא אוהבת

לפעמים אני מסתכלת על המראה שעתיים בלי לשים לב, בבוקר לא כי אין זמן וכן אני מחייכת במראה (כל עוד אני במצב רוח טוב). לא אומרים לי את זה הרבה מהסביבה, אבל אני זוכרת שמגיל קטן כל פעם שהייתי מסתכלת במראה מישהו היה אומר לי וואו איזה מהממת או משהו כזה אבל לא יודעת אם זה מה שגרם לי לחשוב ככה, כנראה שאני פשוט הטעם של עצמי (תנסו לדמיין שזה לא נשמע מטריד)

בגלל שכמה כתבו פה שהם נחשבים למודל היופי אז אני רק רוצה להגיד שאני ממש לא מודל היופי, עיניים חומות, שיער חום מתולתל עור לבן, שטוחה גם בתחת גם בציצי, גבות לא מלאות ואני באמת אוהבת את עצמי
חוץ מזה שבעיניי זה יפה ביחד

אוקי בבוקר שאני קמה אני לא יפה אבל אחרי שאני שוטפת פנים וזה אני מרגישה ממש יפה אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו גדלתי להורים שתמיד הרימו אותי והעלו לי את הביטחון אז אני מניחה שזה משהו מילדות

הגעתי לכזאת רמה של אהבה עצמית ומחשבה על זה שאני יפה אחרי שנים שחשבתי שאני לא. הגעתי לנקודה בחיים שלא משנה איך אני נראת לדעתי אני תמיד נראת טוב כי אני מאושרת.
תמיד אמרו לי שאני יפה אבל לא האמנתי וזאת הוכחה שלפחות אצלי אני צריכה לקבל את עצמי קודם ורק אחר כך אני באמת אצליח להקשיב למה שאנשים אומרים על המראה שלי (כמובן רק הדברים שהם לטובה).
אני כל כך אוהבת את עצמי
אני אוהבת את הכל בי ואני מודעת לעובדה שאני מצחיקה וחכמה וחברה טובה אני לא מושלמת אני פשוט אוהבת את עצמי וכן גם אני רציתי בשנים הקודמות לדעת איך זה מרגיש והביטחון והאהבה בא לי פשוט עם הזמן. התחלתי להרים לעצמי וזה קרה. הכל אפשרי וכולם יפים אנשים רק צריכים להאמין לזה.

אני לא חושבת שאני יפה או שאני משהו מיוחד , אני פשוט אוהבת תעצמי כמו שאני

הי, תמיד אמרו לי שאני יפה ותמיד חשבתי ככה. לפעמיים אני מרגישה בלילות לא יפה וזה בסדר כי גם לי יש חסרונות ופגמים ולפעמיים הרגשתי הכי שווה שבעולם. לדעתי יש לי את כל הנתונים שאנשים רואים כמודל יופי...(אני בלונדינית עיניים ירוקות גבוה מאוד עם אף סולד ריסים יפים אצבעות יפות ורזה) אבל אני חושבת שאם כבר משהו יפה צריך לראות זה האופי שלי אז לפעמיים זה מעצבן אותי שאנשים רוצים לצאת איתי או מודדים אותי לפי היופי שלי. יש גם חברות שמתחילות לקנא בי בגלל היופי אז הרבה אנשים מתרחקים ממני גם. לפעמיים גם לי יש ימים רעים אז יש לי מלא חצקונים או לא הורדתי שיערות אבל שוב אני לא מושלמת ואין בן אדם כזה. אני חושבת שהאדם שיראה את הפנימיות שלי יראה באמת את היופי שבי

אני לא אהבתי את עצמי אף פעם ותמיד אמרו לי שאני יפה.
היום אני מסתכלת על עצמי אחרי תהליך של המון זמן אני אוהבת את מה שאני רואה ויודעת שיש לי חסרונות אבל אני מקבלת אותם :)

האופי*

את הבטחון העצמי קיבלתי לא בגלל מראה חיצוני, בגלל שהבנתי כמה האופי שלי טוב ומיוחד

אני חושבת שאני יפה וגם אומרים לי.
תמיד אמרו לי שאני ילדה יפה..
כשאני קאמה בבוקר עם השיער המבולגן והכל אני לא רואה את עצמי כדוגמנית חחח
אבל כשאני מסורקת ומטופחת אני מסתכלת במראה ומרוצה. בעיקר בגלל העיניים שלי שאני חושבת שהן החלק הכי טוב שלי (ירוקות)
כן, אני מעריכה את זה וביטחון עצמי אין לי הרבה..
תמצאי את מה שאת חושבת שיפה בך ותתמקדי בו. אני בטוחה שיש בך לפחות משהו אחד כזה. תיהי שמחה ומאושרת מעצמך :) 3> 3> 3>

החלטתי שאני יפה

ברור שיש דברים שאני לא אוהבת במראה שלי אבל אני שלמה עם עצמי וחושבת שאני יפה בכל זאת וכן אני קמה בבוקר ומחייכת למראה

אני חושבת שאני יפה כי אני שלמה עם עצמי וגם הסביבה היא זאת שנתנה לי את הביטחון הזה כי הם מחמיאים.. אבל בסופו של דבר זו את.. את צריכה להיות שלמה עם עצמך

מרגיש אחלה. אני לא מחייכת אבל אני כן מרגישה שאני נראית טוב וזה כיף.
לוקחת רגע להעריך בגלל שממש שנאתי איך שנראתי פעם והרבה דברים שלא אהבתי שיניתי ועכשיו אני סוף סוף שלמה ואוהבת אותי.
תמיד אמרו לי שאני יפה אבל כשהביטחון שלך בריצפה המילים האלה חסרות משמעות במיוחד כשהן מגיעות ממי ש"חייב" לאהוב אותך (משפחה, חברים) ולכן הן הרגישו לא אמיתיות כי "אתם המשפחה שלי אתם חייבים לאמר את זה אפילו אם אתם לא חושבים ככה"..
ושוב, זה היה תהליך ממש ארוך. ותכלס אף אחד לא יכול לעזור לך לאהוב את עצמך את חייבת להגיע לזה לבד אבל ממש מקווה שתצליחי כי אנחנו חייבים לאהוב אותנו חבל שרק היום אני מבינה כמה הייתי הרסנית כלפי עצמי

אני לא הכי יפהא בל למדתי לאהוב את עצמי וזה הרגשה מדהימה לדעת שאת הבן אדם הכי יפה בעולם כשיש לך ביטחון

אומרים לי שאני יפה בדרך כלל, וכשאני כמה בבוקר אני מחייכת אבל כמובן שיש לי פעמים שאני חסרת ביטחון.

אני לא מושלמת, אבל אני לגמרי שלמה עם עצמי. אני כן חושבת שאני יפה ואני לא תלויה במה שאחרים אומרים לי- מאז ומעולם היו אנשים שאמרו לי שאני נורא יפה והיו אנשים שניסו להוריד לי את הביטחון- הבנתי שזה לא בגלל שאני באמת לא יפה או שמשהו לא בסדר בי, אלא פשוט כי זה שיקף את התחושה הפנימית והתסכול שלהם לגבי עצמם. מעבר לכך, למדתי שיופי הוא כל כך הרבה מעבר למראה חיצוני- ובאמת באמת שאני לא אומרת את זה בתור קלישאה. לפני שנה בערך נרשמתי לקורס פסיכומטרי, כשנרשמתי- כל המזכירות וכל הצוות שהיה שם טען כמה שהמרצה מושלם וכמה שהן היו מתות להתחתן איתו וכ'ו. כשהגעתי לשיעור הראשון בהתחלה המזכירה של הקורס דיברה, לא הבנתי איפה המרצה- דמיינתי איזה דייויד בקהאם שהתבלבל בתחום העבודה; ואז היא אמרה "עכשיו המרצה יגיד כמה דברים"- וקם מישהו שישב שם- הבחנתי בו אבל בכלל לא עלה בדעתי שזה המרצה כי-שוב, מהמילים ששמעתי עליו ביום שנרשמתי, דמיינתי איזה דוגמן על.
הבן אדם ליטרלי דיבר 2 שניות ואז הבנתי על מה כל המהומה. הוא לא נראה כמו דוגמן על, אבל הדרך שבה הוא מדבר, חוש ההומור שלו, האווירה שלו, הביטחון שלו, האופי שלו, העולם הפנימי שלו- כל זה אשכרה גרם לו להיראות כמו דוגמן על.
היום הזה באמת גרם לי להבין כמה הקליפה החיצונית יכולה להיות חסרת כוח ביחס למה שבפנים. (ולא- אני לא תומכת בגישה של לשים זין בצורה מוחלטת על הנראות החיצונית, אלא פשוט להבין יותר לעומק את המשמעות)

ואני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו- לא את המראה שלי, לא את הבריאות שלי ❤

לא אהבתי את עצמי פעם אבל עכשיו לקום כל בוקר ולחפש מראה כדי להסתרק ולהבין שוואלה אני יפה עם כל השומן שלי שמאוד מחמיא לי:) אף אחד לא אמר לי שאני יפה חוץ מאבא שלי אבל אני מאמינה שאני יפה כי ככה. ברור שאני לא לוקחת את עצמי כמובן מאליו כי אני דיי מדהימה. זה שאני יודעת שאני יפה לא הופך כל בוקר לטוב יותר אבל בהחלט הופך אותו לפחות גרוע

אני חושבת שהפנים שלי יפות וגם השיער
ולגבי הגוף שלי אני מתחילה להעריך אותו כי הורדתי 10 קילו ואני במשקל טוב אבל עדיין קשה לי
משתדלת כל פעם כשאני קמה בבוקר לחייך ולחשוב על מה שטוב לי בחיים ולא מה שרע לי
ולא לא נולדתי עם הביטחון אני מנסה לצבור אותו בכל יום שעובר

אני כן חושבת שאני יפה ואני לא רוצה להתנשא ולא כלום
אני פשוט אוהבת ושלמה עם עצמי
בלי שום קשר מגיל קטן אמרו לי אפילו ברחוב שאני ממש יפה אבל לא התייחסתי לזה ככ
אבל זאת כן הרגשה טובה.

לפני כשנה אני חשבתי שאני לא כל כך יפה ופחות אהבתי את המראה שלי, גם בגוף וגם בפנים אז התחלתי יותר לשמור על עצמי. אחרי טיפולי פנים, הסרת חצ'קונים ואימוני גוף אני יכול להגיד בגאווה שאני מאוד אוהב את עצמי וכל פעם שאני הולך לצחצח שיניים אני כזה מסתכל על עצמי במקרה ודופק פוזות של "דיימ, אני נראה טוב" חחח

כול אחד יפה בדרך שלו
אני מאמינה שאני יפה
ושגם את יפה

אני חושב שאני נראה טוב, אני לא מתנשא אבל אני אוהב את המראה שלי, אני מעריך את זה כי פעם הייתי מכוער ואז התחלתי להתאמן ולשפר את המראה שלי והתחלתי לאהוב אותו

מדהים, אני מחייכת שאני רואה את עצמי כי אני גאה בעצמי על הדרך שעברתי להגיע לזה שאני אוהבת כל דבר בי וכל חתיכת שומן
מעריכה אותו בטירוף
ממש לא תמיד אמרו לי שאני יפה ובכל זאת למדתי שאני יפה ואפילו לרוב אמרו לי שאני לא יפה
הרבה זמן לא אהבתי את עצמי ורק שהתחלתי להתסכל במראה ולהגיד לעצמי כמה שאני יפה טובה זה קרה אז דיי החלטתי את זה
אגב כולם יפים לא משנה מי, ואני באמת מאמינה במשפט הזה ובשבילי כולם יפים❤!

תמיד אומרים לי שאני יפה, אבל אני לפעמים לא חושבת ככה.

אבל הביטחון שלי מיום ליום עולה ואני אומרת לעצמי שאני יפה ואני לא צריכה להתייחס לאף אחד.

שנה שעברה היו לי חברות שאמרו לי שאני צריכה מייקאובר, ופשוט הלכתי.
ולמה הן אמרו לי את זה, כי "אין לי טעם טוב בבגדים ואין לי סטייל".


בקיצר יצאתי פרייארית וחזרתי להיות חברה שלהם והשנה הביטחון שלי עלה והן רבו איתי על שטויות והן כל הזמן רוצות להיות חברות שלי ואני אומרת לא
זה לא קשור כל כך אבל זה מה שקרה לי

נ"ב:
הן אשכרה לקחו אותי לקניון ורצו לקנות לי בגדים מכנסיים נעליים...

וזהו ובאותו תקופה פשוט לא אהבתי את איך שאני נראת.
ועכשיו אני שמה אליהן פס וזהו..

אני מרגישה טוב לקום ולהסתכל במראה כי אני אוהבת את מה שאני רואה
אני לא מחייכת בגלל שזה בוקר ואני לא כזה שמחה בבוקר אבל בכללי כשאני מסתכלת במראה אני מחייכת
אני לוקחת הרבה זמן להעריך שאני יפה
כן, תמיד אמרו לי שאני יפה מגיל קטן
לקח לי זמן לקבל את עצמי

כמו כל שאר בני האדם
לא
זה מאליו כאילו נולדתי מה אני אמור לעשות
אין לי ביטחון ממש אני פשוט שאני נחשב יפה באידאל היופי ובכללי מאנשים

חושבת שאני נראית טוב אבל ביום יום זה לא שאני אומרת לעצמי וואו אני מדהימה, אלא חלק מהימים אני מרגישה שאני נראית טוב יותר מימים אחרים למשל.. וסך הכל סבבה לי עם עצמי.
נניח יום שאשן טוב והפנים יראו די חלקות מפצעונים אני אראה טוב יותר מיום אחר וגם אם השיער יראה טוב

אף אחד לא יפה בבוקר.

היום יצא לי באמת לחייך כשהסתכלתי במראה, פשוט באמת ובתמים אהבתי את מה שראיתי וזה כל כך לא מובן מאליו.
עד לפניי לא כל כך הרבה זמן להסתכל במראה היה האתגר הכי גדול בשבילי, זה היה כל כך קשה להסתכל במראה ולא לאהוב את מה שאני רואה, פשוט להרגיש שזה מעורר בחילה.
כל חיי עסקתי בלשנות את עצמי ואת איך שאני נראית ובאיזשהו שלב הגעתי למצב שפל שתמיד אמרתי לעצמי שאני לא אגיע לשם לא משנה מה, אמרתי לעצמי שאת הטעות הזאת אני לא אעשה, אבל אז זה קרה לי ויום אחד פשוט התעוררתי והבנתי שאני חייבת לעשות שינוי.
לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעבוד על הקבלה העצמית שלי והאהבה העצמית שלי וזה היה לא פשוט בכלל.
היום אני נמצאת במקום שבחיים שלי לא דמיינתי אפילו שאני אגיע אליו.
לפעמים יש לי נפילות שאני חושבת לעצמי אילו הייתי נראית ככה ואילו זה היה נראה אחרת, אבל אני מנערת את המחשבות האלו ממני כמה שיותר מהר ומזכירה לעצמי את מה שאני כן אוהבת ושאף אחד לא מושלם ושאני יפה כמו שאני.
אם אני הצלחתי לעשות את השינוי הזה אז גם את יכולה ואת יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי או כל אחד אחר שגם רוצה לעשות את השינוי הזה ולא יודע איך להתחיל :)

למדתי לאהוב את המראה שלי ממש רק השנה, אף פעם לא חשבתי שאני מכוערת (למרות שהיו תקופות שאכן הייתי כזאת, פשוט למדתי לקבל את זה, אפילו שהיו רגעים שהייתי מתבאסת) ועכשיו אני במקום שאני אוהבת את המראה שלי ומנסה יותר לקבל אותו

לא יודעת מה עם האנשים היפים שפה אבל לי ממש קשה להיות יפה כי כל הזמן מתחילים איתי לא בגלל האישיות שלי אלא בגלל זה וכל הזמן מנצלים אותי בגלל זה לא יודעת אם זה כזה דבר טוב אני יכולה ימים לשנוא את עצמי בגלל שאני יפה כי בנות אחרות רעות אלי כי מרגישות כלפיי איום כלשהו ובנים או מתביישים להתחיל איתי או מתחילים איתי כדי להפשיט אותי תמיד אמרו לי שאני יפה

אני קודם כל אוהב את עצמי.
ובשביל להרגיש גם יפה על הדרך אני מבזבז שעות בשביל להתארגן יפה

פעם כשהייתי ילדה קטנה לא אהבתי בכלל איך שאני נראית והייתי תמיד רוצה להיות עם שיער חלק, לבנה עם עיניים כחולות ורוסיה.
הייתי בבית ספר רוסי וכולם היו גזענים אליי כמעט כולם....
ואמרו שאני מכוערת בגלל שאני שונה.
אחרי שנים שעברתי לחטיבת ביניים הסתכלתי על עצמי המון במראה ופתאום ראיתי לאט לאט כמה אני יפה ולאט לאט או מהר.. הפכתי להיות הרבה יותר יפה מאלה שאמרו שאני מכוערת! ומכל הבנות שבבית ספר שלי!
ופתאום מחמיאים לי!
מה שאומר שכל אחד דבר ראשון יפה כמו שהוא ובדרך שלו באמת הכל עניין של טעם
וזה גם אומר שלא נשארים להיראות אותו הדבר מאז שאנחנו קטנים אלא שמשתנים ומתייפים יותר או מתכערים יותר....
יופי משתנה במיוחד בגילאים של ההתפתחות.
אבל כשאני מסתכלת על עצמי ילדה אני בכלל לא רואה כיעור כמו שאמרו לי.. כי לא הייתי כי פשוט אנשים או שקינאו בי או ששנאו את זה שאני נראית תימנייה.
כי הכל עניין של טעם והכל עניין של לראות את היופי שבך כי כשאתה רואה אז אתה נראה את זה לאחרים וזה כל הקטע ביופי!
מקווה שעזרתי :)

^אני בן אבל הרבה פעמים שופטים אותך לגמרי בגלל איך שאתה נראה וחושבים שאתה הולך ממש מגעיל או מטומטם ומי שכן מדבר איתי רק אכפת לו זה רק בגלל איך שאני נראה וזה ממש מעצבן
זה כאילו החליטו בשבילי איך אני מתנהג ואם אני מסתובב רק בגלל זה

קודם כל את תדעי כי אין כזה דבר בן אדם יפה כל אחד יפה לפני עצמו שום בן אדם לא צריך להשתנות להיות אדם אחר בגלל אדם שחושב דברים אחרים על האחר באמת לפי דעתי כולם יפים ואני אשמח עם מישהו יכתוב לי בקיר בבקשה אז מקווה שיהיה לך חיים מושלמים וטובים❤❤❤❤

יש ימים שאני אוהבת את מה שאני רואה ויש ימים שפחות, ואני לא מאלה שמתנשאות. אבל אני כל בוקר נותנת כמה רגעים להעריך את עצמי

זה מרגיש רגיל .
אני מחייכת כן לפעמים
לא כי אני לא חושבת שאני כלכך מיוחדת
אף פעם לא אמרו לי שאני יפה זה אני אומרת לעצמי
החלטתי מתישהו שאני יפה

וואלה זה ממש אחלה לקום בבוקר להסתכל במראה ולהיות שמח שאני מי שאני, אני אוהב את עצמי, אוהב את המראה שלי ואוהב את מה שהפכתי את עצמי.
לא קמתי יום אחד עם הגוף שרציתי, לא קמתי יום אחד עם הפנים שרציתי, לא קמתי יום אחד עם השיער שרציתי. זה תהליך, השקעתי בעצמי, התאמנתי והבאתי את עצמי למצב שאני שלם עם איך שאני נראה.
אתה יודע מה החלק הכי טוב בזה? לא להיות רכרוכי, לא הלכתי לשום מקום ואמרתי "אני אף פעם לא אהיה יפה." לא אמרתי לעצמי "איזה מכוער אני." תפסתי את עצמי בידיים והצבתי לעצמי יעדים, הצבתי לעצמי להיות מי שאני רוצה להיות, התאמנתי, התאמנתי המון ואני מתאמן עד עכשיו, אמרתי לעצמי שאני לא הולך לאכול זבל והפסקתי לאכול זבל. זה הכל עניין של כמה אתה חזק באופי שלך, אם אתה עומד בהבטחות שלך כלפי עצמך שזה הדבר הכי הכי חשוב.
לא, לא אמרו לי שאני יפה, למען האמת אף אחד בכלל כמעט לא אומר לי שאני יפה, חוץ מהבחור במראה שתמיד מעריך ושמח לראות למה הוא הפך. יודע מה? אפילו לא אכפת לי, אני יודע מה אני עשיתי, אני יודע את השינוי שעברתי ואני לא הולך לאנשים ואומר "תראו כמה יפה אני עכשיו." כי אני אגיד לך את האמת, לאף אחד לא אכפת אם אני יפה או לא.

תסלח לי אבל אתה מצתייר כמו חלש אופי, מה זה החרא הזה להגיד "אני אף פעם לא אדע איך זה להיות יפה."? אתה מצייר את עצמך כחלש בפני עצמך, אתה מוריד את עצמך בלי שאף אחד אמר כלום, אתה מוריד את עצמך בפני כולם כדי שאנשים כאן יגידו "לא אתה לא מכוער." אתה יורה לעצמך ברגל ואז בא ומתבאס על "למה אני לא יפה." תקח את עצמך בידיים אחי, אף אחד לא ישנה אותך חוץ מעצמך, תתחיל לשנות את מה שאתה לא אוהב.
אתה חושב שאתה מלא? תתאמן ותרד במשקל
אתה חושב שאתה רזה? תאכל אוכל בריא ותעלה במשקל
אתה לא שרירי מספיק? תתאמן ותתנפח
יש לך חצ'וקנים? תשטוף את הפנים שלך בסבון ואל תאכל זבל
אני יכול להמשיך ככה שנים.

שורה תחתונה, קח את עצמך בידיים, במקום להתעסק בשאלה "למה אני x" תשאל את עצמך "מה אני צריך לעשות כדי להיות y"

האמת כן אמרו לי את זה מגיל קטן ככה שגדלתי לתוך זה אבל זה ממש לא אומר שאני מתנשאת על אחרים או חושבת שאני יותר ממישהו אחר וכן רוב הזמן אני מסתכלת במראה ואוהבת מה שאני רואה לפעמים יש דברים קטנים שמפריעים אבל את הרוב ורוב הזמן כן ותכלס הביטחון הזה כן ולא גדלתי איתו כי כן שמעתי את זה מהסביבה וכן חשבתי את זה על עצמי יש את הפעמים שפחות אבל זה כבר משהו אחר אבל לא לקחתי אתזה כמובן מאליו ושאם אומרים לי אתזה אז אני צריכה להתחיל להיות מעל אנשים אחרים או לפחות לחשוב ככה

זה מרגיש טוב להסתכל במראה, בעיקר אם אני לובשת בגדים שאני אוהבת ומרגישה שמבטאים אותי. אני מחייכת בבוקר אם אני במצב רוח טוב, החיוך שלי לא תלוי רק במראה שלי מן הסתם, ואם אצלך הוא תלוי רק במראה שלך זה ממש לא בריא. אני לוקחת לפעמים רגעים להעריך את זה שאני יפה, בדרך כלל זה אם אני במצב רוח טוב כי הדימוי העצמי מורכב מעוד הרבה דברים חוץ מהמראה שמשפיעים על איך שאנחנו תופסים את איך שאנחנו נראים. נניח אם אני מרגישה שנכשלתי במשהו סביר להניח שגם ארגיש לא כל כך יפה ולא רק אני, גם החדר שלי והבגדים שלי והאוכל לא כל כך יהיה טעים ולהיפך- אם אני הצלחתי במשהו או עשיתי משהו שמילא אותי באנרגיות טובות אז אני ארגיש טוב עם עצמי וארגיש שאני יפה והחדר שלי יפה והבגדים שלי יפים והאוכל שלי טעים. זה מאוד מאוד מושפע מזה.. לכן אני חושבת שאנשים שצרגישים לא יפים או מבקרים את המראה של עצמם כל הזמן צריכים להסתכל גם על עוד תחומים בחיים שלהם אם הם מרוצים מהם ולהתמקד בעיקר בהם כי זה משנו שקצת יותר אפשר להשפיע עליו בדרך כלל והוא גם יותר משפר את ההרגשה ואת איך שאנחנו תופסים את עצמנו, גם מבחינת המראה עד כמה שזה כאילו נשמע לא קשור אבל זה כן קשור.
לא אמרו לי הרבה שאני יפה מגיל קטן, אולי אמא שלי לפעמים, השאר דווקא העירו הערות לא כל כך במקום לגבי המראה שלי אבל לי לא כל כך הייתה בעיה איתו וכל עוד הייתי במצב רוח טוב הרגשתי מחוברת לגוף שלי ואהבתי אותו. כן החמיאו לי מגיל קטן על כל מיני דברים אחרים כמו בגרות, חכמה, כשרונות מסויימים וכו' שבנו לי את הביטחון אבל אי אפשר להגיד שאני לא גם מבקרת את עצמי מלא.... זה לא סותר. הביטחון הכי גדול שלי הוא הידיעה שאני מסוגלת להתמודד עם דברים ושאני מסוגלת להיות חזקה ולא להתמוטט מביקורת או כישלון ושדברים עוברים ונהיים חזקים יותר מהם אחר כך.

tomer.man^

שואלת השאלה לא מאמינה שהיא אי פעם תחשוב על עצמה שהיא יפה ואני מבינה את זה, גם אני הייתי כמוך במקום של לעבוד קשה ולשנות ולשנות ולשנות ואמרתי לעצמי כשאגיע ליעד אני אוהב את עצמי, אתה יודע מה? זה לא קרה.
השינוי צריך לבוא מבפנים, צריך לדעת להבין שיופי מגיע בכל הצורות.
במקום לרדת על הבן אדם ולהגיד לו אתה חסר אופי, תגיד שזה בר שינוי ועם קצת רצון ואמונה זה אפשרי, בסך הכל צריך לעבוד קשה (לא על המראה, אלא על איך שאתה רואה את עצמך) ובסוף העבודה משתלמת.
להוריד בן אדם שכבר נמצא למטה זה סתם

fan girl
את צודקת במידה, אבל אני חושב שאם אני ארכח את זה ואגיד את זה בצורה נחמדה המסר לא יעבור כמו שצריך, המטרה שלי זה שהשואל יתפוס את עצמו בידיים וישנה את עצמו אחרת הוא ישאר כמו שהוא. אם הייתי אומר דברים כמו "תהיה שלם עם עצמך" או "כולם יפים בדרך שלהם" אני לא בטוח כמה הוא ירצה באמת לשנות את עצמו לטובה. אני חושב שמילים כאלה יכולות לדרבן אנשים שיש בהם את הרצון להשתנות, אבל אם הרצון לא נמצא שם שום דבר לא יכול לעזור.

גם לאנשים יפים יכול להיות חוסר ביטחון וגם אנשים שאת חושבת שהם יפים יכולים לחשוב שהם לא

אני בהתליך ממש מתקדם של לשקם את הביטחון העצמי שלי ולשמחתי הולך לי די טוב, ברור שיש עליות וירידות זה נורמלי וזה בסדר אני גם בן אדם,
אני משתדלת תמיד לחדש בעצמי משהו או לשפר משהו במראה שלי סתם כדי שאני לא ארגיש משעממת ולהסתכל על אותו דבר כל הזמן ואת האמת זה ממש עוזר.
בנוסף לזה עברתי שינוי מטורף בשנה האחרונה במראה שלי (ברמה שאם היו רואים אותי לפני ואחרי לא היו מזהים אותי בכלל)
שגם זה ממש מעלה לי כי אני תמיד דואגת להזכיר לעצמי ולהודות על השינוי שעברתי ואני ממש לא הייתי רוצה להישאר כמו פעם,
אבל רציני עכשיו שיש משפט כזה שבכל פעם שאני באיזשהי נפילה ומרגישה רע עם עצמי ואיך שאני נראית
אני נזכרת שתמיד יש יותר טוב ויותר גרוע אין מה לעשות זה נכון.
אני חושבת שכולם אבל כולם צריכים להודות על מה שיש להם כי זה לא מובן מאליו בכלל!

בימים שאני מרגישה יפה אז אני מסתכלת על עצמי יותר מבדרך כלל ( יותר מידי) וזו הרגשה מושלמת שהלוואי שהיא תהיה תמיד

שאני קמה בבוקר קשה לי להסתכל במראה אני לא כזה אוהבת אבל אחרי שאני מתאפרת ומסדרת את השיער ומתלבשת יפה אני מאוד יפה על עצמי ואוהבת כת עצמי

האמת שפעם ראשונה שאמרו לי שאני יפה הייתי בכיתה ד'.ולא התייחסתי במיוחד.אחר כך גדלתי ואמרו לי שוב ושוב שאני בורכתי.וגם בנות מהכיתה היו אומרות לי,אז בראש אני מבינה שאני יפה.אבל קשה לי להבין את זה ולהאמין,וכשאני מסתכלת במראה,לצערי רק לעיתים נדירות אני אוהבת את מה שאני רואה.זה פשוט תהליך שאני אמורה לעבור עם עצמי או מה?????

1.יש ימים טובים יש ימים פחות לרוב אני באמת אוהבת מה שאני רואה במראה
2.לא ממש מצב נפשי לא קשור לחיצוניות
3.הכי לא מובן מאליו
4. בתור ילדה קטנה תמיד אמרו לי שאני יפה אבל כן ביסודי היו לי כמה שנים "אפלות" וכיום אני יותר שלמה עם המראה שלי
5.דווקא לא גדלתי עם הביטחון תמיד הרגשתי מכוערת אבל היום אני באמת חושבת שאני לא
ואני בטוחה שאת מהממת! תאהבי את עצמך!

אני לא מסתכלת בבוקר במראה. למה?
כדי לחשוב שאני יפה אני גורמת לעצמי להרגיש יפה.
להסתכל בבוקר במראה לא מה שגורם לי להרגיש בבוקר יפה, אני מחכה מצחצחת שיניים עובדת על השיער שלי שיראה טוב ורק אז מסתכלת במראה ונהנת ממה שאני רואה.
אני לא מחייכת בבוקר, בלי קשר לזה שאני אוהבת את איך שאני נראית, זה בוקר, בן אדם שמחייך בבוקר הוא פסיכופת.
אמ אני לא מעריכה את זה ולא לוקחת את זה כמובן מאליו, אני חושבת שכל אדם הוא יפה בדרך שלו.
אצלנו לא אומרים על מישהו שהוא יפה, זה מזל רע.
תמיד אצל סבתא שלי כשרוצים להגיד על מישהו שהוא יפה, אז אומרים "איכ איזה מכוערת את" שמים אצבע בפה ושמים רוק על הפנים שלך. זה אמונה תפלה כזו כדי לא להביע מזל רע.
ובאיזה שהוא שלב אמרתי לעצמי שלשנוא את איך שאני נראית לא ישנה את איך שאני נראית, אז עדיף כבר לעשות לעצמי טובה ולאהוב את מה שאני ומי שאני.

וואלה תמיד יש בטחון לא משנה מה אומרים וחשוב לאהוב תדברים כפי שהם תמיד לכל בנאדם חייב להיות לפחות משהו אחד יפה בו כל אחד יפה בדרך שלו

יש רגעים בודדים שאני אומרת וואו אבל רוב הזמן פשוט בא לי לבעוט לעצמי בפרצוף

יצרתי את זה בעצמי כי הבנתי שזה באמת חשוב להבין שאתה יפה ולחיות במחשבה שאתה לא סתם ידכא אותך

השיער אומנם לא מסתדר בבוקר
אבל אני אוהבת את הפנים שלי ומשתדלת כמה שיותר לחייך:)
אני מעריכה את זה, לפעמים אני כן עצובה מזה כי קשה לי בסביבת בנות, בנות זה עם קנאי וקשה להתמודד עם זה.
אמרו לי שאני יפה, הציעו לי לדגמן
ולא היה לי ביטחון עצמי בכלל ,בגלל חרם שעברתי, אבל מאז שראיתי את עצמי במראה ואמרתי דברים טובים והתחלתי לעשות כושר, אהבתי את מה שאני רואה ומשתדלת תמיד תמיד לאהוב ולהגיד תודה על הכל.

הסוד זה לאהוב את עצמך כמו שאת , אף אחד לא מושלם. תמצאי את התכונות היפות שלך לפני המראה, ותתרכזי בדברים החשובים באמת שזה האופי לפני היופי
ואם תאהבי את האופי שלך לאט לאט גם תאהבי את המראה
כל אחד יפה ושונה כמו שהוא.
אין בן אדם שהוא לא יפה

לא נעים לשמוע שעברת חרם :(

מודה שיש פעמים שאני בוהה בעצמי במראה ולא מבינה איך אני כזו יפה, אף אחד לא אמר לי שאני יפה כן היו פה ושם מחמאות אבל לא לקחתי את זה ברצינות. אני חושבת שעם הביטחון העצמי שפיתחתי התחלתי לאהוב את עצמי יותר.

אני לא חושבת שאני יפה, אבל אני כן אוהבת את איך שאני נראת.
אני לא אוהבת להסתכל במראה בבוקר, עניין עקרוני.
לפעמים אני מחייכת בבוקר ולפעמים לא, זה תלוי בעיקר בחלום שהתעוררתי ממנו/החלום שאני זוכרת.
אני בכלל לא חושבת על איך שאני נראית, בגלל זה אין לי בעיה עם המראה שלי.
לא זכור לי אם אמרו לי שאני יפה או לא, אבל לדעתי זה לא היה משפיע.
לא גדלתי עם הביטחון הזה בכלל, בהחלט החלטתי מתישהו שנמאס לי להתבייש בעצמי והחלטתי לשנות את זה.
לדעתי כל אחד ואחת יכולים לאהוב את איך שהם נראים, גם אם הם לא חושבים שהם יפים

תמיד אמרו לי שאני יפה, אבל פעם לא חשבתי שאני ככה, אבל למי אכפת, ואז גיליתי איזשהי צורה ששמים בה את השיער שפתאום הרגשתי יפה בה, הייתי עושה את זה הרבה, ופתאום היו ימים בודדים שבהם הרגשתי יפה בלי שום דבר, ומאז זה ככה כל יום, כן יש ימים שאני עייפה ואני מרגישה פחות יפה, אפילו עם איפור, אבל שוב, ז*ן שלי, את מי זה מעניין.
עדיין אומרים לי שאני ממש ממש ממש יפה, אבל אני לא מרגישה בכלל יפה באופן יוצא דופן

איך זה מרגיש בבוקר ולהסתכל במראה?
נחמד כי אני יודע שאני חתיך לפעמים אני מסתכל במראה ואני כזה ואו אני ממש יפה

אתם מחייכים בבוקר?
מול המראה כן. אני אוהב את החיוך שלי

אתם לוקחים רגע לפעמים להעריך שאתם יפים?
כן כל הזמן

תמיד אמרו לכם שאתם יפים מגיל קטן?
לא

גדלתם עם הביטחון הזה?
כן אבל נראה לי שבזמן האחרון יותר כי התחלתי יותר לחשוב על זה

אני יודע שאני לא הבחור הכי יפה שיש
אבל אני אישית אוהב את המראה שלי

יש ימים שקמים ולא מחייכים ויש ימים שכן ואני לא חושבת שאני יום אחד אקח את זה כמובן מעליו

אני שונאת בוקר בלי קשר , אז אני לא מחייכת וזה מרגיש חרא (אין קשר למראה , אני פשוט לא אדם של בוקר )
כן אמרו, מגיל קטן .
לא לוקחת כמובן מאליו , אהבה עצמית זה לא מובן מאליו .
גדלתי עם הביטחון .

אני לא חושבת שאני איזה דוגמנית ומהממת אבל אני ממש סבבה עם איך שאני נראת ואוהבת (כמעט כל הזמן)
לקום בבוקר זה רגיל.. אני לא קמה ומחייכת בטירוך ואומרת "איזה מהממת אני!!" שאני קמה אני בכלל לא מסתכלת כזה הרבה במראה.. ואני לא חושבת כלום
לא לוקחת רגע להעריך את זה.. אבל עכשיו שאני חושבת על זה היו לי פעמים שחשבתי "איזה מזל ותודה על זה שאני נראת ככה ולא ממש גרוע" למרות שבתכלס כל אחד יפה בדרך שלו ואני באמת באמת מאמינה בזה לא סתם סטיגמה.. אולי גם בגלל זה מלא זמן לא יצא לי לחשוב את זה.. וזה קרה אולי פעמים בודדות בחיים שלי.
לא אמרו לי שאני מהממת או משהו כזה כמו בנות שהם באמת מהממות משהו מטורף, אבל כמו לכל ילדה, איזה יפה וכזה.. אני לא משהו מיוחד כן? פשוט אני לא חושבת שאני מכוערת.
מה שכן לגבי השיער שלי, תמיד אמרו לי איזה מהמם השיער שלך.. יש לה שיער מהמם/מושלם, הגננות בגן תמיד אהבו את השיער שלי לעשות לו תסרוקות, כולם התלהבו מהשיער שלי ורצו לגעת בו ולשחק בו ולעשות לו תסרוקות, אז בידיעה הזאת שיש לי שיער מהמם תמיד גדלתי וידעתי את זה.. פשוט מהסביבה שהיא כל הזמן דאגה להגיד לי ולהזכיר לי את זה אז פשוט גדלתי ככה עם הביטחון והידיעה לגבי השיער שחי ועד היום אומרים לי. (יש לי שלי שיער שטני בהיר כזה חלק, דק וארוך)

אני אוהבת את איך שאני נראית ועד לפני הקורונה בכלל לא אהבתי, בכל מקרה ככה בראו אותי ואם אני רוצה או לא רוצה ככה אני נראית, אז במקום להתלונן כל היום על זה שזה מבאס אותי שאני נראית ככה אני מנסה להתחיל להעריך את היופי שלי גם אם הוא לא יפה בעיניי אחרים. כמובן שאם יש דברים שאני לא אוהבת ויכולה לשנות אני עושה את זה. לאט לאט התחלתי להיות פשוט שלמה עם עצמי, זה גם תהליך של בגרות- אני חושבת שכשאנשים המסתכלים על זה מנקודת מבט כזו הם אוטומטית מתבגרים, צורת החשיבה שלהם מתבגרת ומתחילים להעריך דברים בחיים.

1. כיף, לא בגלל שאני אוהבת את עצמי, בגלל שקמתי ויש יום חדש ואני אגרום ליום הזה להיות יותר טוב מהקודם. זה שאני אוהבת את עצמי רק מוסיף קצת לכל הדבר שנקרא אני והיום.
2. ברור מה המטרה בחיים אם אני לא יכולה לחייך לעצמי בבוקר?
3. לפעמים אני לא מעריכה מספיק את זה שאני אוהבת את עצמי אבל בדרך כלל אני נורא מעריכה את זה כי לקח לי הרבה זמן להגיע למקום הזה.
4. תמיד ניסו להגיד לי שאני יפה כי הביטחון העצמי שלי היה ברצפה ושנאתי את עצמי ממש וניסו להגיד לי שאני יפה אבל זה אף פעם לא ממש עזר
5. לא גדלתי עם הביטחון הזה בכלל, תמיד שנאתי את עצמי, כל איבר כל אטום שיש לי בגוף אני שנאתי, והשנה הרבה השתנה גיליתי על עצמי מלא דברים שלא ידעתי יצאתי מהרבה מקומות אפלים שהיו לי בחיים, ניתקתי קשר עם אנשים רעילים והתחלתי לאהוב את עצמי, חלק חלק לא הכל בבת אחת. כמובן שאני עדיין לא אוהבת הכל ויש לי כמה מקומות שהייתי רוצה לשנות אבל זה מה יש ואני אוהבת את מה שיש

זאת הרגשה מעולה! לקח לי טיפה הרבה זמן לאהוב את עצמי אבל כשסוף סוף הצלחתי הביטחון שלי גדל הרבה יותר וזה כלכך מחזק אותי ואת האהבה העצמית שלי.
ביטחון עצמי זה דבר חשוב, וזה יכול לשמש אותך להרבה דברים בחיים אז אני משתדל לחשוב על עצמי רק דברים טובים ולאהוב את עצמי בשביל שאחרים יאהבו אותי גם.
אני אישית חושב שאני יפה ואם אחרים לא חושבים את אותו הדבר זה לא מפריע לי, אני אוהב את עצמי וזה מה שחשוב לי. :)

בבוקר זה מאוד גרוע, כי בבוקר אני נראית מזעזע.
אמ אין לי מושג אפילו
ולא באלי להנתשא שיט אבל כן, אומרים את זה כל הזמן.וכן, ככה גדלתי?

כן להכל, לא גדלתי עם מלא ביטחון כמו עכשין אבל אני מאד מרוצה מעצמי עכשיו וגאה להיות מי שאני

נעצתי את השאלה הזאת בתקווה שיום אחד אני אוכל לחזור לפה ולכתוב שאני שלמה עם עצמי

אני פשוט שלם עם עצמי ומרוצה מאיך שאני נראה, אז כן, אני בהחלט מרוצה מעצמי ושמח שאני מי שאני. ולא, לא גדלתי עם הבטחון הזה אלא פיתחתי אותו.

כן כפול חמש

אני כן חושבת שאני יפה. לא אגיד שאין לי דברים שאני לא אוהבת בי או שאני חושבת שאני מושלמת. ועכשיו לשאלות:
מרגיש נחמד, לא בשיא שלי אבל אחרי שטיפת פנים והכל אז יותר טוב אני סך הכל לא נראת זוועה ולא יפה מידי.
אני מחייכת בבוקר(:
מעריכה, ולא יודעת מה איתל אבל לפי דעתי כולם צריכים להעריך את היתרונות שביופי שלהם, ואל תגידי שאין.
לא כולם, בעיקר משפחה אבל לדעתי כל משםחה אומרת לילד שהוא יפה..
אין לי ביטחון עצמי לגבי כלום. בעיקר לא במראה..
אני יודעת שזה אולי קצת סותר אבל.. איך להסביר את זה אני יודעת שאני יפה אבל אני פשוט תמיד בטוחה וחושבת שכולם ימצאו בי את החסרונוצ ויחשבו שאני מכוערת פשוט.. יתרכזו ברע וזה כבר בגלל חוסר ביטחון עצמי כללי ולא רק במראה

יש ימים שאני מחייכת בבוקר ויש ימים שלא בלי קשר, מעריכה ברור, שהייתי ממש קטנה ואז כבר לא ואז גלואפ מטורף עכשיו כן, אין לי ביטחון אני צריכה לעבוד על זה

ממש עד לפני כמה זמן לא יכלתי אפילו להסתכל במראה... אני אגיד לך מה 2 החברות הכי טובות שלי יפהפיות מהממות אחת בלונדינית אחת עם שיער חום ועיניים ירוקות ואני באמת אוהבת אותן ויודעת שהן אוהבות אותי אבל יש לי משקפיים ותמיד הרגשתי שאני סתמית כזאת, שיער חום רגיל עיניים חומות רגילות. אני לא אכתוב מה גרם לי להסתכל על הדברים בצורה שונה כי אני לא רוצה שמישהו יזהה אותי פה...
לא משנה אם את יפה או לא, אני יודעת שזאת קלישאה רצח אבל באמת מה שחשוב זה מה שיש בפנים. ברגע שאת מפגינה את היופי הפנימי שלך הוא יקרין החוצה, ואנשים יראו את זה. באמת. אני אומרת לך, תנסי לחייך הרבה ותקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת ושעושים לך טוב.
אני עשיתי רשימה של כל הדברים שאני אוהבת בעצמי גם את הדברים הכי קטנים לדוגמה שיש לי ריסים ארוכות אז אני לא צריכה לשים מסקרה, שיש לי גומה קטנה בסנטר כשאני מחייכת ממש ממש חזק. תחפשי ואני בטוחה ב100 אחוז שתמצאי בעצמך דברים שאת אוהבת. שימי תזכורת בטלפון עם הרשימה הזאת והעיקר תהיי שלמה עם עצמך באמת. אנשים יאהבו אותך ברגע שאת תאהבי את עצמך, מבטיחה לך.
את תמיד מוזמנת לפנות אליי בפרטי לדבר❤

אני חושבת שבין הפעמים היחידות שיש לי ביטחון זה אחרי שאני יוצאת מהקוסמטיקאית ושגם עשיתי גבות אצלה לול נראה לי זה אצל כל בת ככה חחחחחחחחחחחחח

1. בימים שאני מרגישה שקמתי יפה אז נהדר להתסכל במראה
2. אני מחייכת אם יש לי מצב רוח טוב
3. מלא פעמים אני מסתכלת במראה ואומרת דאממ ומעריכה ממש את עצמי
4. דווקא כשהייתי קטנה לא היו אומרים לי הרבה שאני יפה והיו אומרים לי המון שאחותי יפה וזה היה לי מאוד קשה לגדול ככה
5. אני חושבת שזה היה תהליך עם עצמי שבאיזשהו שלה אמרתי לעצמי וואלה אני יפה

החלטתי בשלב מסוים
מהיום אני יפה
וזהו

אני לא יודעת אם אני יפה אבל אני יודעת שאני אוהבת את עצמי וכשאני מסתכלת במראה כן אני מחייכת לפעמים ופעם זה לא היה ככה

אחרי כמה שנים שנראתי לא טוב, אני מעריכה את זה, אבל קצת מתבאסת כי אני לא יוצאת אפילו קרוב לאיך שאני נראת במציאות בתמונות ויותר חשוב לי בתמונות כי במציאות אני פחות באמת ליד אנשים וזה פחות משנה.
(גם מי שאני אוהבת רק רואה אותי ברשתות החברתיות ככה ש...xd)

גדלתי עם חוסר ביטחון כי כל הכיתה שלי אמרה לי שאני מכוערת ממש (ובאמת הייתי אבל לא ממוצעת או מכוערת סבבה כזה אלא ממש ממש אבל ממש נראתי רע - לא משהו שיוצא לראות כמעט בכלל בחיים) אבל עכשיו כולם אומרים לי שאני ממש ממש יפה וכל המבטים כל הזמן עליי (בקטע מוגזם לפעמים) וזה פתאום מרענן להרגיש משהו שאף פעם לא הייתי ולהיות המישהי שכל המבטים דווקא עליה אבל רק בהתחלה זה היה ככה אחרכך התרגלתי והחיים שלי אותו דבר חח

ובין לשהייתי מכוערת ונהייתי יפה לא היה אכפת לי איך אני נראת וקיבלתי את עצמי כמו שאני ותמיד אמרתי לעצמי שמי שלא יאהב אותי כמו שאני אז שיקפוץ כי אני כן אוהבת אחרים לא משנה איך הם נראים ותמיד נחמדה לכולם ואני רוצה סביבי אנשים שיאהבו אותי בגלל שהם חברי אמת ולא בגלל סיבות אחרות.
וכשהייתי קמה בבוקר הייתי מחייכת לעצמי במראה כל הזמן כי אהבתי את מי שאני גם כשלא חשבתי שאני יפה בכלל
כיום אני לא מסתכלת הרבה במראה כי זה מתסכל אותי לראות שאני נראת טוב במציאות אבל שאין בזה בכלל תועלתxd

וגם בהתחלה כשנהייתי יפה אז ממש לא היה אכפת לי מזה אבל לאט לאט התחילו להגיע יותר ויותר מחמאות ויותר מבטים והתחלתי להרגיש טוב עם זה ונהיה לי אכפת ועכשיו אני בנקודה שפשוט לא הכי אכפת לי במציאות אני יותר רוצה להראות טוב בתמונה אחת לפחותxd כי זה מה שמייצג אותי.

ולעולם אל תגידי לעולם
תמיד אפשר לשפר את המראה
וגם הגיל מאוד משפיע ומשנה את הפרופורציות
ויכול להיות שאת דווקא נראת טוב וזה סתם חוסר ביטחון או שנראת טוב בעיניי אחרים אבל לא בעיניי עצמך (לפעמים אנחנו רואים בנו "פגמים" שאחרים בכלל לא שמים לב אליהם)

זה בא בימים.. אני לא חושבת שאני יפה, אני חושבת שאני רחוקה מלהיות יפה. וגם כשאני יפה, אני יפה רק בבית, לבד, מול המראה- כי חברות שלי נראות פי מיליון יותר טוב ממני (כל אחת מהן, בלי יוצא מן הכלל)
אבל יש ימים שוואלה אני קמה ואומרת לעצמי את יפה, היום הפנים שלך מעודנות או הגוף שלך טיפה יותר רזה ותכלס מעטות הפעמים בזמן האחרון שהסתכלתי במראה וחשבתי שאני יפה. מבאס לגמרי, אני יודעת.

אני לא יכול להעיד על עצמי שאני יפה אבל אני יכול להגיד שאני לא מכוער

אני לא חושבת שאני וואו אבל אני כן חושבת שאני יפה אולי יש כאלה שיגידו שלא אולי כאלה שיגידו שכן אבל לא אכפת לי את האמת.. באיזשהו שלב הבנתי שתמיד יהיה לאנשים מה להגיד אז פשוט אני צריכה לאהוב אותי איך שאני ואיך שטוב לי לעשות בדרך חיים שלי.. בגלל זה גם נבנה הביטחון שלי לחשוב שאני יפה ולאהוב את מה שאני רואה במראה וכן זה כיף לחייך לעצמי במראה

אממ בגדול אני פשוט מודה על זה שנולדתי ככה.. יש אנשים שיגידו שאני לא יפה אבל וואלה? אן אני מרגישה וחושבת שאני יפה אז זה מה שחשוב ובאמת שאני כלכך שמחה שישלי את הזכות לאהוב את עצמי ואיך שאני נראית... ברור שזה לא מובן מאליו.. מגיל קטן אמרו לי שאני יפה וגם ממשיכים להגיד.. אני חושבת שגדלתי עם הביטחון הזה אבל לאט לאט הבנתי כמה זה חשוב לאהוב את עצמך ולהיות שלמה עם עצמך..

זה מרגיש טוב, מעלה את מצב הרוח
כן
כן
כן אבל בשביל שלא אפגע, עם הזמן נהייתי יפה, אומנם לא ברמה של וואו אבל השנים עשו לי טוב.

מעריכה כן אבל לא משוויצה בזה יותר מידי
ואני לא מסתכלת על עצמי הרבה במראה בכלל
וכן לאמא שלי אמרו שהייתי תינוקת עוד בעגלה שאני יפה

אני גם לעולם לא אדע :(

אני חושבת שאני נראת טוב פעם הבטחון היה נורא נמוך


יש דברים שהייתי רוצה לשפר
לא אמרו לי שאני יפה שהייתי קטנה בעיקר חמודה מתוקה וכאלה
ככל שגדלתי נהייתי יותר במראה
ועם זה בטחון צמח, שיניתי דברים
ואני גם מודליסטית למאפרות לפעמים
לאט לאט להשלים עם מה שיש לך


אני לא עפה ואני לא מדברת על המראה ביוםיום
אם אומרים לי מחמאה אגיד תודה גם אתה
וזהו.

אני מסתכל במראה ואומרת פשייי איזה קוסיט מהזה הדבר הזה
זה כיף להעריך את עצמך :)

1.כיף סוף סוף לאהוב את מה שאני רואה
2. כן
3.כן כל הזמן
4. אמרו לי אבל אף פעם לא האמנתי בזה
5. ממש לא גדלתי עם זה, כמעט כל החיים שלי חשבתי שאני מכוערת ואני אף פעם לא אהיה שלמה עם עצמי

כל הזמן אמרו לי
אבל אף פעם לא התייחסתי למה שאומרים והמשכתי רגיל את החיים

לקח לי הרבה זמן להגיע למצב שאני מסתכלת במראה ואוהבת את מה שאני רואה
גם עכשיו אני לא הכי אוהבת את הנראות שלי אבל זה עניין של זמן ועבודה עצמית לדעתי
אני פשוט התחלתי להעריך כל חלק בגוף שלי ולהבין שאני לא צריכה להשוות את עצמי לאחרים
וחוץ מזה גם מאוד עזר לי כשאנשים מהצד אמרו לי שאני נראת טוב או החמיאו לי

אני חושבת שאני יפה, אבל פעם לא חשבתי ככה בכלל. השתנתי מאוד (מבחינת חיצוניות- הורדתי את הגשר, הארכתי שיער ובכללי בפנים שלי השתנו) והתחלתי לחשוב שאני סבבה, ואז המון אנשים התחילו להחמיא לי והרבה בנים התחילו לדבר איתי יותר, הרבה בנים גם התחילו לדבר עליי ולהגיד שאני יפה. יש ימים שאני מסתכלת במראה וממש שמחה ומחייכת, יש ימים שפחות. ולא גדלתי עם הבטחון, הגעתי לתובנה שאני יפה לפני שנה.
הדעה שלך משתנית בדרך כלל כשהרבה אנשים אומרים לך אותו דבר.
וזו שמעליי ממש צודקת! ברגע שאני משווה את עצמי לאחרים אני מרגישה הכי מכוערת בעולם, כי תמיד אפשר למצוא מישהו יותר יפה ולקנא. צריך להבין שכל אחד יפה בדרכו ולאהוב את מה שיש בך- לא מה שיש באחר

בדיוק כאן מתחילה הטעות "חושבים שהם יפים" אני אתקן ואגיד יודעים שהם יפים
ולא אני לא איזה חיה בסרט או משהו הקטע הוא שכולם יפים ולכל אחד לוקח את הזמן שלו להבין את זה וגם לי לקח הרבה זמן ועכשיו אני גאה לומר שאני לא חושבת אני יודעת שאני יפה!

אני חושב שאני חתיך ואני לא ממש אבל מה אכפת לי שאני מסתכל במראה אני מאושר

אני לא חושבת שאני יפה אבל יש ימים שאני ממש אוהבת את עצמי ויש שלא

האמת שאני לא יודעת אם אני מחשיבה את עצמי יפה, לפעמים כן, ולפעמים לא. יש עמים שאני מתעוררת ומרגישה ממש יפה ויש ימים שפחות. אבל בכללי, יש לי ביטחון כזה בעצמי בגלל שמגיל קטן כל הזמן אמרו לי שאני יפה, משפחה חברים ואנשים שפגשתי אז הביטחון נבנה. אבל אני לא יודעת אם אני לגמרי מאמינה בזה. בתוך תוכי אני יודעת שאני נראת סבבה כזה אבל אני לא תמיד מרגישה ככה, ו בתוך תוכי הזה נבנה בגלל שאמרו לי את זה הרבה מאז שהייתי קטנה

נשמע מוזר אבל תנסו למצוא את הנקודה היפה שלכם האוזניים שלי נראות מוזר אבל אני מסתכל על הנמשים שלי ומתאהב בעצמי עוד שנייה לא צוחק

זה ישמע מתנשא , אבל אני לא חושבת שאני יפה אני יודעת שאני יפה וכן תמיד מגיל קטן אמרו לי כמה שאני יפה ואז הייתה תקופה שהפסיקו , עכשיו זה חזר הביטחון עלה מאוד ואהבה עצמית גדלה
וחוץ מזה, תלכי למראה עכשיו
תסתכלי לעצמך בעיינים ותגידי סליחה שאת לא הערכת את עצמך
כולם יפים בדרך שלהם , שמנים רזים כל גוף כל פנים יפות.
ואני בטוחה שאת יפה , אז תתנצלי בפני עצמך עכשיוו

ברוך ה' אני נראה מאוד טוב ואני מודה לה' יתברך על השלמות שיצר פשוט אני שמח שזכיתי להיות אני

חלק אמרו לי מכוער חלק חתיך חלק חמוד אבל כל פעם שאני מסתכל במראה אני מחייך ונותן קריצה אז זה לא משנה ממש

בבוקר כשאני מסתכלת במראה אני חושבת "וואי איזו מכוערת אני", כי אני תמיד נראית נוראי על הבוקר.
כן, אני אחת שמעריכה דברים הרבה אז אני לוקחת רגע להעריך את זה כל יום בערך.
כן, אבל כמובן שלא הקשבתי לאף אחד חחח
ממש לא, תמיד חשבתי שאני מכוערת ממש וקינאתי בכולם בערך, ואז לפני שנה-שנתיים פרקתי את זה לאמא שלי והיא התחילה להגיד לי כמה שאני יפה וכמה שכולם תמיד אומרים את זה. מאז באמת התחלתי לשים לב כמה אנשים אומרים שאני יפה, וזה גרם לי לחשוב ככה גם.

רק אומרת, לא משנה אם אומרים לכם את זה או לא- אתם יפים לא משנה מה!
תאמינו לי שכשאנשים אמרו לי את זה פעם חשבתי "קל לכם להגיד, לא ראיתם אותי... אתם סתם אומרים את זה כי זה מה שכולם אומרים."
אבל אז, אחרי הרבה זמן, הבנתי שזה נכון. באמת כל אחד מיוחד ויפה

האמת זה נשמע מאוד מוזר וכאילו אני בשיא הביטחון אבל לא . אני מאוד אוהבת את איך שאני נראת אבל אני לא מראה את זה ( אני צנועה מאוד באופי) אני לא קמה בבוקר ואומרת לעצמי איזה יפה אני כי זה לא כזה מעניין אותי אני מתעסקת בדברים אחרים ככה שזה לא כזה מעניין אותי