הי אני בן 25 אני גר בבית לא עובד אין לי חברים אני מרגיש בדידות (סליחה על האריכות חשוב לי שתקראו הכל)

שואל השאלה:
תודה למי שקרא הכל

פשוט קום ותתחיל לעשות משהו עם עצמך במקום לשבת ולהתלונן כמה שקשה לך תקום תאכל משהו תתאמן תעשה משהו שיגרום לך להיות אנרגטי ותתחיל לחפש עבודה וכיוון לחיים :)

קראתי את מה שכתבת ולבי איתך רק שלא יודעת איך לעזור לך אולי תיגש לעובדת הסוציאלית בעיר מגוריך היא יכולה לכוון אותך

אני יכולה לדבר איתך אם זה יעזור ..

אני מצטערת לשמוע שהתקופה הזו עוברת עלייך, וכמו כל תקופה-היא חולפת, אז תשאר אופטימי!

לא קל למצוא מוטיבציה לעשות דברים, להתקדם ולהצליח, אבל זה נמצא בך. כל התקופה האחרונה השפיעה על כולנו וגרמה לנו להגיע למקומות לא נוחים מכל הבחינות. אבל אני יודעת שזו תקופה שתחלוף, וזה מה שמעודד ומחזיק.

כשאין לי מוטיבציה, אני מחפשת אנשים בעלי השראה ומקיפה את עצמי בהם, בסיפורים שלהם, בקשיים שלהם ובהצלחות שלהם. גם כדי לקבל חיזוק וגם כדי לקבל פרופורציה לחיים האלו. תחפש אנשים שאתה מעריך את הדרך שלהם, ואל תקח את זה למקום שמנמיך אותך אלא להפך-ל"אני גם יכול".

תנסה לשלוח להמון מקומות עבודה קו"ח, ותגביל לעצמך את השימוש בפלאפון. אם ממש קשה, מחיקת אפליקציות אולי תעזור, כלומר ברגע שהאפ' לא נגישה בקליק, יהיה לך מסורבל יותר להכנס -> הפלאפון לא יהיה יותר אטראקטיבי -> תהיה פחות בפלאפון.

תשנה אווירה, תשנה משהו אחד בחדר שלך, בבית, בסביבה. זה עושה הבדל ענק!

אני לא פסיכולוגית, אפילו לא בכיוון, אבל אני יודעת להקשיב ואולי לשתף אדם זר בדברים שאתה מרגיש שאתה לא יכול-יכול לשחרר אותך. (גם אם לא אני בהכרח, אז עם כל אדם אנונימי), אז אתה מוזמן בשמחה לשלוח אלי הודעה ואנסה לעזור ככל הניתן.
מקווה שתמצא את הכוחות לקום, תעשה את זה בצעדים קטנים ובטוחים, אני מאמינה בך.
בהצלחה!

היי,
נשמע שהייאוש, והדיכאןן שלך נובעים מהבדידות שאתה חש, ממש מצטערת לשמוע שזה מה שאתה חווה. נראה שלא דיברת על ההורים שלך בכלל, לכן אצא מנקודת הנחה שהקשר איתם לא הכי 'ממריא', אבל אם כן - חשבת לשתף אותם במה שאתה מרגיש? בתסכול שאתה חווה? אם אתה מרגיש שאין לך עם מי לדבר או שאתה לא נפתח לפסיכולוג שלך (שאמור לגרום לך להרגיש בנוח), ייתכן וזה כי אתה לא סומך שיעזרו לך או שיש לך איזשהו קושי בלחשוב שהכל יהיה בסדר ויהיו לטובתך... אני פה בשבילך, באנונימיות מוחלטת ו0% שיפוטיות. ייתכן והבעיה נובעת בקושי שלך להיפתח, מה שגורם לאנשים שאנחנו מגדירים כחברים, קושי ללהיכנס לך ללב, כי אין שום סיבה בעולם שלא יהיו לך מישהו אחד לפחות לדבר אליו. יש מצב גם כי חוסר המוטיבציה אף נובע מחוסר היכולת לשתף את האחר, זה לא טוב לשמור בבטן.

אתה צריך להבין בעצמך, מה אתה אוהב, מה גורם לך להנאה ומה מניע אותך - לפני שתעשה משהו, קודם כל תהיה מסוגל לענות על השאלות האלה, כי *בטוח* יש משהו שיש לך תשוקה אליו, גם אם הוא נסתר, הוא יתגלה. מוטיבציה נוצרת מהשראה ומהסתכלות על הדברים בצורה שהיא יותר אופטימית ורחבה - אל תעצום את העיניים ותשלול אופציות שיכולות לעזור לך. כשתבין מה גורם לך להיות שמח, זה ישפיע על הבחירות שלך בחיים - על ההסתכלות למציאת זוגיות, למצוא עבודה חדשה, חידוש קשרים, חוויות והתנסויות חדשות ועוד... זה רק צריך לבוא ממך, ואתה צריך לאהוב את עצמך בראש ובראשונה.
אין בן אדם שלא אכפת לו ממך, תהיה בטוח בזה - כבר לי אכפת, ולכל האנשים המדהימים שהגיבו עד כה ^
אתה לא לבד, אלה החיים... זה עניין של תקופות, וזה חלק מזה.
עמותת סהר נהדרת ונותנת מענה מאוד נגיש, פנה אליהם, הם יוכלו לסייע, אני בטוחה, מעבר לכך, כמובן שאני פה לכל דבר. תרגיש חופשי לפנות אליי, אעזור כמה שרק אפשר.
בהצלחה, תהיה חזק... ואל תשכח - זה עובר.

ואוו קראתי הכל כל הכבוד על האומץ אבל אתה רק בן 25 החיים עוד פתוחים יש לך עוד המון זמן לחיות הכל טוב

תקשיב אני מאוד מבינה אותך ומזדהה איתך באמת שגם לי יש כרגע את הקשיים האלה. אין לי פתרון קסם. אם היה לי כנראה שכל הבעיות שלי היו נפתרות עד עכשיו אבל פשוט. אין. אבל אני אגיד לך שני דברים שעוזרים לי, בתקווה שזה ישפר גם את המצב שלך. קודם כל לצאת מהבית ולהיפגש עם אנשים. אני יודעת שכנראה הדבר האחרון שיש לך כוח אליו זה לפגוש אנשים אבל אני אישית שמה לב לשיפור מטורף במצב הרוח שלי בכל פעם שאני נפגשת עם חברים. אולי כרגע אין לך חברים אני לא יודעת אבל אתה יכול להכיר דרך הרשתות החברתיות ועוד מקומות.
דבר שני, תעשה שינויים אבל בהדרגתיות. נגיד בימים שאין לך כוחות ומוטיבציה אפילו לקום להכין לעצמך משהו לאכול - תתחיל בקטן, אף אחד לא מצפה שבשנייה אחת תהיה שף ותכין לעצמך הרבה אוכל שווה תחתוך ירקות וכל זה. תקנה כמה מנות מוכנות, תמצא מתכונים שלוקח קצת זמן להכין ורק קצת מאמץ... אני לא אומרת שתכין עכשיו איזה שלוש ארוחות תוך שנייה אבל אולי למשל שבוע שבועיים כל פעם שאתה שם לב שבקושי אכלת תלך לעשות מנה חמה, זה רק לשים שם מים רותחים ולחכות שלוש דקות ואתה אפילו לא צריך לשטוף כלים וזה חד פעמי. אחרי כמה שבועות מכן מידי פעם תכין כריך - משהו קליל, גבינה, חומוס... מה שמתחשק לך. וכמובן יש פירות קח לדוגמה תפוח בננה הגג שאתה צריך לעשות זה לשטוף אותם. וככה גם בנוגע לדברים אחרים, לדוגמה לצאת לבחוץ. תתחיל בפעם בשבוע ללכת לקנות לעצמך אוכל בסופר. דבר ראשון כי חשוב שיהיה לך אוכל דבר שני כי זאת אינטרקציה עם אנשים. אחרי זה בנוסף לפעם הזאת בשבוע תוסיף עוד יום בשבוע שאתה עושה בחוץ הליכה של עשרים דקות. אם זה קשה לך על ההתחלה אפילו חמש דקות אבל העיקר שתתחיל עם משהו. ולאט לאט תגדיל את כמות הפעמים.
אה ועוד דבר אני ממליצה לך בחום כמה שאתה יכול להפחית עם הטלפון תפחית אני מבינה את ההתמכרות הזאת זו הדרך לברוח ממה שמרגישים זאת הדרך הקלה אבל זה מזיק לבריאות שלך גם הנפשית וגם הפיזית וזה עוד יותר מכניס לדיכאון.
דבר נוסף שאני ממליצה לך עליו - אני כרגע עוד שוקלת וחושבת על הדרך שבה אני בעצמי אוכל לעשות את זה כי אני יודעת שזה חשוב, עבודה. אפילו פעמיים בשבוע אני ממליצה לך ללכת לעבוד איפשהו, במקום בלי יותר מידי לחץ, משהו קליל, אפילו שכר מינימום, אבל רק לקום ולהזיז את עצמך ולקחת על עצמך קצת אחריות.
לאט לאט אם אתה לא תוותר על עצמך ותתמיד, בצעדים קטנים, השינוי עדיין יכול להיות גדול. תילחם על עצמך. מגיע לך לחיות ומגיעים לך חיים מאושרים. מאמינה בך .

שואל השאלה:
תודה רבה לכולם באמת
תודה רבה חיממתם לי את הלב
רציתי להגיד לluana^ שאני גר עם ההורים אז אימא שלי מכינה אוכל
אבל הבנתי מה את אומרת
וכן אין לי חברים , יש לי אבל בעיר אחרת מאיפה שאני גר

המון בהצלחה 3>

בשמחה רבה, אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב ושאגרת כוחות.

דווקא לבשל לעצמך יכול להיות מעניין ומאתגר. תנסה לבשל או להצטרף לאמא שלך, זה גם יכול לחזק קשרים וגם יגרום לך להנות מדבר יומיומי ופשוט (:

הכל בסדר, קודם, אפשר למצוא חברים בכל מקום ובכל סיטואציה, מניסיון.. מהסיטואציות הכי הזויות הכרתי חברים מדהימים. מה גם שתמיד תוכל ללכת לבקר את החברים בעיר אחרת מידי פעם.

אם אתה צריך אוזן או מישהו שיקשיב, אני מאמינה שכולנו^ בלחיצת כפתור. תרגיש בנוח!
בהצלחה 3>