אנשים שעברו/עוברים חרם ואנשים שאין להם/לא היו להם הרבה חברים, איך התמודדתם/מתמודדים עם זה?

לא עברתי אבל את מוזמנת לדבר איתי בפרטי ולהתייעץ אם את רוצה:)

עברתי חרם ובריונות לא הייתי הולכת הרבה לבית ספר שהייתי הולכת הייתי יושבת לבד בהפסקות ובהה בקיר או מציירת(לא היה לי טלפון להיות בו) בסוף עליתי לחטיבה כיתה חדשה והכרתי חברים חדשים והיה לי טוב שם אהבו אותי אם את עוברת חרם אני ממליצה לך לעבור בית ספר כל עוד יש לך אפשרות אם אין לך תהיה בטלפון שימי מוזיקה באוזנית תשחקי בטלפון תראי סידרה תצייר במחברת או תלכי לנסות להכיר אנשים מחוץ לכיתה שיכבה
היום כמעט ואין לי חברים(מסיבות שלא יפרט) ואני מעסיקה את עצמי עושה דברים שאני אוהבת להעבר את הזמן בכיף

חברות הכי טובות שלי נידו אותי, הם היו איתי בבית ספר בסדר והכל פשוט בחוץ נפגשות כל הזמן בלי להזמין אותי....
בכיתה י הייתי שלושה חודשים בלי חברים בכלל וישבתי לבד בהםסקות בקושי באתי לבית ספר בגלל זה , היה לי קשה, בכיתי כמעט כל יום....
כרגע סיימתי תיכון ואין לי אפילו חבר אחד, אני לגמרי לבד, בהתחלה לקחתי קשה, אבל בגלל שיש לי משפחה כלכך מושלמת למזלי, עם מלא אחים אז אני לא חושבת על זה יותר מידי, אני לא אשקר זה כן חסר לצאת בסופי שבוע, אבל סוג של התרגלתי לזה ויש לי את העיסוקים שלי, אני מתאמנת, לומדת, עובדת ... נמאס לי מאנשים מזוייפים ומחברויות מזוייפות ככה שאני אפילו לא טורחת בשלב הזה לנסות אפילו
כל החיים חברות שלי לא פרגנו ותמיד עשו לי קטעים מסריחים, כנראה שזה קארמה , לא הולך לי עם אנשים, וסוג של השלמתי את זה, הגעתי למצב שאהי לא מאמינה שיכול להתקיים איזשהו קשר של חברות ביני לבין אדם אחר.... אני מרגישה שזה אני נגד העולם, והבנתי שאין באמת על מי לסמוך , חוץ מעל עצמי

לא ממש יודעת, בעיקרון מה שאני עושה זה לא להראות חולשה... עד הרגע שכבר הם עלו לי על העצבים ואז אני או שהתחלתי להרביץ ולהחזיר או שהלכתי לשירותים לבכות (קרה הרבה פעמים)
ולמזלי עכשיו יש לי חברה אחת מושלמת שאני מקווה שהיא לא כמו החברות הקודמות שלי שברגע שהייתה להן הזדמנות להצתרף ל"מקובלות" הן עזבו אותי והלכו ל"מקובלות"