כתבתי שיר של כל מה שיושב לי על הלב אשמח שתכתבו מה אתם חושבים

רוצה לבכות, להיות מסוגלת ללכת, לשאוב הכול ולחשוב בשכל, אני רוצה לדבר וגם להתכוון ולא לחשוב על המחר.
רוצה להגיד מה שבראש מבלי לחשוש
להגיד לכולם שנגמר הבלגן.
לתפוס אומץ וללכת לשנות משהו בעולם , אני רוצה לשקר ולא להתחרט.
אני לא מחרטטת. רק אומרת מה שעל הלב, שופכת מילים מלאות כוונה
אנשים עוברים, אנשים באים, והנה באה השתיקה היא קודרת, מלכלכת וגם לפעמים מביכה
לא רוצה לפחד, לא כל הזמן להתאמץ
רוצה לחשוב שאני יפה, שאין מה לשפר
לא להתלונן, לא לבכות מול המראה.
דעות שונות, בקשות משונות הכול מקובל
רוצה ללבוש את הבגד שצמוד על הרגל
בלי לדאוג שיחשבו עלי.
לתפוס אומץ וללכת למרכז הבלגן, להשתכר, להתנשק, לעשות טעויות שאני יתחרט עליהן מחר. להרגיש שאני חיה. צוחקת וצורחת
לחייך חיוך רחב.
ומתי זה יגמר אני לא יודעת, מתי אחשוב שאני יפה. אולי אני צריכה לשפר? לשנות את הגוף?
מה אם גם זה לא ישנה את התחושה.