אני מרגישה חרא, אני מרגישה שאני פשוט לא מוכנה נפשית לחזור לבצפר,אני יודעת שיש עוד זמן אבל רק מלחשוב על זה אני רוצה לבכות

יש לך חודשיים להתכונן נפשית, וגם תחשבי על זה,זה רק בית ספר,זה חוויה

שואל השאלה:
זה לא ממש חוויה בשבילי, אני מרגישה פשוט שונה מכולם ואני לא מוצאת את עצמי שם, כן יש לי שם חברים אבל כולם פשוט צבועים ואני לא מסוגלת להיות בסביבה כזאת

אולי תמצאי אנשים שמתאימים לך ולא צבועים. תדברי עם מישהו, אל תוותרי

ניסית לדבר עם פסיכולוג?

שואל השאלה:
לא ממש, הייתי רוצה לנסות ואמא שלי ניסתה לרמוז לי לפני איזנ חודש אבל מאז לא דיברנו על זה ואני לא יודעת איך להגיד לה

שואל השאלה:
לא ממש, הייתי רוצה לנסות ואמא שלי ניסתה לרמוז לי לפני איזנ חודש אבל מאז לא דיברנו על זה ואני לא יודעת איך להגיד לה

אולי תנסי לבקש ממנה את זה שוב.

היי אנונימית,

ממה שכתבת שומעים עד כמה המחשבה על הבית ספר מצברחת ומעיקה עליך.. נראה שזה כה מטריד אותך עד שאין בך אנרגיות לדברים אחרים...

תארת גם שיתר התלמידים שם צבועים, מניחה שבטח זה מתסכל להיות ליד אנשים שייתכן ואת מרגישה שלא ניתן לסמוך עליהם ואולי אף חושבת שהם לא אמינים...

ניסת לשנות את המצב ולפנות לאימך, צעד אשר לא ברור מאליו שייתכן ודרש ממך גם אומץ... אולי יהיה לך יותר קל לדבר עם יועצת ביה"ס? אולי היא אף תוכל להקל עליך מעט בסיטואציה הזו...

אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ורוצה גם להפנות אותך לאתר שלנו, באתר שלנו יש צ'אט בטוח, אנונימי ואישי בו תוכלי לשתף את אחד המתנדבים במחשבות וברגשות שלך... אנו נהיה שם עבורך עם ים אמפתיה ובלי שיפוטיות....

מצרפת לנוחותך קישור בתחתית התגובה,

אם תחושי צורך בואי... נחכה לך...

שלך,

מתנדבת סה"ר