כל החיים שלי חוויתי גזענות כי אני תימנייה ואני כבר בת 17 זה נראה לכם הגיוני?

מכיתה א ילדים ומורים התייחסו אליו כנחותה וילדים מ אפילו מכיתה והרביצו ודחפו אותי כשהייתי בת 6.
צחקו על הגבות שלי, צחקו על השיער המתולתל שלי ורדפו אחריי ואחרי אחותי כדי לשרוף לנו את השיער.
היו הרבה רדיפות בחיים שלי רק כדי להרביץ לי כי אני שחומה והם לבנים.
הייתי בבית ספר רוסי ובגלל זה כל זה אבל תמיד תמיד היו גזענים אליי.
היו גזענים אליי גם בחטיבה, תמיד היו את הבנות או הבנים שהסתכלו עליי בגועל.. חשבו גן שאני ערבייה, יש בו עליי תמיד רעות ובגלל זה יש לי רגשי נחיתות ומאז כח הטראומה שקיבלתי ניהיה חי חרדה חברתית ובגלל זה אין לי חברים ובגלל זה כשמדברים איתי אני עונה בחוסר ביטחון, מגמגמת ועונה חלש.
זהו נדפקתי ועכשיו יש לי גם קול רועד מפחד תמיד שאי אפשר לתקן.
אפילו במשפחה שלי התייחסו אחיי ואל אחותי כנחותות וטל בת דודתי התייחסו כעליונה ודיברו אליי ואל אחותי כאילו אנחנו תאומות כאילו אנחנו אחד ואני שונאת את זה.
בת דודתי כמובן לבנה ולא תימנייה.
ואני כאילו מדברת על המשפחה מצד אמא שהיא משפחה רוסייה.
אני רבע רוסייה ואני מתביישת בזה.
אפילו אבא שלי התימני מתייחס יותר אל בת דודתי ורצה לתת לה בפעם הראשונה שפגש אותה 200 שח אירע שהתקמצן עליי על פחות מזה. וכל הזמן מסתכל רק עלייה.
החיים לא הוגנים אליי למה?
למזלי אני גרה עם אמא שלי ולא עם האבא הזה.