אתם לא חייבים לקרוא, או להיכנס, פשוט הייתי חייבת לפרוק ושמישהו יראה את זה

אני שונאת את עצמי. אני שונאת את עצמי בגלל הרבה סיבות, אבל הסיבה העיקרית היא שאיכפת לי. איכפת לי מאנשים. איכפת לי ממך. איכפת לי יותר מידי.
אתה פוגע בי ועדיין איכפת לי ממך. אני לא אומרת כלום כי איכפת לי ממך. כי אתה במצב רע, ואם אני לא יהיה שם בשבילך, אתה תהיה במצב הכי גרוע שיש. אבל נחש מה? אני גם במצב גרוע, אני כבר במצב הכי גרוע שיש. והרוב זה בגללך.
אבל איכפת לי ממך יותר מידי. אני אפילו לא יודעת למה. אבל איכפת לי. אתה שיקרת לי, אתה אומר שאני לא מספיקה, אתה רוצה עוד, שיש לך רק אותי וזה לא מספיק. אבל שוב.. נחש מה? לי אין אפילו מישהו אחד. אין לי מישהו שאני יכולה לדבר איתו בלי שיתן לי להרגיש כאילו אני חופרת, אין לי מישהו שלא יהפוך את השיחה על עצמו, שלא יגיד לי "תתמודדי, כולם ככה", אין לי מישהו שלא יקח את הדברים שאני אומרת, שאני פורקת, וישתמש בזה נגדי. פשוט אין. אין לי אפילו מישהו אחד כזה. אבל לך יש. לך יש אותי. אבל זה לא מספיק לך. אתה שואל אותי אם אני בסדר, אני עונה שכן.. אבל לא, אני לא בסדר, אני הכי לא בסדר שאי פעם הייתי. אבל אני לא אומרת לך את זה. אני לא אומרת לך כלום ממה שעובר עלי, כי זה יפגע בך. כי איכפת לי ממך.