אני יותר מדי אובססיבית למראה שלי. מה לעשות?

אני יודעת שזה שטחי, אני יודעת שזה מטופש, אני יודעת שיש בעיות הרבה יותר גדולות בעולם ודברים שאמורים להיות הרבה יותר חשובים לי מזה, אני יודעת שאני יכולה להיות מכוערת ושמחה, אני יודעת שאני יכולה להצליח ולהיות מכוערת, אני יודעת שאני יכולה להיות אהובה ולהיות מכוערת, אני יודעת שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה ולהיות מכוערת.
אז למה?למה למרות שאני יודעת את זה אני עדיין ממשיכה לבזבז כל כך הרבה זמן מהחיים שלי בניסיון להיות יותר יפה?כל כך הרבה כסף שאני יכולה להשקיע בדברים חשובים באמת?כל כך הרבה כוחות נפשיים שאני יכולה להשקיע באנשים שחשובים לי?למה אני מפחדת לצאת מהבית בלי לבהות שעתיים מול המראה?ולמה גם אז אני מפחדת?למה אני מרגישה נחותה מאנשים יפים?
למה אני נכנעתי לחברה שלנו שמייחסת כל כך הרבה חשיבות למראה?למה בסרטים מתארים את הנסיכה או הגיבורה כקודם כל יפה ורק אחר כך טובת לב וכל השאר?למה אף פעם הדמות הנחשקת לא יכולה להיות מכוערת?למה אני הייתי מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי אם היו אומרים לי שאני יפה מאשר שאני חכמה או נחמדה?למה כשמישהו עצוב בגלל המראה שלו קודם כל אומרים לו שהוא יפה במקום לומר לו שהוא מוצלח בכל הרבה דברים אחרים אז מה זה משנה המראה שלו? למה אי אפשר להפסיק את השיח הזה על מראה?למה אי אפשר להפסיק לייחס לו חשיבות?