אני הסתכלתי על שיחות ישנות שלי בווטסאפ בטעות הגעתי לשם והתחלתי לקרוא וזה היה פשוט

אני דיברתי פעם עם ילדה שהיום אני לא אוהבת.. והיא חברה ממש טובה של החברה הכי טובה שלי ואני מדברת עכשיו על שנתיים אחורה וחברה הכי טובה שלי חתכה את עצמה ואני הייתי כל כך מפגרת ולא הכרתי את עצמי בכלל ולא ידעתי כלום מהחיים לא שהיום אני יודעת אבל אני כן יודעת הרבהה יותר. ואני פשוט בהלם מעצמי אני התנהגתי בצורה לא רצינית ומביכה ובמקום להסביר לה שלא חותכים אני... טוב אני לא יכולה להאשים את עצמי גם אני הייתי בתקופה שעוד לא עברתי. המשכתי להסתכל בצ'אטים ואז שמעתי הודעה שלה מסבירה לי מה עובר עליה והיא בכתה תוך כדי ולמרות שהיום הכל כל כך שונה אני פשוט הרגשתי כאילו חזרתי לאותו תאריך, לאותו רגע, לראות את התמונה של היד שלה עם החתך הזה שהיא עשתה לעצמה, לשמוע את אותם משפטים שלא ידעתי איך אני יודעת אותם, להזכר בכל מה שהיא אמרה לי. המשכתי להסתכל בווטסאפ ופשוט ראיתי ששלחתי לה הודעה שהסברתי לה כמה היה לי קשה ושאני נלחמת ומתאמצת ואני זוכרת את זה... ואני יודעת ששכחתי לגמרי את כל התקופה הזאת. פתאום להזכר בכל כך הרבה זמן בפעם אחת, זאת הייתה התקופה שהבנתי מה זה להתאבד, מה זה דיכאון, אני בעצמי עברתי דברים מאוד קשים. אני פשוט ממש הרגשתי לרגע כאילו הצ'אטים האלה ממש מאותו רגע שקראתי אותם בו, אני אפילו לא יודעת.... שמעתי את זה ומשום מקום באתי לחברה הכי טובה שלי בווטסאפ וכתבתי לה שאני אוהבת אותה וכל זה, אמרתי לה לא לשאול על זה שאלות כן אני יודעת שזה ממש מוזר. אני מניחה שאף אחד לא הולך לקרוא את כל זה עד לכאן, זאת כנראה הייתה סוג של פריקה, הכתיבה שלי כאן נוראית ומבולגנת ואני לא אסלח לעצמי על זה אני מצטער... אני כותבת ספרים אז אני לא יודעת מה קרה לי כאן. מאחלת לכם יום טוב