23 תשובות
אני לא בטוחה שאני יכולה להגיד אחד כי בחיים לא חשבתי מה היה גרוע יותר
כמעט דרסו אותי
היום שגילו לאח שלי את המחלה נראה לי
אח שלי אנס אותי כשהייתי קטנה.
אנונימית
שהכלבה שלי שגדלתי איתה מאז שאני בת 3 נדרסה לי מול העיניים אני עד עכשיו בכל פעם שאני נזכרת בזה אני בוכה אני עדיין לא מתאוששת
ואני כל יום בוכה ונזכרת בה
הדבר היחידי שאני זוכרת זה אותי יושבת על הכביש וצורחת ולא יכולתי לשמוע את עצמי וכשהגעתי הביתה פשוט נפלתי על הריצפה ולא הפסקתי לבכות האמנתי שיש סיכוי שהיא תחייה וכל הזמן חשבתי שלא אכפת לי איך אני אקבל אותה רק שתחייה אבל כבר כברו אותה בלעדיי. וכל פעם אני מדמיינת כאילו אני שומעת אותה או שומעת את הדפיקות שלה על הדלת שלי, וכל הזמן חלמתי עלייה ועל המוות שלה
יש לי מאז מלא התקפי חרדה כאילו אני רועדת ולא מצליחה לינשום ובוכה בלי שום סיבה משום דבר. אני לא בטוחה שמישהו יבין את הכאב שלי, אבל היא הייתה חשובה לי יותר מהחיים שלי כל הזמן היינו ביחד... היא הייתה כמו אחות גדולה בשבילי
נ.ב היא נדרסה כי היא לוותה אותי לתחנה כמו תמיד... אז אני לא מפסיקה לחשוב שזאת אשמתי
לא תכננתי לכתוב כל כך הרבה אוף אני שונאת להזכר בזה אבל זה באמת הדבר הכי נורא שאיי פעם הייתי צריכה לעבור
ואני כל יום בוכה ונזכרת בה
הדבר היחידי שאני זוכרת זה אותי יושבת על הכביש וצורחת ולא יכולתי לשמוע את עצמי וכשהגעתי הביתה פשוט נפלתי על הריצפה ולא הפסקתי לבכות האמנתי שיש סיכוי שהיא תחייה וכל הזמן חשבתי שלא אכפת לי איך אני אקבל אותה רק שתחייה אבל כבר כברו אותה בלעדיי. וכל פעם אני מדמיינת כאילו אני שומעת אותה או שומעת את הדפיקות שלה על הדלת שלי, וכל הזמן חלמתי עלייה ועל המוות שלה
יש לי מאז מלא התקפי חרדה כאילו אני רועדת ולא מצליחה לינשום ובוכה בלי שום סיבה משום דבר. אני לא בטוחה שמישהו יבין את הכאב שלי, אבל היא הייתה חשובה לי יותר מהחיים שלי כל הזמן היינו ביחד... היא הייתה כמו אחות גדולה בשבילי
נ.ב היא נדרסה כי היא לוותה אותי לתחנה כמו תמיד... אז אני לא מפסיקה לחשוב שזאת אשמתי
לא תכננתי לכתוב כל כך הרבה אוף אני שונאת להזכר בזה אבל זה באמת הדבר הכי נורא שאיי פעם הייתי צריכה לעבור
זאת ממש לא אשמתך ומשתתפת בצערך:(
אח שלי נגע בי ואמר לי גם לגעת בו
הוא ניצל את זה שהייתי קטנה ותמימה לא בדיוק חשבתי על זה שזה לא בסדר
הוא ניצל את זה שהייתי קטנה ותמימה לא בדיוק חשבתי על זה שזה לא בסדר
אנונימית
שנדרסתי ואיבדתי את הזיכרון
אנונימית
שהרדמנו את הכלבה שלי והיא פשוט הפסיקה לינשום.. מי שלא איבד חיית מחמד לא יבין את הכאב.
ניסו פעמיים לרצוח אותי עם אולר. לא אפרט זה היה תקופה נוראית
אנונימית
יותר מידי
האקס שלי הרביץ לי כי דיברתי עם מישהי
שקמתי בבוקר וראיתי את הכלב שלי מת קפוא כולו הייתי כל כך בטראומה ששכחתי מיזה והתנהגתי במשך כל היום כיאלו כלום לא קרה
מעדיפה לא לדבר על זה...
אני חיה בשקר
אנונימית
כמעט טבעתי למוות בבריכה
הרגשתי שאני עומדת למות כי נחנקתי מלא והיה שלב שלא הצלחתי לנשום להרבה זמן וחשבתי שאין דרך להציל את עצמי יותר.....
הרגשתי שאני עומדת למות כי נחנקתי מלא והיה שלב שלא הצלחתי לנשום להרבה זמן וחשבתי שאין דרך להציל את עצמי יותר.....
אין לי טראומה מכלום
אני לא יודע מה הכי, אבל יש כמה;
- גירושי ההורים, לא הגירושין עצמם אלא כל התהליך.
- אישפוז ראשון וגילוי המחלה שלי.
- חוויה בעלת פדופיל / מתחזה שהייתי ממש עמוק בתוכה, כאן באתר.
- כל מיני דברים פיזיים, פציעות לא קונבנציונליות.
- טיפולים מחרידים וסבל מטורף בבתי חולים בהקשר של המחלה שלי.
- גירושי ההורים, לא הגירושין עצמם אלא כל התהליך.
- אישפוז ראשון וגילוי המחלה שלי.
- חוויה בעלת פדופיל / מתחזה שהייתי ממש עמוק בתוכה, כאן באתר.
- כל מיני דברים פיזיים, פציעות לא קונבנציונליות.
- טיפולים מחרידים וסבל מטורף בבתי חולים בהקשר של המחלה שלי.
שסבתא שלי נפטרה. שום דבר אחר קטן אפילו לא קרוב להשתוות לזה.
אחותי חולת נפש והיה תקופה שהיא הייתה בין חיים רגילים לבית חולים
היא הייתה כל הזמן צועקת ומקללת את אמא שלי ואפילו מרביצה
היו לילות נוראיים שאני זוכר בבירור ואבחנו לי טראומה מזה, ישלי פלאשבקים שכואב לי להיזכר.
היא הייתה כל הזמן צועקת ומקללת את אמא שלי ואפילו מרביצה
היו לילות נוראיים שאני זוכר בבירור ואבחנו לי טראומה מזה, ישלי פלאשבקים שכואב לי להיזכר.
אנונימי
היו יותר מדי דברים
אבל בעקרון איומים
אבל בעקרון איומים
אין אירוע ספציפי ש"שבר" אותי.
זה יותר עניין של לחץ פסיכולוגי לטווח ארוך.
זה יותר עניין של לחץ פסיכולוגי לטווח ארוך.
קראו לי בטטה בגן טרום טרום חובה ועד אז לא ידעצי שזה גם ירק
באותו הנושא: