פליז כנסו כאלה עם הורים שהתגרשו בגלל דת

לפני שנה וחצי סבתא שלי חלתה בסרטן, וחשוב לי לציין שכשהיא הייתה חולה אבא שלי עדיין היה אוכל שרימפס וכל זה, (פליז אל תשפטו על האוכל).
אחרי חצי שנה שהיא נלחמה, היא נפטרה.
אבא שלי חזר בתשובה כי זה מה שאמורים לעשות כשהאמא מתה וזה היה אמור להיות לשנה.
ואבא שלי הבטיח לנו שהוא לא יגזים עם זה ולא יהפוך לדוס וייתן לנו לעשות מה שבא לנו בשבת, והוא גם הבטיח שהוא ייצא בשאלה אחרי השנה.
אבל אנחנו כבר בחודש השישי שכל שבת וחלק מימי השבוע הם רבים בצרחות.
ואני אפרט על אבא שלי:
הוא לא מפסיק לקנות ספרי תורה, מציינת שאתמול נגמרה השנה של סבתא שלי מה שאומר שהוא יכול לצאת בשאלה.
אבל כמו שאמרתי, הוא לא מפסיק לקנות ספרי תורה, הוא הולך לעבודה עם הספרים, הולך לגן שעשועים עם אח שלי עם הספרים, ועכשיו בקורונה הוא "עובד מהבית" אבל לא, המחשב שלו נעול והוא יושב עם הספרים האלה.
והוא לא מבין כמה שהוא עושה לכולנו רע.
בימי שבת אנחנו מפחדים להדליק לידו אור כי הוא יצרח עלינו.
אתמול הם רבו שוב, אחרי שאמר שלי דיברה איתי והחליטה שזהו ושהיא מפסיקה לכבד אותו, כי במשך כל השנה היא עשתה את זה רק בשביל סבתא שלי.
אבל אבא שלי חי במציאות אחרת, הוא אומר שהוא תמיד אהב את הדת (אני מדברת על אותו אחד שלפני שנה היה אוכל איתנו שרימפס וסטייק עם חמאה)
והוא אומר שהוא תמיד אהב לגדול סביב דתיים, ושהוא תמיד חשב על הדת כמשהו שצריך לחזק בבית שלנו.
הוא אמר לאמא שלי: "מה רע לך? תראי איזה כיף פתאום בבית! אנחנו אוכלים בשבת כולנו ביחד סביב השולחן אחרי הקידוש והמוציא אחרי שאני חוזר מהבית כנסת, ואחר כך משחקים משחקי קופסא.
אנחנו אוכלים בשבת בבוקר עם הקידוש ומשחקים רמי.
הילדים תומכים והם לגמרי בסדר עפ זה שאני שומר וכולם בסדר!"
ואז אמא שלי החליטה להעיר אותו מהחלום שהוא חולם, ואמרה לו כמה שאף אחד לא תומך בו כי אנחנו כבר לא מכירים אותו, ושאנחנו (הילדים) "תומכים בו" רק בגלל שאנחנו מפחדים ממנו כבר.
ואמא שלי אמרה לי שהיא החליטה לא להיות כאן (בבית) וללכת למסעדות וכאלה ושהוא יסתדר לבד, והיא לא מבשלת לו.
והיא רוצה גם לעבור בית עכשיו (יש לסבתא שלי יחידה בשבילה) והיא רוצה לעבור רק בגלל שאבא שלי אמר לה שהוא לא זז מהבית הזה (הבית שאנחנו כולנו נמצאים בו עכשיו) ואמר לה שהיא יכולה לעוף מכאן על טיל.
אני יודעת שזה לא המקום לשתף את זה אבל אני חייבת