אני אספר לכם על מקרה שקרה לי לפני כמה ימים, תביעו את דעתכם לגביו..

אז לפני כמה ימים הגעתי למפגש עם איזו חבורה של 10-12 ילדים מהשכבה..
בהתחלה, התחלתי לדבר עם איזה שתי ילדות די נחמדות מהכיתה..
אחרי זה, התחלתי להרגיש שקופה. ניסיתי לדבר עם איזו ילדה אחרת שהיא חברה טובה שלי, היא לא ענתה לי והיא ראתה אותי ושמעה אותי, באותו רגע הרגשתי שקופה.
אחרי זה ראיתי מלא ילדות מהשכבה מצלמות טיקטוק ומדברות, ושוב פעם הרגשתי שקופה.
אחרי זה, דיברתי עם ילדה ממש נחמדה שדיברנו גם בתחילת המפגש.
הרגשתי שזאת לא הסביבה הטבעית שלי, וגם היו שם בנים.. זה לא שאני מאוהבת במישהו מהם. זה פשוט שאני תמיד מובכת לידם, אין לי מושג למה.
היחידה שבאמת באה, דיברה איתי ושאלה אותי מה שלומי הייתה הילדה שסיפרתי לכם עליה. חוץממנה לאף אחד לא היה אכפת שאני נמצאת שם, ובאמת זו הסיבה המרכזית שהרגשתי שקופה):
לא מספיק שהייתי מלא בטלפון, גם דיברתי עם אמא וסבתא על זה בזמן המפגש..
הרגשתי כל כך חר* עם עצמי, כאילו אני אשמה, רציתי רק לעוף משם..
גם סיפרתי לאותה ילדה שאני מרגישה שם לא קשורה, כי סמכתי עליה..
למה ילדים לא אוהבים אותי?
למה אני צריכה להרגיש ככה עם עצמי?