6 תשובות
חחח כן האגו שלהם נפגע אז הם מפצים על זה ומתנהגים מגעיל
תחשבי, אתה מאוהב במישהי אומר לה והיא דוחה אותך סתם יוצר מצב לא נעים ומביך לשני הצדדים
שואל השאלה:
זאת לא סיבה להתנהג עלה מגעיל אחרי זה
זאת לא סיבה להתנהג עלה מגעיל אחרי זה
אנונימית
תלוי, אם היא עכשיו סתם דוחה אותך באופן מגעיל הולכת ורצה לכל החברות שלה אז די הגיוני שנגיב באותו האופן אבל ממש לא בכל זה ככה לרוב מנתקים קשר
זה תלוי בבן־אדם.
השערותיי:
א. יש תהליך חשיבה שנקרא "splitting". נראה לי שאפשר לקרוא לזה "קיטוב". בכל מקרה, הרעיון הוא שמתייחסים לסיטואציות, או לאנשים, כ"טובים" או כ"רעים". ההבנה שיכולות להיות תכונות רעות לצד תכונות טובות בבן־אדם, או צדדים חיוביים בסיטואציה שלילית, אינה מופנמת.
התהליך הזה נחשב ללא־בוגר. הלך המחשבה הבריא הוא אינטרגציה - היכולת ליצור סינתזה בין הצדדים השונים. אם מישהו כאן זוכר את הסרט "הקול בראש" של דיסני, בהתחלה לרַיילי היו רק זכרונות או עצובים או שמחים או כועסים, ואחרי זה כדורי הזיכרון נהיו צבעוניים, כי היא בעצם הפנימה שבסיטואציות שונות יכולים להיות רגשו מעורבבים.
וכך,
כשרוצים מישהי יש תהליך של "אידיאליזציה". כלומר, היא נראית יפה יותר ממה שהיא, היא נראית חכמה יותר, מצחיקה יותר, אמפתית יותר, בכל מקרה היא נראית טובה יותר ממה שסביר להניח שהיא במציאות. כאן אנחנו בקוטב הטוב.
אולם, אחרי ה"פגיעה" (דחייה, עלבון רציני, מה שזה לא יהיה) יש נטייה לאנשים לבצע "דוולואציה" (devaluation), להסתכל על אותו אדם כשלילי, אנטגוניסטי.
התגובה תהיה בהתאם.
///
ב. אני חושב שיש בזה מידה מסוימת של השלכה (projection). נראה לי שככה קוראים לזה בעברית. ביריון גורם לאחרים להרגיש חסרי ביטחון כי הוא חסר ביטחון בעצמו, והוא רוצה להסתיר את העובדה הזאת על־ידי־כך שהוא "משליך" אותה על אחרים. בלשון המשנה זה נקרא "הפוסל - במומו פוסל".
בהתאם לזאת, אני מתאר לעצמי שמי שנדחה מרגיש שנפגע לו הביטחון העצמי, שהוא לא שווה כלום (נגזים לצורך העניין), שהוא גרוע, ששונאים אותו, שלא הולך לא עם בנות, הוא כועס על עצמו כו' כו'. אז במקום להפנות את הכעס הזה כלפי עצמו כמו בן־אדם נוירוטי (הבן־אדם הבוגר יפנה אותו למקומות חיוביים כמו אִגרוף או הומור), הוא מפנה את הכעס הזה כלפי מושא האהבה לשעבר, בזה שהוא קורא לה מטומטמת, זונה, פרחה עם יותר מדי חשיבות עצמית, מה שזה לא יהיה.
///
ג. דחייה היא אירוע שלילי שלנדחה אין שליטה עליו. אובדן שליטה יכול לערער את הביטחון העצמי וליצור לחץ. טראומות הן ככלל אירועים שליליים שאין שליטה עליהם. במקרים כאלה עלולה להיות תגובה (כמעט) אינסטינקטיבית של "תפיסת שליטה" (assuming control). הנדחה רוצה לאחרים ובעיקר לעצמו שהוא שולט על הסיטואציה. לכן הוא יקרא למושא אהבתו לשעבר כוּסית מטומטמת, או יפגע בה, או יפיץ עליה שמועות, או ירכל עליה, או ירד עליה עם החבר'ה שלו באסיפת השש־בש השבועית שלהם.
כל זאת כדי להרגיש שהוא "מעל" הסיטואציה והוא זה שבעצם מנהל את העניינים, פחות או יותר.
///
יכולים להיות עוד גורמים אבל אלו נראים לי הכי נפוצים והם לא תלויי סיטואציה כל־כך (יש מקרים אחרים שהנדחה עושה סצנה כדי לזכות בהערכת החברים שלו, שזה עניין אחר).
/// //// ////
גם בנות יודעות להתנהג מגעיל, זה ברור. העניין הוא שלפעמים גם הצד הדוחה (מושא האהבה) יודע להתנהג באופן... דוחה. יש דרכים מעליבות לדחות אנשים. כמובן, כל־אחד צריך להשתדל לא להיות כוּסית שנעלבת מכל דבר, וגם אם כן, אז לא להתנהג באופן מגעיל, אבל לפעמים דחייה גרועה גוררת יחס גרוע.
צריך לשים לב לדברים האלו.
השערותיי:
א. יש תהליך חשיבה שנקרא "splitting". נראה לי שאפשר לקרוא לזה "קיטוב". בכל מקרה, הרעיון הוא שמתייחסים לסיטואציות, או לאנשים, כ"טובים" או כ"רעים". ההבנה שיכולות להיות תכונות רעות לצד תכונות טובות בבן־אדם, או צדדים חיוביים בסיטואציה שלילית, אינה מופנמת.
התהליך הזה נחשב ללא־בוגר. הלך המחשבה הבריא הוא אינטרגציה - היכולת ליצור סינתזה בין הצדדים השונים. אם מישהו כאן זוכר את הסרט "הקול בראש" של דיסני, בהתחלה לרַיילי היו רק זכרונות או עצובים או שמחים או כועסים, ואחרי זה כדורי הזיכרון נהיו צבעוניים, כי היא בעצם הפנימה שבסיטואציות שונות יכולים להיות רגשו מעורבבים.
וכך,
כשרוצים מישהי יש תהליך של "אידיאליזציה". כלומר, היא נראית יפה יותר ממה שהיא, היא נראית חכמה יותר, מצחיקה יותר, אמפתית יותר, בכל מקרה היא נראית טובה יותר ממה שסביר להניח שהיא במציאות. כאן אנחנו בקוטב הטוב.
אולם, אחרי ה"פגיעה" (דחייה, עלבון רציני, מה שזה לא יהיה) יש נטייה לאנשים לבצע "דוולואציה" (devaluation), להסתכל על אותו אדם כשלילי, אנטגוניסטי.
התגובה תהיה בהתאם.
///
ב. אני חושב שיש בזה מידה מסוימת של השלכה (projection). נראה לי שככה קוראים לזה בעברית. ביריון גורם לאחרים להרגיש חסרי ביטחון כי הוא חסר ביטחון בעצמו, והוא רוצה להסתיר את העובדה הזאת על־ידי־כך שהוא "משליך" אותה על אחרים. בלשון המשנה זה נקרא "הפוסל - במומו פוסל".
בהתאם לזאת, אני מתאר לעצמי שמי שנדחה מרגיש שנפגע לו הביטחון העצמי, שהוא לא שווה כלום (נגזים לצורך העניין), שהוא גרוע, ששונאים אותו, שלא הולך לא עם בנות, הוא כועס על עצמו כו' כו'. אז במקום להפנות את הכעס הזה כלפי עצמו כמו בן־אדם נוירוטי (הבן־אדם הבוגר יפנה אותו למקומות חיוביים כמו אִגרוף או הומור), הוא מפנה את הכעס הזה כלפי מושא האהבה לשעבר, בזה שהוא קורא לה מטומטמת, זונה, פרחה עם יותר מדי חשיבות עצמית, מה שזה לא יהיה.
///
ג. דחייה היא אירוע שלילי שלנדחה אין שליטה עליו. אובדן שליטה יכול לערער את הביטחון העצמי וליצור לחץ. טראומות הן ככלל אירועים שליליים שאין שליטה עליהם. במקרים כאלה עלולה להיות תגובה (כמעט) אינסטינקטיבית של "תפיסת שליטה" (assuming control). הנדחה רוצה לאחרים ובעיקר לעצמו שהוא שולט על הסיטואציה. לכן הוא יקרא למושא אהבתו לשעבר כוּסית מטומטמת, או יפגע בה, או יפיץ עליה שמועות, או ירכל עליה, או ירד עליה עם החבר'ה שלו באסיפת השש־בש השבועית שלהם.
כל זאת כדי להרגיש שהוא "מעל" הסיטואציה והוא זה שבעצם מנהל את העניינים, פחות או יותר.
///
יכולים להיות עוד גורמים אבל אלו נראים לי הכי נפוצים והם לא תלויי סיטואציה כל־כך (יש מקרים אחרים שהנדחה עושה סצנה כדי לזכות בהערכת החברים שלו, שזה עניין אחר).
/// //// ////
גם בנות יודעות להתנהג מגעיל, זה ברור. העניין הוא שלפעמים גם הצד הדוחה (מושא האהבה) יודע להתנהג באופן... דוחה. יש דרכים מעליבות לדחות אנשים. כמובן, כל־אחד צריך להשתדל לא להיות כוּסית שנעלבת מכל דבר, וגם אם כן, אז לא להתנהג באופן מגעיל, אבל לפעמים דחייה גרועה גוררת יחס גרוע.
צריך לשים לב לדברים האלו.
צודק
באותו הנושא: