בנות דתיות באולפנה

עושים את זה פעם אחת לפי מה שזכור לי
ואחותי באולפנה בלי פנימייה ועשו להן באכסניה כזאת

שואל השאלה:
מה פעם אחת בשנה?

אחותי לומדת באולפנה בלי פנימייה ויש להן ארבע שבתות אולפנה בשנה במקומות אחרים.

שואל השאלה:
אה אוקי אבל מה נגיד הפעילויות שיש?
ממה שאת זוכרת
באמת עושים כזאת שבת מאורגנת רק פעם או פעמיים בשנה?

ונגיד אולפנה עם פנימיה אז הבנות ש בפנימיה בשבת אין להן משהו מיוחד נכון? פשוט עושות מה שבאלהן לא?
רק האלה המאורגנים עם המורות שעושים פעילויות ודברים לכולן גם מי שלא בפנימיה..?
תקנו אותי אם אני טועה

שואל השאלה:
אה סבבה תודה :)

באולפנה בלי פנימייה, יש כמה פעמים בשנה שבתות (ממש פעמים בודדות).
באולפנה עם פנימייה, יש הרבה שבתות, משהו כמו כל שבת שלישית נשארים באולפנה.

אצלנו הפנימייה הייתה חובה (גם למי שגרה קרוב) והיו גם שבתות, פעם בחודש כזה.
אין הרבה זמן ריק בשבת, יש שיחות, תפילות, סעודות, לפעמים יש פעילויות מאורגנות, לפעמים סתם נחים בסבבה בחדר/ קוראים ספר/ משחקים במשחק קופסא כלשהו.

שואל השאלה:
על מה השיחות למשל?
ונשארת איתכן מורה?
וכל השכבות נשארות באותה שבת? כיאלו רוב השבתות יצאתן הביתה חוץ משבת פעם בחודש כזה?
ולמשל הסעודות שבת זה כל השכבה ביחד? כל האולפנה בכללי מכל השכבות?
ואי זה נשמע מבאס שזה חובה בפנימיה למי שמעדיפה שלא, אבל למה זה חובה בכלל? כיאלו מה עומד מאחורי זה?

בדרך כלל המחנכות לא נשארות, רוב השבתות יצאנו.
אוכלים כולם כולם ביחד בחדר אוכל, ישיבה לפי כיתות.
האמת שאני לא סגורה על הסיבה, נראה לי מתוך מחשבה שגם הזמן של אחה"צ הוא משמעותי ואפשר וצריך לחנך בו וליצור אווירה וערכים, הפנימייה זה חלק בלתי נפרד מהאולפנה.
בתור אחת שהלכה לפנימייה בתור "יאללה ננסה" ולא עפה על הרעיון מלכתחילה, אני ממש מרוצה.
זה בכלל לא מבאס, זה כיף ובונה ערכים, עצמאות, חברויות.
דוד שלי (שאמנם בן 50 היום בערך) היה בישיבה תיכונית והוא סיפר לי שבפגישות מחזור שלהם רואים את ההבדל בין האקסטרנים לאלה מהפנימיה, יש להם יותר חוויות משותפות.