5 תשובות
וואו אני באמת שומעת את הקושי שלך ולצערי גם מבינה אותו. אני עברתי דברים דומים ואני באמת מבקשת שתפני אלי בפרטי או שלפחות תמצאי מישהו לדבר איתו. אני מבטיחה להקשיב לך בלי שום שיפוטיות ואני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לעשות לך
עברתי דבר כזה גם בזמנו..
אני מציעה לך לנסות להשתחרר ולהיות יותר רגוע לעשות דברים שיגרמו לך להרגיש טוב יותר ומסופקת, להכיר אנשים וכו..
ואם את מרגישה שזה כבר כבד עלייך והולך ומדרדר למקום דיכאוני אז עזרה מקצועית יכולה לעזור לך, לא להזניח.
מוזמנת לדבר תמיד❤
אני מציעה לך לנסות להשתחרר ולהיות יותר רגוע לעשות דברים שיגרמו לך להרגיש טוב יותר ומסופקת, להכיר אנשים וכו..
ואם את מרגישה שזה כבר כבד עלייך והולך ומדרדר למקום דיכאוני אז עזרה מקצועית יכולה לעזור לך, לא להזניח.
מוזמנת לדבר תמיד❤
אני ממש מצטערת לשמוע את זה , אני מרגישה כמוך באמת , אמרו לי משהו שהאיר אותי "אם תפני לאנשים , אנשים לא יפנו אליך " תפני לחברות שלך ותכתבי להם ותפרקי להם כול מה שאת מרגישה , זה עוזר חברות עוזרות , אגב אם את רוצה לדבר את מוזמנת , אני אשמח אם תשלחי לי הודעה >.<
בגלל הקורונה חלק מהקשרים החברתיים התנתקו אשמח להכיר כאן חברים חדשים ווצאפ , הליכה, שיחה וקפה, ברים , אני בן 22 מהמרכז :) מוזמן/ת לשלוח הודעה :)
שלום לך אנונימית יקרה,
אני קורא את ההודעה המטלטלת שלך. נדמה שבדידות ורוגז הפכו לחלק מהחיים שלך. נראה שהם לקחו את שמחת החיים שלך, ואפילו משמעות החיים הולכת ומתפוגגת באפלולית של התקופה הזו. אין לך מנוח, ואת מרגישה מותשת, שהגעת לתחתית כפי שכתבת. אני מניח שלפעמים את מתקשה להירדם, שלפעמים אין תיאבון, ושנדמה שהלב עצוב עד דמעות. טוב שלפעמים אמא מתעניינת ושואלת לשלומך, אם כי זה כנראה לא מצליח להחזיר לך את הברק לעיניים.
ומצד שני, אני רואה הרבה עוצמה בהודעה שלך. משמעות ושמחה בחיים חשובים לך. יש אמא עליה ניתן לפעמים להישען. היה לך האומץ לכתוב את הדברים. אלה אולי חלק מהכלים לעשות שינוי?
האם יש לך עם מי לדבר , עם מי להתייעץ על המצב? קרוב משפחה? יועצת?
יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר , סיוע והקשבה ברשת. אני מזמין אותך להתחבר לאתר שלנו ולהתכתב בצ'אט עם אחד המתנדבים/ות שלנו. אנחנו פה בשבילך, להקשיב, לנסות להבין, אולי להצליח לעזור. אל תישארי לבד כשאת חשה מצוקה כבדה.
מקווה לשמוע ממך,
מתנדב בסה"ר
אני קורא את ההודעה המטלטלת שלך. נדמה שבדידות ורוגז הפכו לחלק מהחיים שלך. נראה שהם לקחו את שמחת החיים שלך, ואפילו משמעות החיים הולכת ומתפוגגת באפלולית של התקופה הזו. אין לך מנוח, ואת מרגישה מותשת, שהגעת לתחתית כפי שכתבת. אני מניח שלפעמים את מתקשה להירדם, שלפעמים אין תיאבון, ושנדמה שהלב עצוב עד דמעות. טוב שלפעמים אמא מתעניינת ושואלת לשלומך, אם כי זה כנראה לא מצליח להחזיר לך את הברק לעיניים.
ומצד שני, אני רואה הרבה עוצמה בהודעה שלך. משמעות ושמחה בחיים חשובים לך. יש אמא עליה ניתן לפעמים להישען. היה לך האומץ לכתוב את הדברים. אלה אולי חלק מהכלים לעשות שינוי?
האם יש לך עם מי לדבר , עם מי להתייעץ על המצב? קרוב משפחה? יועצת?
יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר , סיוע והקשבה ברשת. אני מזמין אותך להתחבר לאתר שלנו ולהתכתב בצ'אט עם אחד המתנדבים/ות שלנו. אנחנו פה בשבילך, להקשיב, לנסות להבין, אולי להצליח לעזור. אל תישארי לבד כשאת חשה מצוקה כבדה.
מקווה לשמוע ממך,
מתנדב בסה"ר