אתם קולטים שלמדנו בבית ספר כל כך הרבה זמן? כיאילו נגיד היסודי הוא 6 שנים וזה נשמע המוןן

ואז מבזבזים לנו עוד שנתיים מהחיים על צבא

כן, בסטנדרטים של צעירים זה נחשב להרבה זמן, אם מחשבים את זה בתוחלת חיים ממוצעת זו ממש ההתחלה רק של החיים.

אני לא חושב שלעשות צבא זה בזבוז זמן, צבא נותן מלגות טובות אחרי השחרור, פיקדון ומענק, מעניק לך את כל הצרכים שלך במשך שנתיים, פלוס זה לשרת את המדינה שאתה גר בה, ולהגן על המשפחה שלך ולתרום קצת מעצמך בצורה לא אנוכית כפי שתרמו לפנייך.

גם בית ספר זה לא בזבוז זמן, מלמדים דברים חשובים שעוזרים אחרי זה להתקדם בחיים ולמצוא עבודות וללכת ללימודים גבוהים, ללא זה לא היינו מתקדמים לשום מקום, בית ספר גם מעניק יכולות חברתיות בנוסף להשכלה.

צבא זה לרוב בזבוז זמן כי שמים אותך בתפקיד שלא רצית, רוב התפקידים לא כל כך תורמים לאזרחות חוץ מכל ה8200 ורוב התפקידים בחיל התקשוב. הצבא כן בונה את הבן אדם והביטחון העצמי אבל לא תורם מעבר לזה

תורם לביטחון העצמי של הבן אדם, לבגרות האישית שלו כי אין לו אפשרות להסתמך על ההורים אלא רק על עצמו בהכל, מלמד אותו גם שלא כל מה שהוא רוצה בחיים הוא יקבל, בנוסף כל תפקיד גם שהוא לא 8200 תורם לצבא ועוזר לצבא, מטבח לעובד רסר למאבטח לפקיד שלישות, כל תפקיד ש"ג'ובניק" עושה לוחם לא צריך לעשות, משמע יותר לוחמים בשטח שיכולים להתמקד במשימה שלהם.

גם זו לדעתי מדרגה מעולה לאזרחות, החיים מחוץ לצבא לא פחות קלים מבצבא ואני אומר את זה שנים אחרי השחרור, לשלם ביטוח לאומי, פתאום אין עבודה כי יש קורונה, להיכנס לחובות, לחפש מאיפה להשיג כסף לשלם אותם, לדאוג לדירה לחשבונות, הסטרס של כל יום בבוקר לצאת מהבית ולחזור בערב רק בשביל להיות סחוט מעייפות ולישון.

צבא זה צחוקים, חברים, חוויות ודברים שלא נעשה בכל חיינו, לעבוד וללמוד כל החיים אנחנו יכולים אבל לשרת בצבא זו חוויה חד פעמית כזו שנותנת לנו המון כלים להמשך,
השירות שלי היה על הפנים ונפלתי בין הכיסאות מספר פעמים אבל אני מעריך מאוד את התקופה הזו ואת החברים ואת ההתפתחות האישית שעברתי שם,
גם המלגות שקיבלתי ללימודים גבוהים אחרי הצבא, מענק, פיקדון עזרו לי מאוד להתקדם בחיים, אני די בטוח שבשנתיים אחרי סיום הלימודים אם הייתי עובד היה לוקח לי אפילו 3 שנים להגיע למצב שבו אני יכול ללמוד את מה שלמדתי, הצבא נתן בסיס כלכלי והנחות ענקיות.

גם בצבא יש סטרס, הנסיעות בבסיס פתוח הן לא קלות והמשמעת קשה .. חברים לא הכרתי ואני יודעת שברגע שאני אשתחרר אני לא אתגעגע בכלל למסגרת הזאת

פחות סטרס מבחיים האזרחיים,
חותם לך על זה (אלא אם כן יש לך משפחה עמידה שיכולה לגבות אותך כלכלית).

ועוד התגייסתי עם דיכאון קליני והפרעות חרדה,
בצבא היה הרבה יותר פשוט כי אין ככ השלכות שם על דברים, נכון באסה והכל אבל בסוף היום יש מיטה לחזור אליה ויש חברים ובסופש יוצאים לשתות,
כשאת בחוץ לאף אחד לא אכפת ממך פתאום, הכל את משלמת, צריכה לעבוד הרבה שעות עד שיש לך תעודה וזה גומר, כשאין עבודה צריך להתמודד עם ביטוח לאומי, אם יש דירה זה כל הזמן הלחץ, איך לגמור את החודש, איך לחלק את הכסף לאוכל ולחשבונות, ועוד, שום דבר לא פשוט, אבל ברצינות הצבא זה בדיחה לעומת החיים בחוץ, אם את מתגייסת, אחרי השחרור תחכי שנה שנתיים ותסתכלי אחורה ואת תביני בדיוק למה אני מתכוון

החיים אחרי הצבא נראים לי קשים מאוד, אבל מצד שני אני לא רוצה לחתום קבע
ואני בצבא רק שלושה חודשים חחח

אני עולה לי' אז למדתי 11 שנים איילה אבל בשניים מתוכם לא הייתי כל כך

לצערי כן(סיימתי לפני שנה)