אני עוברת לפנימיה, טיפים? (ביישנית)

בתור ביישנית עם חרדה חברתית קלה, עברתי לפנימייה בשנה שעברה ואני שמחה מאוד עם ההחלטה הזו.
דווקא בגלל שזו פנימייה היה לי הרבה יותר קל להתחבר לאנשים, להפתח אליהם עם הזמן.
דבר ראשון, המקום הבטוח שלי תמיד היה החדר שלי. לכן זה סופר חשוב האנשים שאת יוצאת איתן בחדר. במוקדם או במאוחר אתן תהיו קרובות מאוד. אני נכנסתי לחדר עם עוד 3 בנות שהכירו מלפני, הן קיבלו אותי מדהים והן החברות הכי טובות שלי היום. לא פעם יצא לנו לדבר על כמה לא הייתי פתוחה בהתחלה ועל זה שהן חשבו שאני סובלת איתן בחדר או חושבת שהן מוזרות. אבל אני מבטיחה לך שבסופו של דבר החדר והבנות בחדר ירגישו לך יותר בית מהבית שלך עצמו.
חוץ מזה, בזכות מסגרת הפנימייה, הפעיליות אחרי שעות הבית ספר הרבה יותר קל לדבר עם אנשים, "לתפוס" אנשים פתאום באיזה מקום ישיבה משותף, להצטרף לאיזה משחק קופסא, לשבת בחוץ או אפילו בחדר אוכל.
הטיפ שלי אלייך הוט לא לפחד לגשת לאנשים, לשבת ליד אנשים שאת לא מכירה בחדר האוכל, כשאת רואה ילדים משכבתך יושבים בחוץ, באיזו פינת ישיבה בפנימייה- תצטרפי אליהם.
זה שזה פנימייה זה רק פלוס בשביל להכיר אנשים ולי בתור ביישנית זה מאוד עזר לרקום חברויות.

יש לי עוד המון להרחיב על כל נושא שקשור לפנימייה אז אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לשאול :)

שואל השאלה:
וואוו תודה רבה לךךך

בתור אחת ששנה שעברה גם עברה לפנמייה אני מבינה את ההרגשה, בהתחלה זה מפחיד כמו כול דבר חדש בחיים שהולכים אליו, יהיה לך קשה בימים הראשונים, כניראה שיצא לך לשבת עם עצמך ולחשוב לעצמך מה את עושה כאן בדיוק, אבל זה טבעי ואל תתני לזה לעצור אותך, אני גם הרגשתי ככה בהתחלה אבל נתתי לעצמי צאנס ונשארתי שם עוד זמן, לאט לאט הזמן עבר והכרתי אנשים משמעותיים בחיים שלי שאני אוהבת בטירוף, אומנם בהתחלה היה לי קשה כי הייתי ביישנית ממש והגעתי למקום חדש ולקח לי כמה חודשים עד שבאמת הרגשתי שזה הבית שלי אבל בסוף לומדים לאהוב את זה, זה משהו שנבנה ולאט לאט מכירים אנשים וצוברים איתם חוויות ובסוף מרגישים בבית ומרגישים כאילו המקום הזה כבר חלק ממך ובסוף הגעתי למצב שהיה לי קשה לחזור לשבתות בבית בכלל הריקנות שפתאום הרגשתי.
עכשיו אני סיימתי את הפנמייה, עברתי לשם בתחילת שנה שעברה ואני יכולה להגיד שזאת אחת החוויות הכי משמעותיות ומדהימות שעברתי בחיים, אני זוכרת כמה קשה היה לי בהתחלה אבל הקושי הזה בנה אותי ואני לא סתם אומרת, עכשיו אני יוצאת משם עם יותר כלים ונסיון לחיים כי אני כבר יודעת איך התחלה חדשה מרגישה, ברור שכול התחלה היא שונה וזה תלוי בסיטואציה אבל אני למדתי להכיר את עצמי יותר טוב וכול מה שעברתי שם הוא יתרון לעתיד ולהתחלות החדשות שיהיו לי, אני עכשיו יוצאת למשום הבא שאני הולכת אליו עם הרבה יותר ביטחון, עם פחדים אבל עם ביטחון שכול מה שקיבלתי שם פיתח אותי ואני מאמינה שיש לי יתרון על אחרים שבחיים לא יצא להם לצאת מהבית למקום חדש כי למדתי שם המון ובאמת שהתפתחתי ואני מדברת על זה ובאמת כואב לי שזה נגמר כי זה היה הבית שלי והאנשים שם היו כבר כמו משפחה וכואב לי לעזוב אותם, אני אתגעגע לכול מה שעברתי שם ולשיחות עם חברות שלי באמצע הלילה, זה יהיה לי חסר בטירוף אבל אני שמחה שהלכתי לשם וכול זה קרה, פחדתי אבל הייתי אמיצה ואני גאה בעצמי על זה כי אני לא רואה את עצמי בלי החוויה הזאת, כניראה שהייתי שונה ממה שאני עכשיו, באמת זה אחד הדברים שבחיים לא אשכח, את החוויות ואת הכלים שזה נתן לי, התפתחתי ככ ואני יוצאת שונה שנכנסתי, לטובה, למדתי להתחבר לאנשים, למדתי להכיר את עצמי יותר, למדתי להסתגל למקום חדש, וקרו עוד המון דברים שאני לא זוכרת אבל בקיצור לדעתי זאת חוויה מדהימה שאני שמחה שלקחתי בה חלק והלוואי שזה לא היה נגמר, הזמן טס ככ מהר באמת שהשנתיים האלו טסו.
אז למרות כול הפחדים לדעתי תלכי על זה, תנסי ותהיי בידיעה שמקסימום את תמיד יכולה לעזוב אבל אל תוותרי על זה ככ מהר, יכול להיות שהחוויה הזאת של לצאת מחוץ לאיזור הנוחות ולמרות כול הפחדים ללכת למרות הקושי זה משהו שמפתח ואת בסוף תסתכלי אחורה ותיראי כמה זה נתן לך, אני רוצה להגיד מקווה שזה יקרה אבל אני בטוחה שז יקרה ושתלמדי דברים חדשים על החיים ועל עצמך ואני מקווה שתהני מזה כמו שאני נהנתי, הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחורה ולעבור את הכול שוב באמת שקשה לי לעזוב את המקום הזה ואני מקווה שאת גם תחווי משהו כזה ושיהיה לך טוב ובאמת בהצלחה.

פאקק וואו סליחה על האורך.

תנסי להיות פתוחה
אני גם הייתי עם ביישנות גדולה
אבל התחלתי לעשות ככה
שמתי מסכה דימיונית על הפנים כל פעם שהייתי בסיטואציה שמרגישה ממני יותר ממה הביישנות שלי נתנה לי
ואז התרגלתי להיות ככה בחיים האמיתיים