אני כל לילה בוכה שאף אחד לא יודע

תמיד פה אם את צריכה

אם ממש אין לך אצל מי לפרוק את יכולה לבוא לפרטי, אני אשתדל לעזור לך כמה שאפשר.

לא טוב להשאיר הכל בבטן. בטוח שיש מישהו (עדיפות להורים) שמבין אותך ושאת סומכת עליו.
אני בפרטי אם תרצי

שואל השאלה:
אני והמשפחה שלי לא בקשר טוב , אמא שלי נפטרה שלפני שנה והיא הייתה היחידה שדיברתי איתה במשפחה ועכשיו היא איננה אז אין לי אף אחד

שלא תדעי עוד צער ואני ממש מצטער על אובדנך. תביני, לבכות או לדבר על מה שאת מרגישה הם לא חולשה כמו שאת מתארת. לכולם יש פחדים או עצבות וצריך לדבר על זה

אני מצטערת על אמא שלך,
ואני מרגישה גם לבד ומזייפת חיוכים בחוץ
אם את רוצה לדבר
ואני יודעת כמה קשה זה
תמיד קל יותר לדבר עם מישהו שאתה לא מכיר
אז אני פה
❤

תכנסי לפרטי אם תרצי. כי יש בעיה אחת שאני מבין אותה ואוכל לנסות לעזור לך לפתור אותה

היי שירה,
מה שאת מתארת נשמע כל כך קשה... נדמה לי שלא רק שאת סוחבת בתוכך את כל הכאב הנורא הזה בלי יכולת לפרוק למישהו, את גם כל הזמן מרגישה שאת חייבת להחזיק מין מסיכה כזאת, כאילו את הכי מאושרת וחזקה. זה בטח פשוט מתיש...
אני מבינה שלמרות שיש מסביבך הרבה אנשים, שכנראה אוהבים אותך ואת אוהבת אותם, אין כמעט אף אחד בעולם שאיתו את מרגישה שאת יכולה להיחשף ולהראות את הפגיעות שלך. ממה שכתבת בתגובות נשמע שאמא שלך הייתה מישהי כזאת בשבילך, ואני לא יכולה לדמיין איך זה בשבילך להתמודד עם האובדן שלה...

יקרה, הפוסט שלך גרם לי לחשוב שאולי דווקא דרך המקלדת, באנונימיות, יהיה לך קל יותר לשתף... אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ויש לנו צ'ט אישי ואנונימי שדרכו אפשר לדבר עם אחד מאיתנו המתנדבים. אני רוצה להציע לך לבוא אלינו, לדבר כמה ואיך שירגיש לך נכון. אנחנו רוצים להיות שם בשבילך, לשמוע ולנסות לתמוך כמה שרק אפשר.
זה האתר שלנו: https://sahar.org.il/help/. בואי כשתרגישי צורך, אנחנו כאן.
שלך,
מתנדבת סה"ר

אני מבינה אותך אני בדיוק כך
אם את רוצה את מוזמנת לכתוב לי >.<