נמאס לי. תכנסו בבקשה

תנסה לפנות לדודים/ סבא וסבתא לגבי האבא, לגבי הילדים שמרביצים לך תנסה אולי לפנות להורים שלהם/ גורם בבצפר, אם זה לא עוזר אתה מוזמן לפנות אליי בפרטי :)

זה שהם שונאים אותך לא אומר שגם אתה צריך. תאהב את עצמך, אתה תותח

עצוב לי לשמוע :((
תנסה להכיר אנשים חדשים

היי היי, הכל בסדר, לא לבוא בגישה כזאת :(
תראה, יש ימים שהם קשים, יש תקופות שהן מזעזעות, אך בסוף תמיד זה עובר, למה? כי הכל זה רק תקופה.
תנסה לשנות את הגישה שלך, אני מבטיחה לך שחייך ישתנו, תשמח, תשמח שיש לך בית, שיש לך הורים, יש אנשים שאין להם לא את זה ולא את זה, החיים קשים, אבל אם תשנה קצת את הגישה ותחייך, העולם יחייך אליך חזרה :)
מבטיחה שתחושתך תתרפא פלאים!

שואל השאלה:
אחות של אחותי~.
אני לא תמיד בגישה כזאת
רוב החיים שלי אני כמה שיותר שמח ולוקח הכל באופטימיות
אבל זה לא עזר...אני עדיין חושב ככה
תודה בכל זאת

טוב... מקווה שיהיה טוב.

אל תוותר על עצמך ועל תקווה, תפנה לעזרה מקצועית. תעזור לעצמך. תהיה חזק נפשית

שלום אנונימי, אני רואה שאתה עובר תקופה קשה,
אני רק אדגיש את המילה *תקופה*.
אז בוא נעבור על כל הבעיות שלך וננסה לנתח אותם:

1. "אבא שלי שיכור והוא שותה כל הזמן ובכללי הוא שונא אותי"
לפעמים זה קשה כשאין חיבור לאבא שלך, אבל אם אתה לא תיזום אז זה ישאר אותו הדבר, למה אני מתכוון? תנסה לדבר איתו, ליצור איתו חיבור ושיחות, לאט לאט יכול להיות שתכיר אותו יותר מאשר "האבא השיכור".

2. "יש ילדים שמרביצים לי"
איפה הם מרביצים לך? בבית ספר? אם בבית ספר אז תפנה למורה או ליועצת.
אם זה בסמטה או ברחוב אז תנסה לפנות בדרך אחרת.

עם זה שאמא שלך עזבה אותך אין כלכך דרך לפתור.

3. "הילדה שאני מאוהב בה כבר מאז שאני זוכר את עצמי בכלל לא מדברת איתי ואפילו לא יודעת איך קוראים לי"
כנראה כמו בבעיה עם האבא, אתה לא יוזם. אתה לא יכול להתפלאות שהיא לא יודעת מי אתה ובו זמנית לא לפנות אליה, אתה צריך לנסות לדבר איתה, לשאול אותה דברים כמו "עשית שיעורי בית?" (אין לי מושג אם אתה מכיר אותה מהבית ספר, אם כן אז תגיד לה משהו כזה ואם לא אז משהו בסגנון)