10 תשובות
מי זה אנשים? כמו שיש כאלה שלא אוהבים חרידים ולא אוהבים חילוניים..
לי אישית אין בעיה
באמת שאין לי מושג (אולי בגלל "הדתה")
באמת שאין לי מושג (אולי בגלל "הדתה")
אין לי כל בעיה עם דתיים וחרדים, אבל יש לי בעיה עם הכפייה הדתית.
אם אתם טוענים שאין כפייה דתית, להלן כמה דוגמאות לכפייה דתית בישראל:
1. נישואים וגירושים: על פי החוק, כל ענייני נישואים וגירושים בישראל נעשים על־פי דתם של בני הזוג, על ידי המוסדות של דת זו. כתוצאה מחקיקה זו, נכפה על זוגות, כתנאי להכרת המדינה בנישואים, להינשא בטקס אורתודוקסי הנוגד לעיתים את השקפת עולמם וערכיהם, או להירשם כנשואים במדינה אחרת. גם מי שנישאו בטקס אזרחי במדינה אחרת, אם יירצו להתגרש בישראל, יידרשו להשלים את התהליך ברבנות. בנוסף, בני זוג שאינם בני אותה דת אינם יכולים להינשא בישראל אלא אם דתם מתירה זאת. גם כאשר שני בני הזוג הם יהודים, יש מצבים שבהם אין הם רשאים להינשא בישראל, עקב איסורי חיתון שונים כמו איסורי נישואים לכהן ונישואי זוגות חד מיניים. כדי לפתור בעיות אלו הוצע על ידי זרמים שונים לקיים מעמד של נישואים אזרחיים או סוג אחר של איחוד אזרחי בישראל, אבל הצעות אלו לא עברו את תהליך החקיקה.
2. איסור הפעלת תחבורה ציבורית בימי מנוחה בקו שירות: על פי פקודת התעבורה על שר התחבורה "להתחשב ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". מכוח הוראה זו נקבע בתקנה 386א כי לא יינתן רישיון קו להפעלת אוטובוס בימי מנוחה, אלא במקרים בהם קו השירות משרת נוסעים לבית חולים; ליישוב ספר; ליישובים שתושביהם אינם יהודים; חיוני מסיבות של ביטחון הציבור או מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. למעשה, שירותי התחבורה הציבורית הקיימים ברוב המגזר היהודי בשבת מצומצמים ביותר.
3. חוק איסור גידול חזיר: חוק זה מטיל איסור ארצי על גידול חזירים למאכל למעט מספר מצומצם של יישובים המנויים בתוספת לחוק.
4. חוק חג המצות: החוק, הידוע יותר בשם "חוק החמץ" קובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה", ביישוב שבו יש רוב יהודי.
5. תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה): בשנת 1958 התקין השר משה חיים שפירא תקנות המחייבות גופים המבקשים לקבור יהודים באישור של מועצת הרבנות הראשית. באוגוסט אותה שנה בוטלה התקנה על ידי הממשלה ובכך אפשרה הקמת חברות קבורה חילוניות אולם בפועל קבורה חילונית התקיימה רק בקיבוצים. בשנת 1966 התקין השר זרח ורהפטיג תקנות ולפיהן כל עוסק בקבורה של יהודים חייב ברישיון משר הדתות עמותת מנוחה נכונה שהוקמה במטרה לספק אלטרנטיבה לחברות קדישא לא קיבלה רישיון. במאי 1992 קבע בג"ץ כי "אין מחלוקת על זכותה של מנוחה נכונה לקבל רישיון קבורה לצורך קיום שירותי קבורה ולקבל שטח למטרה זו". אך רק בשנת 1996, ולאחר פניה נוספת לבג"ץ, הוקצו לה חלקות לבתי קברות חלופיים. במקביל למאבק זה חוקקה הכנסת בשנת 1996 את חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, בו נקבע כי "אדם זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי אם בחר בכך". בנוסף, נקבע כי המדינה תקים בתי קברות לקבורה אזרחית או תקצה לכך שטחים בבתי קברות קיימים, וכך תאפשר קבורה לא אורותודוקסית לחפצים בכך. בסמוך לאחר מכן החליט שר הדתות להקים בשלב הראשון ארבעה בתי קברות אזרחיים. יישום ההחלטה ארך שנים רבות, ונכון לשנת 2011 קיימים רק שלושה בתי עלמין המאפשרים קבורה אזרחית ללא תשלום. בין גורמי העיכוב ביישום החוק נמנו, בנוסף לקשיים תקציביים ומחסור בקרקעות לקבורה, גם "הרצון של חברות קדישא לשמור על המונופול שלהן בתחום הקבורה", וכן "קושי של רוב הגופים המופקדים על יישום החוק לפעול על-פיו מכיוון שהוא אינו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם."
6. חוק אימוץ ילדים: החוק מתיר למסור ילד לאימוץ בישראל אך ורק להורים מאמצים שהם בני דתו. לצורך הגיור הנדרש לאימוץ לא יהודים בידי יהודים נדרש אישור מבית הדין לגיור ובית הדין פועל לפי הלכות הגיור האורתודוקסיות המחייבות שהילד יחונך לשמירת מצוות לפי ההלכה האורתודוקסית. לפיכך, יהודים המעוניינים לאמץ בישראל ילד שאינו יהודי יוכלו לגיירו ולאמצו רק אם הם דתיים אורתודוקסיים. בנוסף בני זוג שהם מאותו מין, או שהם בני דתות שונות, אינם יכולים לאמץ בישראל.
7. חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1994, אוסר לייבא בשר ללא תעודת הכשר או היתר מיוחד. סעיף 5 לחוק זה מציין: "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק".
8. פקודות צה"ל אוסרות הכנסת מזון לא כשר אל הבסיסים ושטחי האימונים. ב־2015 נגזר מחבוש על חניך קורס מ"כים שאכל כריך חזיר בשטח אימונים והציע ממנו לחבריו. בעקבות פניות ליחידת דובר צה"ל עונשו בוטל, ודובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז פרסם בדף הפייסבוק של צה"ל שזו הייתה טעות, ושצה"ל ישמור על הכשרות, אך לא "יחטט בכריך של חייל".
9. חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, תשנ"ח-1997, המתיר לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר שיאסרו פתיחת "בתי עינוגים" בערב תשעה באב. החוק אף הכשיר למפרע את חוקי העזר שכבר היו בתוקף. עם זאת, איסור פתיחת "בתי עינוגים" קיים גם במועדים אזרחיים שאינם דתיים, כמו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה.
10. תנאי הרישיון של הכבלים והלווין אוסרים שידור תוכן עצמי או תכנים המתורגמים לעברית על ידי קריינות או כתוביות ביום הכיפורים (כולל במתכונת וידאו על פי דרישה). בנוסף על כל זכיין ובעל רישיון נאסר לשדר ביום הכיפורים, ללא כל קשר לתכנים או קהל היעד.
11. "חוק המרכולים" - תיקון לפקודת העיריות הקובע שחוק עזר עירוני בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה, למעט עסקים להגשת מזון לצריכה במקום, מקומות של עינוג ציבורי וחנויות של תחנות תדלוק, טעון הסכמה של שר הפנים, והשר לא ייתן את הסכמתו אלא אם כן פתיחתם של העסקים בימי מנוחה, כפי שמוצע בחוק העזר, נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים. עד כניסת החוק לתוקף חמש עיריות העבירו בחקיקת בזק חוקי עזר עירוניים להתרת פתיחת עסקים בשבת, אך הם נפסלו על ידי שר הפנים אריה דרעי.
[ויקיפדיה]
אם אתם טוענים שאין כפייה דתית, להלן כמה דוגמאות לכפייה דתית בישראל:
1. נישואים וגירושים: על פי החוק, כל ענייני נישואים וגירושים בישראל נעשים על־פי דתם של בני הזוג, על ידי המוסדות של דת זו. כתוצאה מחקיקה זו, נכפה על זוגות, כתנאי להכרת המדינה בנישואים, להינשא בטקס אורתודוקסי הנוגד לעיתים את השקפת עולמם וערכיהם, או להירשם כנשואים במדינה אחרת. גם מי שנישאו בטקס אזרחי במדינה אחרת, אם יירצו להתגרש בישראל, יידרשו להשלים את התהליך ברבנות. בנוסף, בני זוג שאינם בני אותה דת אינם יכולים להינשא בישראל אלא אם דתם מתירה זאת. גם כאשר שני בני הזוג הם יהודים, יש מצבים שבהם אין הם רשאים להינשא בישראל, עקב איסורי חיתון שונים כמו איסורי נישואים לכהן ונישואי זוגות חד מיניים. כדי לפתור בעיות אלו הוצע על ידי זרמים שונים לקיים מעמד של נישואים אזרחיים או סוג אחר של איחוד אזרחי בישראל, אבל הצעות אלו לא עברו את תהליך החקיקה.
2. איסור הפעלת תחבורה ציבורית בימי מנוחה בקו שירות: על פי פקודת התעבורה על שר התחבורה "להתחשב ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". מכוח הוראה זו נקבע בתקנה 386א כי לא יינתן רישיון קו להפעלת אוטובוס בימי מנוחה, אלא במקרים בהם קו השירות משרת נוסעים לבית חולים; ליישוב ספר; ליישובים שתושביהם אינם יהודים; חיוני מסיבות של ביטחון הציבור או מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. למעשה, שירותי התחבורה הציבורית הקיימים ברוב המגזר היהודי בשבת מצומצמים ביותר.
3. חוק איסור גידול חזיר: חוק זה מטיל איסור ארצי על גידול חזירים למאכל למעט מספר מצומצם של יישובים המנויים בתוספת לחוק.
4. חוק חג המצות: החוק, הידוע יותר בשם "חוק החמץ" קובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה", ביישוב שבו יש רוב יהודי.
5. תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה): בשנת 1958 התקין השר משה חיים שפירא תקנות המחייבות גופים המבקשים לקבור יהודים באישור של מועצת הרבנות הראשית. באוגוסט אותה שנה בוטלה התקנה על ידי הממשלה ובכך אפשרה הקמת חברות קבורה חילוניות אולם בפועל קבורה חילונית התקיימה רק בקיבוצים. בשנת 1966 התקין השר זרח ורהפטיג תקנות ולפיהן כל עוסק בקבורה של יהודים חייב ברישיון משר הדתות עמותת מנוחה נכונה שהוקמה במטרה לספק אלטרנטיבה לחברות קדישא לא קיבלה רישיון. במאי 1992 קבע בג"ץ כי "אין מחלוקת על זכותה של מנוחה נכונה לקבל רישיון קבורה לצורך קיום שירותי קבורה ולקבל שטח למטרה זו". אך רק בשנת 1996, ולאחר פניה נוספת לבג"ץ, הוקצו לה חלקות לבתי קברות חלופיים. במקביל למאבק זה חוקקה הכנסת בשנת 1996 את חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, בו נקבע כי "אדם זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי אם בחר בכך". בנוסף, נקבע כי המדינה תקים בתי קברות לקבורה אזרחית או תקצה לכך שטחים בבתי קברות קיימים, וכך תאפשר קבורה לא אורותודוקסית לחפצים בכך. בסמוך לאחר מכן החליט שר הדתות להקים בשלב הראשון ארבעה בתי קברות אזרחיים. יישום ההחלטה ארך שנים רבות, ונכון לשנת 2011 קיימים רק שלושה בתי עלמין המאפשרים קבורה אזרחית ללא תשלום. בין גורמי העיכוב ביישום החוק נמנו, בנוסף לקשיים תקציביים ומחסור בקרקעות לקבורה, גם "הרצון של חברות קדישא לשמור על המונופול שלהן בתחום הקבורה", וכן "קושי של רוב הגופים המופקדים על יישום החוק לפעול על-פיו מכיוון שהוא אינו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם."
6. חוק אימוץ ילדים: החוק מתיר למסור ילד לאימוץ בישראל אך ורק להורים מאמצים שהם בני דתו. לצורך הגיור הנדרש לאימוץ לא יהודים בידי יהודים נדרש אישור מבית הדין לגיור ובית הדין פועל לפי הלכות הגיור האורתודוקסיות המחייבות שהילד יחונך לשמירת מצוות לפי ההלכה האורתודוקסית. לפיכך, יהודים המעוניינים לאמץ בישראל ילד שאינו יהודי יוכלו לגיירו ולאמצו רק אם הם דתיים אורתודוקסיים. בנוסף בני זוג שהם מאותו מין, או שהם בני דתות שונות, אינם יכולים לאמץ בישראל.
7. חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1994, אוסר לייבא בשר ללא תעודת הכשר או היתר מיוחד. סעיף 5 לחוק זה מציין: "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק".
8. פקודות צה"ל אוסרות הכנסת מזון לא כשר אל הבסיסים ושטחי האימונים. ב־2015 נגזר מחבוש על חניך קורס מ"כים שאכל כריך חזיר בשטח אימונים והציע ממנו לחבריו. בעקבות פניות ליחידת דובר צה"ל עונשו בוטל, ודובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז פרסם בדף הפייסבוק של צה"ל שזו הייתה טעות, ושצה"ל ישמור על הכשרות, אך לא "יחטט בכריך של חייל".
9. חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, תשנ"ח-1997, המתיר לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר שיאסרו פתיחת "בתי עינוגים" בערב תשעה באב. החוק אף הכשיר למפרע את חוקי העזר שכבר היו בתוקף. עם זאת, איסור פתיחת "בתי עינוגים" קיים גם במועדים אזרחיים שאינם דתיים, כמו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה.
10. תנאי הרישיון של הכבלים והלווין אוסרים שידור תוכן עצמי או תכנים המתורגמים לעברית על ידי קריינות או כתוביות ביום הכיפורים (כולל במתכונת וידאו על פי דרישה). בנוסף על כל זכיין ובעל רישיון נאסר לשדר ביום הכיפורים, ללא כל קשר לתכנים או קהל היעד.
11. "חוק המרכולים" - תיקון לפקודת העיריות הקובע שחוק עזר עירוני בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה, למעט עסקים להגשת מזון לצריכה במקום, מקומות של עינוג ציבורי וחנויות של תחנות תדלוק, טעון הסכמה של שר הפנים, והשר לא ייתן את הסכמתו אלא אם כן פתיחתם של העסקים בימי מנוחה, כפי שמוצע בחוק העזר, נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים. עד כניסת החוק לתוקף חמש עיריות העבירו בחקיקת בזק חוקי עזר עירוניים להתרת פתיחת עסקים בשבת, אך הם נפסלו על ידי שר הפנים אריה דרעי.
[ויקיפדיה]
אנחנו בדור של בעקבתא דמשיחא. על הדור הזה יש נבואה "וחכמת הסופרים ותסרח, ויראי חטא ימאסו" (סוטה מט ע"ב, סנהדרין צז ע"א).
אנונימי
אני פשוט מפחד מאלו עם הכוונות ה'טובות' של להפוך את כל היהודים מאמינים,
כמו שעשו באיראן, ממדינה יחסית מודרנית(עם דיקטטור, כן, אבל אולי הוא היה נופל מתישהו והמדינה הייתה הופכת לדמוקרטיה) לתאוקרטיה מוסלמית.
'הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות' והכל.
כמו שעשו באיראן, ממדינה יחסית מודרנית(עם דיקטטור, כן, אבל אולי הוא היה נופל מתישהו והמדינה הייתה הופכת לדמוקרטיה) לתאוקרטיה מוסלמית.
'הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות' והכל.
אנונימי
^^ אתה בסדר? מ ישרוצה לעשות את רצון ה' יתברך, ודואג לכך שכולם יעשה את רצונו (שזה חלק מרצונו) - ה' יכניס אותו לגינהום בתמורה לזה? זה הגמול שאתה מאמין בו?
אנונימי
זה למה אני מפחד מדתיים ^. הוא מלחיץ בטירוף, ויש כנראה עוד הרבה כאלו בחוץ.
אנונימי
^^אז תסביר.
מה הקשר לאנטישמיות? ציינתי רק עובדות.
יש לי ולעוד אנשים רבים בעיה עם הכפייה הדתית בארץ. צירפתי 11 סעיפים מוויקיפדיה שמציגים דוגמאות לכפייה דתית.
מה הקשר לאנטישמיות? ציינתי רק עובדות.
יש לי ולעוד אנשים רבים בעיה עם הכפייה הדתית בארץ. צירפתי 11 סעיפים מוויקיפדיה שמציגים דוגמאות לכפייה דתית.
^^^
"מדינה יהודית" זה הטיעון הנפוץ ביותר נגד הפרדת דת ומדינה כאן בישראל. אצטט תשובה של המשתמש .marco שראיתי כאן באחת השאלות שתענה לטענתך:
"הנחת היסוד שלך שגויה בעליל. אתה אומר שהמדינה הזאת היא מדינה שצריכה לנהוג לפי הדת היהודית ושהחוק פה צריך להיות החוק של אלוהים.
אף אחד, בשום מסמך מהקמת המדינה לא ציין את זה, כי המדינה שלנו היא מדינה דמוקרטית. לכפות על אנשים דת זה דיקטטורית ודיכוי חופש הביטוי והבחירה של העם.
אתה יכול להחזיק באילו אידיאלים שאת רוצה. אבל את לא יכולה לדחוף אותם לחיים של אנשים אחרים. אני אנהג כמו שאני רוצה ואני בוחר לנהוג כמו שמקובל בחברה המערבית במאה ה־21. את לא רוצה לנהוג ככה? זכותך. אבל זה שאת רוצה לנהוג ככה, ושלפי האידיאליזם *שלך* גם אני צריך לנהוג ככה, לא נותן לך שום לגיטימציה לכפות עליי לנהוג ככה."
"מדינה יהודית" זה הטיעון הנפוץ ביותר נגד הפרדת דת ומדינה כאן בישראל. אצטט תשובה של המשתמש .marco שראיתי כאן באחת השאלות שתענה לטענתך:
"הנחת היסוד שלך שגויה בעליל. אתה אומר שהמדינה הזאת היא מדינה שצריכה לנהוג לפי הדת היהודית ושהחוק פה צריך להיות החוק של אלוהים.
אף אחד, בשום מסמך מהקמת המדינה לא ציין את זה, כי המדינה שלנו היא מדינה דמוקרטית. לכפות על אנשים דת זה דיקטטורית ודיכוי חופש הביטוי והבחירה של העם.
אתה יכול להחזיק באילו אידיאלים שאת רוצה. אבל את לא יכולה לדחוף אותם לחיים של אנשים אחרים. אני אנהג כמו שאני רוצה ואני בוחר לנהוג כמו שמקובל בחברה המערבית במאה ה־21. את לא רוצה לנהוג ככה? זכותך. אבל זה שאת רוצה לנהוג ככה, ושלפי האידיאליזם *שלך* גם אני צריך לנהוג ככה, לא נותן לך שום לגיטימציה לכפות עליי לנהוג ככה."
אבל עם אופי דל המדינה לא יהיה יהודי - זה יפגע בכל המדינה... יהיו פה ממזרים (לא עלינו), אי יהיה אפשר לדעת עם מי להתחתן ועם לא, יהי פה חצץ שעבר עליו פסח שנאסר בהנאה גם אחרי הפסח. אם המידנה לא תשמור שבת - היה חילול השם נוראי בעולם.
אנונימי
באותו הנושא: