זה נכון שאם חרדי מחליט שהוא לא מאמין באלוהים או לא רוצה לשמור שבת וכאלה המשפחה שלו פשוט מפסיקה לאהוב אותו?

לא

לא אצל כןלם

חלק נראלי שיקבלו אותו,וחלק לא יקבלו אותו..

כאילו יש משפחות שכן יקבלו אותו,ויש משפחות שלא..

לא כולם

לא

זה אמור להיות ככה. למה לאהוב כופר או פורק עול? מה כל כך "נוראי" בלא לאהוב מישהו כזה? זה חלק מאהבת ה' יתברך (חובות להבבות, שער אהבת ה', פרק ה)?

אבל בימינו יש נטייה אצל רבים ללרחם על אנשים כאלו. טוענים שזה השפעה הרעה של הרחוב, ובלבול דעות.

בגלל שבימינו יש המון כופרים - אז זה נותן הרגשה מדומה שכאילו כפירה - זה דבר נומרלי (לרמות שזה לא).

זה באמת תלוי במשפחה.
יש משפחות שכן ויש משפחות שלא.

חלק כן וחלק לא

לא אצל כולם.
אבל אני די בטוחה שאצל הרוב

לא, זה לא בהכרח נכון.
יש מקרים קיצוניים שבהם זו התגובה אבל ממש לא תמיד ולא בהכללה כזו.
באותה מידה - יש מקרים של נתק משפחתי אם בן/בת להורים דתיים יוצא/ת מהארון, אבל ממש לא תמיד.
רק בריאות :)

לא, לא כולם, זה שיש כאלה לא אומר שכולם ככה, כמו שיכול לקרות מקרים שחילוני יחזור בתשובה והמשפחה שלו לא תקבל אותו

לא כולם וגם אין דבר כזה מפסיקה לאהוב אותו פשוט חלק מנתקים איתו קשר

אני מכירה חרדים מקרוב ואני יכולה להגיד לך שרוב רובם ימשיכו לאהוב את הבן משפחה שלהם גם אם הוא כבר לא מאמין באלוקים ופשוט ינסו פחות להיכנס לויכוחים וכאלה...