רק אני מרגישה שהקורונה לקחה לי את החיים? אני כל היום בבית ולא יוצאת בגלל שההורים שלי לא מוכנים שאני אסע בתחבורה ציבורית

כן... מבינה אותך גם אני ככה
באיזה שהוא שלב אני מאמינה שההורים שלי (וגם שלך) יבינו שצריך לחיות עם זה , שיש סיכוי שבחיים גם לא יהיה חיסון וישחררו אותך טיפה יותר
כשיגמר בעזרת השם הגל הזה ונרד לכמות קטנה של חולים ביום יהיה פחות מסוכן ותבקשי לצאת
גם לי לא מרשים, אבל בקרוב מתחילים ללמוד והבית ספר שלי לפחות זה מרחק נסיעה באוטובוס אז כנראה שאמא שלי תשחרר טיפה ממני
תחכי עוד קצת וזה נגמר

אחותי, אני זאתי במשפחה שדואגת, לא יצאתי מהבית חוץ מכל יום לרדת עם הכלבה שלי ולשחק טניס, אפילו שהחזירו את הבתי ספר לא הלכתי, באמת חצי שנה בבית... אפילו עם סבא וסבתא שלי אני נפגשת למשל פעם בשבוע אז אבל בפארק עם מרחק של שלוש מטר כזה וגם את דודים שלי לפעמים בפארק עם שמירת מרחק אבל לא יותר מדיי, תחשבי שתמיד יש יותר גרוע, אח שלי אולי בסיכון ואולי גם אבא שלי... חוץ מזה שאני לא רוצה להדבק אני גם לא רוצה להדביק אנשים אחרים כמו חברות... ואת המשפחה שלהן, אני מרגישה הרבה יותר גרוע ממה שתיארת, אני לא יודעת בכלל מה האופי שלי או מי אני, אני מחכה ומחכה שיגמר ולא נגמר, אין לי יותר מדיי מה להגיד, אני מנסה ללמוד ולעשות ספורט... כבר חמי שנה שאין לי פאקינג חיים, יש מצבים יותר גרועים פשוט...