אתם חושבים שלידה זה אירוע טראומטי רק בשביל האישה או גם בשביל התינוק?

האישה

רק לאישה, התינוק לא זוכר כלום בגיל הזה, אבל גם לא לכל אישה

האישה כיאלו התינוק זוכר משהוא

רק לאישה
מאיפה התינוק יזכור את זה. גם מה טראומתי בזה שאתה יוצא מהרחם חח

לאישה בעיקר. זה כאבים שמעט נמוכים יותר בגודלם משקיפה בעורך בחיים. יוצא ממך בן אדם.
התינוק לא יזכור אבל כן יכול להיגרם לו נזק כלשהו שיהיה אפשר לראות אותו לפעמים רק אחר כך..

זה ממש לא אירוע טראומתי לאישה. מישהו כאן ילד, שאתם כותבים את השטויות הללו?
לולד, לעומת זאת, מדובר בתהליך טראומתי מאוד. הוא נמצא במקום שקט, חשוך וחמים. הוא לא צריך לאכול הוא לנשום. פתאום הוא יוצא החוצה - לאור, לרעש, לקור. צריך ללמוד לנשום ולאכול, זה כלל לא פשוט.
בטיפים להורים מתחילים, חלק מהעיצות להרגעת תינוק הן, בגדול, לבצע פעולות שאמורות להזכיר לו את הרחם. כי זו הסביבה הבטוחה והנעימה שהוא מכיר.

^לסבול מצירים בין 12 ל32 שעות ואז ללדת במשך 2-6 שעות ולהגיע למצב שצריכים לגזור לך את הנרתיק כדי שהתינוק ייצא ואז לתפור אותו, ואז לעבור כמה שבועות של שיקום, דימומים ליליים, כאבים במתן שתן ושלא לדבר יחסי מין, נשמע לי מאוד מאוד טראומתי ^ שלא לדבר על דיכאון אחרי לידה, דימוי עצמי ודיספוריה של הגוף.
לידה זה משהו טראומתי מאוד עבור הרבה נשים. אם הלידה שלך הייתה קלה אני שמחה בשבילך אבל יש הרבה נשים שזה לא.

עובדה שאני לא רואה את זה כטראומה. העובדה שהתהליך לווה גם באירועים פחות נעימים, לא הופכת אותו בהכרח לטראומתי. הטראומה היא בעיני המתבונן.

אז אם את עברת דברים כאלה וחברות שלך עברו איך את יכולה להגיד שזאת לא חוויה טראומטית
זה מזעזע
זה שהתגברתן על הטראומה זה מעולה אבל זה לא משנה את העובדה שזה טראומתי.

אנונימית יקרה,
ילדתי שתי לידות בלי אפידורל, מבחירה. בלידה הראשונה היה לי קרע, והאחות חתכה יותר מדי, והרופאה תפרה בחזרה קצת עקום. חודש לאחר הלידה לא הייתי מסוגלת לשבת על כסא, רק על ספה או כרית. במשך חודשים לאחר מכן כאב לי בזמן קיום יחסי מין, עד היום יש לי שם רגישות קלה.
בלידה השניה היתה לי ירידת מים, צירים חזקים מאוד וכאב לא קטן בצלקת מהלידה הראשונה.
ובכל זאת, לא הייתי מגדירה אף אחת מהלידות כ"טראומה". בטח שזה לא נכון לקבוע שזו טראומה עבור כל הנשים באופן גורף.

יש לי שלוש חברות שהלידה הראשונה שלהן היתה לא מאוד מוצלחת. אחת היתה מאושפזת למעלה מחודש במחלקת הריון בסיכון, והיא ובעלה לא שותפו מספיק בתהליך קבלת ההחלטות. לשנייה נאמר שהעובר במצוקה והצוות הרפואי דבר "מעל הראש" שלהם והלחיץ אותם מאוד. והשלישית סתם התבאסה כי היא נאלצה ללדת בקיסרי עקב מצג עכוז.
למרבה השמחה, אצל שתי הראשונות הטראומה מהלידה הראשונה עברה עם הלידה השניה. השלישית ילדה את הילד השני בלידה רגילה ושמחה מאוד.

אני מצטערת אם היתה לך חווית לידה לא טובה. ❤ דעי, שזה ניתן לתיקון. וגם, שעם גישה חיובית אפשר לשפר הרבה.