יש אזכרה לאחי עוד כמה ימים ואני רוצה להקריא קטע שכתבתי לו, אשמח אם תגידו לי מה דעתכם ואם כדאי לי להקריא...

היי לירן,
מה איתך?
כן, הבנתי...
אני כותבת לך את זה עם דמעות בעיניים.
לירן, לירנוש, לירני, לירנושי, לירן שלי, למרות שאתה שנאת את זה שקראתי לך בשמות האלה אני עדיין קוראת לך ככה.
אני לא מצליחה להאמין שעברו אשכרה 6 שנים. 6 שנים זה מטורף, אני בכלל לא קולטת. אתה קולט?
אני לא קולטת ש6 שנים אני בלי אחי הגדול, 6 שנים של פרידה, 6 שנים של הבנה שאני לא אראה אותך יותר, 6 שנים של לא לשמוע את הקול שלך, שלא לשמוע את הבדיחות שלך, של לא לעשות איתך שיחות בטלפון כי אני לבד בלילה ואני מפחדת שיקרה משהו, 6 שנים בלעדיך.
אתה כל כך חסר לי, אתה כל כך חסר לאמא, חסר לאבא, חסר לאיתמר אפילו שהוא הכיר אותך רק שנה, חסר לאושר שאולי הייתם אמורים להתחתן באיזה יום מן הימים, חסר לכל הדודים, לכל בני הדודים, לכל הסבים והסבתות, לכל החברים, לכל הידידות,חסר לכל החברים שלי, לכל השכונה לכולם אתה חסר.
אני מתגעגעת אליך.
כל יום אני באה לקבר שלך לדבר איתך, לשתף אותך, לפרוק לך, לבכות לך, לצחוק איתך.
אני יודעת שאולי אתה לא עונה לי אבל אני יודעת שאתה מקשיב, אני יודעת שאתה שם איפשהו.
את המספר טלפון שלך לא מחקתי, את השם שלך לא שיניתי אתה עדיין נשארת "לירן הבייגלה❤"
כל יום אני כותבת לך הודעה, כל יום אני מתקשרת בתקווה שתענה לי.
אבל לא, אתה לא עונה.
הלב שלי חצוי, הלב שלי שבור.
כולם מצפים שבגלל שעברו 6 שנים אני אשכח ממך, אבל זה לא קרה ולא יקרה אתה תמיד תישאר אחי הגדול.
אני כל כך רוצה שתחזור,
החבר הכי טוב שלי, האח הכי טוב שאפשר לבקש, המלאך השומר שלי.
אני מקווה שטוב לך למעלה, אני מקווה שכיף לך, אני מקווה שאתה כובש את כולם שם למעלה בדיוק כמו שכבשת אותנו.
לפני שהודיעו לנו שמתת המילה האחרונה שאמרתי לך היא "ביי", למילה ביי יש כל כך הרבה משמעות.
כל יום שלישי אני ממשיכה את המנהג שלנו וישנה בחדר שלך, אמנם אני ישנה לבד אבל אני יודעת שאתה שומר עליי שם ושאתה איתי כל הזמן.
אני רק רוצה לחבק אותך, רק רוצה לתת לך נשיקה ולומר לך שאתה האח הכי טוב שאפשר לבקש, שאני אוהבת אותך.
לירן, 6 שנים עברו. מתי אתה חוזר?