ספרו סיפור שאתם מרגישים שהפך אתכם למי שאתם היום

עמוק

אוקיי רגע אני אכתוב

פעם הייתי ילדה שקטה עם ביטחון ברצפה, ביישנית, לא הייתי מדברת הרבה עד שבכיתה ו עשו עליי סוג של חרם והפיצו עלי שמועות שיש לי כינים ואז כולם התרחקו ממני, פתחו קבוצות בלעדיי ואפעם לא הסכימו לצרף אותי, עם הזמן ניהיתי פתוחה, ניהיתי מצחיקה ומאז כולם מתקרבים אליי ומדברים אית

פעם הייתי חושבת שאם אני יתנהג כמו מטומטמת יאהבו אותי. זה לא נכון ואם אתם חושבים ככה תשנו את הדעה שלכם כי זה רק הרחיק ממני את כל החברים שלי. עכשיו השתנתי לגמרי ויש לי חברים. בנוסף לזה אני ילדה קצת מלאה אז תמיד אם הייתי אומרת משהו אף אחד לא היה צוחק ואם הרזה הייתה אומרת את זה ישר כולם צחקו, לא בגלל שהיא יותר מקובלת בגלל שהיא רזה ויפה והכל. שזה לא יוריד לכם כי אני יגיד לכם שהיום אני הכי מקובלת וכל שניה מישהו שולח לי הודעה שהוא רוצה לבוא איתי לטייל וכאלו. בקיצור- פשוט תהיו מי שאתם ותאהבו את עצמכם ותקבלו את כל האהבה הזאת חזרה. רק אהבת חינם❤

אחד הדברים שהפך אותי למי שאני היום
פעם הייתי שמנמן, בכיתה ז הגעתי למצב שאין לי חברים.
היה ריצת 100 מטר ואני רצתי עם עוד בת שהייתה ידידה שלי באותה תקןפה. בקיצור אנחנו רצים והיא עוקפת אןתי
אחרי זה באים לספר לי שהבריון הראשי שירד עליי אמר לכולם
"איזה קבנוס שמן חחח איך הןא רץ לאט"
אני שמעתי את זה והתפרקתי... הרגשתי כל כך רע מעבר לשנאה העצמית שהייתה לי
היום- אני ירדתי במשקל אני חטוב ושרירי וכל פעם שקשה לי באימונים זה המשפט שאני מריץ בראש
זה בנה אותי בכל כך הרבה בחינות שאני לא אפתח את זה

ח ח ח ח ח ח ח ח תאגד נכנס לצאט

הייתי ביסודי
עברתי 3 שנים חרם.
ירקו עליי,נתנו לי כאפות, קראו לי בשמות גנאי , זרקו עליי אבנים, פתחו עליי קבוצה, שלחו תמונות מביחות שלי, חברה הכי טובה שלי הושפעה ושרטה אותי בפנים , הציצו לי בשירותים...
בקיצור לא קל ..
עד שיום אחד אותן בנות שהתחילו את החרם באו לשים לי סמרטוט מגעיל ורטוב בתיק והייתי כל כך עצבנית עליהן אז קמתי ופתאום קיבלתי ביטחון והם אשכרה זזו משם ומאז אני לא נותנת לאף אחד לזלזל ביא או ללעוג לי או לרדת עליי
ובמיוחד ולא להרביץ ולירוק !!!
ותאכלס כולנו עוברים דברים בחיים שרק בונים אותנו כל מכשול בונה אותנו אין בנאדם כזה שלא עבר בחיים שלו משהו
ואם יש בנאדם שאומר לכם דבר כזה מביננו הוא שקרן..
לא משנה כמה קשים המכשולים שלנו
צריך לזכור ולדעת שהם רק לטובתנו
כי בסופו של דבר הם רק מחזקים אותנו.

טונדה
ריגשת

עד גיל 16 וחצי הייתי די גזען כלפי דתיים בגלל חינוך לא משהו ובגיל 16 וחצי בערך היכרתי מישהי דתיה בבית ספר והיינו בכול ההפסקות ביחד ונהיינו חברים מאוד טובים
בחופש הגדול של אותה שנה נפגשנו בשפיים ואחרי שאני קצת רמזתי לה שיש שם מגלשה רומנטית ל2 ועוד כול מיני רמיזות כאלה (אני ביישן) עלינו על כל המגלשות האלה ואחרי כמה שעות שהיה מאוד כיף בשפיים כול אחד נסע לבית שלו ובערב היא שלחה לי את השיר "איך אפשר שלא" ושאלתי אותה "למי זה?" (כזה אידיוט) היא אמרה שזה בשבילי ומזה כבר הבנתי שזאת אהבה הדדית ומאותו ערב נהיינו זוג

במהלך כול הזוגיות איתה למדתי להכיר את הדת הרבה יותר וכמובן שאני כבר לא גזען ולמדתי ממנה איך לקבל את כולם ואני מרגיש שהיא שינתה את מי שאני בכלכך הרבה מובנים

נפרדנו אחרי שנה וחצי אבל אני מודה על כל רגע איתה ועל כול מה שהיא לימדה אותי

שואל השאלה:
^^^אני פעם פחדתי לצאת מטומטמת בריבים או שלא אדע איך לענות אז אם היו אומרים לי משהו הייתי שותקת. והיום אני כלכך ההפך, נהייתי יותר ביצ'ית ואם מישהו מדבר אליי מגעיל או משהו אני אשתיק אותו. נגיד היה לי איזה ריב עם פרחות שפשוט התחילו לצאת עליי ועניתי להן ויצאתי עליהן בחזרה, הייתי לגמרי לבד מול איזה שתיים שלוש פרחות ופשוט יצאתי עליהן בחזרה עד שהן סתמו.. הייתי בהלם מעצמי חחח
והייתה לי גם חבורת בנות שרבתי עם חלקן מסיבות שאין לי כוח לפרט והתרחקתי מהן ונשארתי לבד כמעט שנה והייתי סוגשל מדוכאת כאילו בבאסה (פעם אחת התפרקתי וממש בכיתי בבית ספר ואף אחד לא הבין מה ישלי, חירטטתי שטני לא מרגישה טוב והלכתי הביתה) אבל לאט לאט זה פשוט בנה אותי והפך אותי לבן אדם אחר וטוב יותר. ואני לא מתחרטת על שום דבר :)

אני פעם הייתי מאוד ביישן ומופנם ואני לא שיתפתי מהחיים שלי הרבה ופחדתי. ואז הבנתי שאני הומו והתחלתי לצאת מהארון והתחלתי להביע את הרגשות שלי ואת המחשבות שלי.
אני עדיין לא במצב המושלם ועדיין יש עוד דרך אבל אני מתגאה במי שאני היום וגאה בדרך שעברתי

ליפני צוק איתן ערבי כימעט הצליח לירצוח את אבא שלי הוא היתשפז ליותר מחצי שנה שבאה לא יכולתי ליראות אותו כי אסרו עלי להיכנס למחלקה בגלל היותי רק בת 9 היה לאמא קשה לממן את הבית לבד שסוף סוף ראיתי את אבא שלי שוב הוא הישתנה כלפי חוץ וכלפי פנים לא היה אפשר לזהות אותו כימעט ביכלל לאחר חודשיים ספתא שלי ניפטרה אמא ואבא לא היו בבית אבא היה צריך לעבור שיקום ואמא היתה צריכה להביא כסף לבית אני נישארתי לבד אם אחי הקטן בבית ולא ידעתי איך לעקל את המצב

החברה הכי טובה שלי עשתה עליי חרם, אחרי שנה של מאבק עם הבית ספר הצלחתי לעבור כיתה. מאותה שנה אני תלמידה מצטיינת (שלפני זה הייתי תלמידה מופרעת עם ציונים גרועים), עם הרבה חברות, ושמחה הרבה יותר....