לדעתכם זה שלא חינכו אנשים מסויימים זה אשמת מי שלא חינך אותם או אשמתם(...)

אבל אם אף אחד לא נתן להם את הבסיס איך הם אמורים לדעת מה בסדר ומה לא?מה הגבולות וזה..

לדעתי זה אשמת שתי הצדדים.
אדם שרוצה ללמוד להתנהג בצורה נאותה חייב גם להביע עניין.

תלוי עד איזה גיל, חוץ מזה על זה אומרים תינוק שנשבה

מוסריות זה לא משהו שמחנכים אליו
אי אפשר לחנך בנאדם להיות מוסרי

לפי דעתי זה רוב אשמתם אבל גם מי שחינך אותם

קודם כל האשמה מוטלת על מי שלא חינך אותם.
אבל! זה לא תירוץ לא לרצות לחנך את עצמך ולרכוש ידע וערכים.
בקיצור גם אם לא נתנו להם את הבסיס, הם עדיין צריכים לשאוף ליותר.
גם לי נמאס שלכל דבר בחיים אין תשובה חד משמעית אבל... בזכות זה אנחנו פה מתכתבים. אז תסתכלי גם על הצד הטוב :)
שאלה די מעניין. שמחתי לעזור 3>

מצד אחד לא לימדו אותו, כי הילד לא כזה קשור לעולם בהתחלה.

מצד שני, אם האדם נתקל בסיטואציה כבר לא פעם ראשונה, הוא אמור ללמוד מזה משהו בכל פעם. ואי אפשר להניח את על האשמה על ההורים,
סך הכל גם לילדים אי אפשר לתת הכל ילהפוך אותם למה שבא לי על ידיי מילים. אפשר להראות ולכוון.
ויש אנשים בעולם שרוצים להיות טובים יותר אז הם לומדים על איך להיות טוב, ובונים לעצמם התנהגות שונה.

מי שאומר לא חינכו אותי, ואומר את זה כתירוץ
זה ניראלי פשוט לא רלוונטי
אבל מי יודע אולי גם אני אגיד את זה יום אחד,למרות שאני לא ממש לוקחת רק את מה שמגיע מהבית ומההורים
כי לפעמים זאת מסגרת אחת
גם ההורים מלמדים אבל גם החיים. והחיים יותר אפילו מההורים כי החיים מכילים גם את מה שההורים אמרו.

ההורים אשמים בזה שהם לא חינכו אבל הבן לא יכול להאשים את ההורים שלו כי הוא אשם בזה שהוא לא תפס את עצמו והבין שיש בעיה ועבד על עצמו ואין לו זכות להאשים את ההורים

למה צריך להאשים מישהו אחר? לא הבנתי למה להאשים את ההורים?
למה חסר ילדים חארות עם הורים טובים, והורים גרועים עם ילדים טובים? כי אם תרצו או לא, דברים כאלו קורים בחיים האמתיים.
תאשימו את מי שעשה את זה, אין צורך לנופף באצבע מאשימה כלפי מי שלא.