~פריקה~ (קצת חופרת) כנסו אם אתם רוצים

זה התחיל מזה שעליתי על המשקל ועליתי 3 קילו בלי לשים לב.
זה התחיל מיזה כשלקחתי מטר ומדדתי את עצמי פעם ראשונה.
זה התחיל מזה שאמרתי לעצמי שאני צריכה לחזור להתאמן ולחזור לאכול בריא.
זה התחיל כשדברים בחיים שלי התחילו להתפרק.
זה התחיל כשזה היה הדבר היחיד שהתחיל לתת לי אושר.
זה התחיל כשנשארתי לבד.
זה התחיל מזה שנכנסתי לדיכאון.
זה התחיל כשמתי לב שכבר אין לי תיאבון.
זה התחיל מזה שהפסקתי ללכת לבית ספר.
זה התחיל מיזה שהייתי שיכורה כל היום.
זה התחיל בגלל שאחריי שבועיים הסתכלתי במראה ולא האמנתי למראה עיני.
זה התחיל בגלל שאהבתי את מה שראיתי.
זה התחיל בגלל שרציתי עוד.
זה התחיל כי רציתי עוד.
רציתי עוד
עוד
עוד
זה התחיל כשהתחילה הקורונה ופחדתי שאשמין.
זה התחיל מלאכול שני ארוחות ביום ולהתאמן כל שאר היום בלי הפסקה.
זה התחיל מלא לצאת מהמיטה חמישה ימים בלי אוכל ושתיה.
זה נהיה מוזר כשהפסקתי לקבל מחזור.
זה נהיה מוזר כשחשבתי שירדתי 2 קילו ואז שקלתי את עצמי וראיתי שירדתי 12.
זה נהיה מפחיד כשהתחלתי לקבל התקפי חרדה אחריי שאכלתי.
זה נהיה מפחיד כשהתחלתי לחתוך.
זה נהיה מפחיד כשקבלתי את הבולמוס הראשון שלי.
זה נהיה מוזר כשאמרתי לעצמי שאני פשוט לא אוכל יום למחרת.
זה נהיה מוזר שהפסקתי לאהוב את התהליך של מה שאני רואה במראה.
זה נהיה מפחיד כשהתחלתי להסתכל במראה ולחשוב שאני נראית מפחיד.
זה נהיה מפחיד כשהתחלתי לראות ולהרגיש עצמות.
זה נהיה מוזר שהתחלתי לאהוב את זה.
זה נהיה מפחיד כשהתחלתי להקיא.
זה נהיה הפרעה שכבר הפסקתי לעשות את זה בשביל עצמי.
זה נהיה הפרעה כשהתחלתי לעשות את זה את זה רק כי הייתי צריכה.
זה נהיה הפרעה כשכבר לא הצלחתי לשלוט במה אני עושה.
זה נהיה הפרעה כשרציתי עוד
זה נהיה הפרעה כי רציתי עוד.