למה אם מישהו אומר שהוא לא מאמין באלוהים ישר אומרים לו שהוא גוי וכאלה?

כי עם ישראל הם "מאמינים בני מאמינים" (שבת צז ע"א).

"ישראל" - אותיות ישר א -ל.

"יהודה" - מלשון להודות (לה').

כי זו ההגדרה של גוי

יהודי הוא יהודי מאמין או לא .
גוי הוא לא ..
אולי אפשר להגיע למצב שיגידו לו דהוא כופר .
אבל גוי ?
זה ממש לא הגיוני ואין אפשרות כזו.
יהודי הוא יהודי באשר הוא.
יש לו חלק אלוקה ממעל ממש . בניגוד לגוי.
וזה דבר שאלוהים בוחר לא האדם .
אלוהים בחר מי יהודי ומי לא.
האשם בוחר אם לבחור באלוהים בחזרה להאמין לו או לא.

מי שלא מאמין לא בהכרח גוי. אבל הכוונה מתנהג כמו גוי, אוכל לא כשר, מחלל שבת וכו'

^זה מצחיק להגיד שהוא מתנהג כמו גוי , כי גוי לא מחלל שבת -הוא בכלל לא מצווה לשמור אותה.
(הבנתי את הכוונה שלך, רק תדייקי את עצמך)

אני יודעת. אבל זה מה שהתכוונתי. מתנהג כמו גוי, אבל הוא לא צריך להתנהג ככה, כי הוא יהודי.

יהודי גם אם לא מאמין באלוקים הוא עדיין יהודי..

סתם עוד משהיא, נכון שהגוי לא מצווה, אבל הכוונה שהוא מעשה שעבור יהודי זה נחשב חילול...
אז יהודי שלא שומר (לא עלינו) מתנהג כמוהו (כי לא אכפת לו מהברית ביננו לבין ה').

בדיוק^

אני לא חושבת שצריך לכנות ככה אתאיסטים, למרות שאני לא מצדיקה את זה שהם לא מאמינים.

לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר, ואיך תסבירי את דברי הרמב"ם הבאים?

"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (הקדמת הרמב"ם לפרק "פרק").

שימי לב שיהודי נכנס להגדרה של ישראל דווקא אם הוא מאמין בי"ג עיקרי האמונה (לעניין הלכות של בין לחברו, ועוד הרבה הלכות).

"מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה - מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" (משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג, הלכה ב).

שימי לב למילים "כל אלו אינן בכלל ישראל".

ואפילו בתורה עצמה לגבי קרבן פסח כתוב לגבי מומר "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג).

שימי לב שאותו אחד (למרות שבמקור הוא יהודי) נקרא "בן נכר" (כמו גוי). ולמה? הנה ההסבר: "כל בן נכר" - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע (מכילתא).

"הרי הן כתינוק הנשבה לבין הגוים וגדלוהו הגויים על דתם שהוא אנוס
ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שטעו, לפיכך ראוי להחזירם בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום"

^ זה בהמשך הדברים (לגבי אלה שנולדים להורים כאלה וככה חינכו אותם). מה עם אלה שכפרו מדעתם ובדברים שנראו להם?

שאלה טובה