אם אני לא יכול להפגש איתה ולא להתקשר אליה, זה בסדר לשלוח לה את זה?

אני אוהב אותך. פשוט אוהב. אין לי דרך אחרת לבטא את זה, ואני לא בטוח שהייתי רוצה שתהיה דרך אחרת. זה פשוט, מיוחד לי. אף פעם לא קרה לי שמשהו העסיק אותי כל כך הרבה. אף פעם לא קרה לי שחשבתי על מישהי כל כך הרבה. אני נכנס למיטה אחרי ימים ארוכים ומייגעים, ופשוט לא מצליח לישון כשהראש מוצף ומלא במחשבות עלייך. אני יודע, אנחנו לא מכירים הרבה זמן. בכלל לא. אבל בין ההודעה הראשונה ששלחתי לך, לבין האחרונה, הייתי בודק כל שנייה את הטלפון לראות אם התקבלה הודעה ממך. הייתי אובססיבי להכנס לצ'אט שלנו כל פעם מחדש, רק כדי להסתכל אולי טעיתי או כתבתי משהו לא נכון, שבגלל זה סיננת אותי. כל הזמן הזה, שלא דיברנו, אני רק אוכל סרטים. סרטי מתח ודרמה, רק על המחשבה למה את לא שולחת הודעה, והאם תשלחי ומתי. אין לך מושג על כמה הודעות התחלתי להאשים את עצמי ולהגיד לעצמי שפגעתי בך ושהניסוח לא היה נכון. זה לא שבחרתי... להרגיש את זה. זה לא שביקשתי... להרגיש את זה. זה פשוט הגיע, בלי שום מעצורים, בפול ווליום ופול גז. אני כותב את זה יחד עם מלא חששות ופחדים על ההמשך. אבל אין לי אופצייה אחרת, אני יכול לשמור את זה לעצמי יותר. אני יודע שההודעה הזאת תועבר לחברות שלך, אבל כבר לא אכפת לי, תעשי עם זה מה שאת רוצה.