מה אתם חושבים שיקרה אם אני אספר לבסטית לשעבר שאח שלה תקף אותי מונית לפני שנתיים?

לספר לה הכל

תספרי לה ותעדכני.

שואל השאלה:
מצד שני אם גם ככה לא נפגש אצלה בגלל הקורונה זה משנה?
היא לא יוצאת מהבית כי הוא רוצה להיות עם סבתא שלה אבל לא יודעת איך זה יהיה כשנחזור ללימודים...
היא ממש מפחדת להדביק כי גם אמא שלי בהריון

שואל השאלה:
אבל אני לא יודעת מה זה יעשה לקשר אם היא לא תאמין.
וגם אני קצת מרחמת על אח שלה היא צועקת עליו כל היום וזה מצחיק האמת אבל כאילו בכל מצב אפשרי זה יהיה לי קשה.
כי זה או שהיא תקח את זה מאוד ברצינות וההורים שלה יתערבו ואולי אפילו משטרה.
או שהיא והמשפחה שלה יכחישו והיא תשנא אותי.
ההורים שלי גם לא יודעים על זה וזה לפני שנתיים...
הילד היה בן 12 כשהוא תקף אותי מינית אז זה ממש לא נעים.
וההורים של הבסטית דתיים, שומרים שבת והכל אני לא יודעת איך אני יכולה לעשות את זה זה לפרק משפחה אתם לא חושבים שזה אנוכי?

שואל השאלה:
אוף אני לא רוצה לספר להורים אפילו שהם תומכים כי זה פתאום אחרי שנתיים מזה קשור והם יתחילו לדאוג יותר מידי אבל תלוי במצב רוח, אמא שלי גם יכולה לצחוק עליי אם אני אספר לה מה קרה....
לאבא זה מוזר לספר דברים כאלה והוא גם ממש מגן בעניינים האלה הוא ירצה להרביץ לילד וממש יתעצבן.
ההורים שלי בכללי מבוגרים זה יכול להכניס אותם למצבים נפשיים או רפואיים לא תקינים חס וחלילה אז אולי עדיף לשכוח מזה וזהו?
זה מה שעשיתי כבר שנתיים פשוט שחכתי מזה ואני בסדר.
אולי אני אבקש מהחברה לא לספר לאף אחד לפני שאני אספר לה?
מה להגיד ואיך שזה יצא בעדינות?
גם זה ממש מוזר אני כנראה אספר לה על זה בבית ספר בהפסקה או בדרך הבייתה כי היא לא נפגשת עם חברים בקורונה...
אין לי מאיפה לקבל עצמות מקצועיות

שמעי יש נשים שמדווחות אחרי הרבה יותר משנתיים על דברים כאלה, זה סופר הגיוני. זו חתיכת חוויה קשה וזה מורכב מאוד לדבר עליה. זה הכי מובן בעולם.
ותקשיבי- החברה ההיא נראה לי תהיה בסדר, אם היא כל כך רצתה לדבר איתך עכשיו שעתיים ולא נטרה לך טינה על זה שניתקת איתה קשר בלי להסביר למה לשנתיים אז כנראה שהיא באמת רואה אותך ואוהבת אותך ומוכנה לסלוח.
ולגבי האח.. תחליטו מה שתחליטו, גם אם זה דרך ההורים וגם אם זה דרך המשטרה- הוא צריך להבין שמה שהוא עשה היה חמור מאוד(!!!). לדעתי חשוב שתדברי איתה על זה, את תצטרכי לעשות את זה בשלב כזה או אחר כי כמו שאמרו מעלי- זה משהו שממש יושב על שתיכן בקשר הזה, עלייך הסיפור הזה ועליה זה שניתקת איתה קשר בפתאומיות. אני חושבת שזה יקרב ביניכן ויקל עליכן בקשר אם תספרי לה. גם אם יהיו כמה ימים שזה קצת ירחיק והיא תצטרך לעכל, בסופו של דבר אני באמת חושבת שזה הדבר הנכון לעשות ואתן תצליחו לעבור את זה.
בהצלחה:)

לגבי הלשכוח- אני יודעת שזה נראה לך כרגע שאת בסדר עם זה ושכחת אבל פגיעות מיניות זה לא דבר שעובר כל כך בקלות. אפשר להדחיק הרבה דברים אבל הם כן נשארים בנו באיזשהו מקום. בכל זאת תיראי את ההשפעה של זה עלייך- ניתקת קשר עם חברה שהייתה כמו אחות בשבילך ולא דיברת איתה במשך שנתיים, את מרגישה שאת לא מסוגלת לראות את האח שלה עד עכשיו, קשה לך לדבר על זה גם עד עכשיו, לא הייתי קוראת לזה בסדר... זה עדיין יושב שם איפשהו וזה מתערב לך בחיים ומונע ממך דברים שאת אוהבת.
ותדעי שכשמדחיקים לאורך זמן משהו אז הוא מוצא דרכים אחרות להתבטא.. אם זה באיזושהי הפרעה פתאום שמתפתחת או כאבים פיזים לא מוסברים או פתאום דברים כמו סיטואציה זוגית אמיתית או כל רפרנס כזה או אחר כמו ריח או מקום או תחושה שתכנסי אליה שיזכירו לך פתאום את הרגע הזה..
במוקדם או במאוחר תצטרכי להתמודד עם זה איכשהו ולקבל את התמיכה והחיבוק מהסביבה במהלך ההתמודדות שלך ואני ממליצה לך לעשות את זה בתהליך נעים שאת קובעת לעצמך בקצב שלך ויוצרת לעצמך ולא שמכורח הנסיבות לא תהיה לך ברירה אלא להתמודד עם זה. אם את מרגישה שאת לא מוכנה לספר להורים אז אל תספרי להם כרגע ואת יכולה לבקש מהחברה ההיא שלא תספר להורים שלה או לאף אחד, אבל אל תתביישי לבקש גם איזושהי התערבות מקצועית בעניין אם את צריכה. תדעי שפסיכולוג או יועצ/ת בית ספר יכולים לא יכולים להזמין משטרה או לדווח בשמך על פי חוק, רק את יכולה לדווח, אז לגבי העניין הזה את יכולה להיות רגועה. וגם אם תבקשי מהם לא לספר להורים, לפחות פסיכולוג מחוייב לקיים הבטחה כזו על פי חוק אלא אם כן את מהווה איזושהי סכנה לחיים שלך או של מישהו אחר. ככה שאת יכולה לפנות לגורמים האלה באופן מאוד מאוד פרטי (כלומר לגבי פסיכותוג ההורים שלך צריכים לדעת שאת הולכת אליו וגם לשלם עליו והכל אבל הם לא חייבים לדעת למה את שם). וגם יש קו חירום לנפגעי ונפגעות פגיעה מינית אם את צריכה איזושהי הכוונה בנושא, גם שם לא יכולים לדווח בשמך על פגיעה.
תתקשרי- 1202 ותוכלי לדבר איתם שם באנונימיות ובחינם ולשאול כל מה שאת רוצה.

שואל השאלה:
has no name
1. פחות רוצה לשתף.
2. אני לא יודעת מה יקרה...

cheesues_christ
אין לי מושג אם אח שלה למד או לא כי לא ראיתי אותו כבר שנתיים.
אבל לפני שנתיים הוא היה ממש מטריד הוא דיבר על הגוף שלי לידה...
פחות מפחיד אותי מה יקרה לקשר מפחיד אותי יותר ההורים שלה ושלי.

אני תכף יענה לאנונימית אני פשוט לא בבית

את יכולה לסמוך עליה שאם תגידי לה לא לספר להורים היא לא תעשה את זה? ואגב אם הוא דיבר על הגוף שלך לידה אז נראה לי שיהיה לה בסיס טוב להאמין לך...

שואל השאלה:
ציזס קריסט
אני לא יודעת כבר מה קורה עם החברות שלה בגלל שלא דיברנו כל כך הרבה זמן אז אין לי מושג איך היא תגיב ואם היא לא תספר להורים...

שואל השאלה:
אנונימית
אני יודעת זה כן קשה לי גם קשה לי לדבר עם ילד מהכיתה שאמר שהוא אוהב אותי בגלל שהוא מזכיר לי מישהו אחר שהטריד אותי.
זה לא מונע ממני דברים חוץ מהחברה.
לפני יומיים אני חושבת שהיה לי התקף חרדה, כל הקטע הזה של זוגיות בכללי זה קשה לי.
אני לא רוצה התערבות מקצועית כי כל המשפחה תדבר על זה שאני משוגעת, את המשפחה שלי אני מכירה טוב מאוד.
הם גם ישאלו למה אני צריכה...
אני לא רוצה לדבר על זה בקול רם יכולים לשמוע אותי מדברת על זה בביצ

שואל השאלה:
אני משלוש בלילה כבר לא ישנה נמאס לי
אני לא זוכרת אם זה קרה לפני שנה או לפני שנתיים הכל מתערבב לי.
עכשיו אני יכולה לדעת רק דרך החברה אם היא לא מחקה את התמונה שהיא צילמה יום לפני שזה קרה.

תקשיבי אם לא תטפלי בזה עכשיו זה לא יעלם, זה רק יחמיר. אולי לפחות תנסי לפנות לקו הזה? תמצאי מקום שקט ובטוח אפילו מחוץ לבית ותדברי על זה? או עם מחנכ/ת יועצ/ת? מישהו שאת יכולה לסמוך עליו שלא יעביר את זה הלאה אבל כן יוכל לעזור לך? תקשיבי זה עניין רציני.

שואל השאלה:
יש לנו מחנכת חדשה אני לא מכירה אותה בכלל והיא מבוגרת אין מצב שאני מספרת לה.
אני לא יודעת בכלל מי היועצת בתיכון, זה לא מרגיש לי בנוח.
אי אפשר לדבר איתם בוואצאפ או בהודעות במקום בשיחה?

באמת אין לי למי לספר כאילו אני יכולה לספר למישהי אחת אבל כל כך לא באלי להרוס קשרים איכשהו תמיד לספר על דברים אישיים ממש מפרק קשרים, אני תמיד נפגשת עם המישהי הזאת סתם לראות סדרות ילדות או לדבר על כל מיני דברים מהיסודי אבל לא יצא לי עכשיו לבכות לידה.
כן התחלתי לדבר על האח של החברה אבל רק ספרתי על הטרדה אבל לא נכנסתי כל כך לפרטים וגם לא אמרתי שום דבר על התקיפה.
ההטרדה זה כאילו באמת הרבה פחות נורא בשבילי הלוואי שזה היה נגמר רק בזה ואז כנראה שלו הייתי מנתקת קשר עם החברה.
הייתי כל כך דפוקה שיום אחרי שאח שלה הטריד אותי הלכתי לישון אצלה אבל הייתי בת 13 או 14 ותאכלס מאיפה לי לדעת?

שואל השאלה:
ניסיתי לספר לחברה אחרי שזה קרה וגם לעוד חברה ממש טובה וזה לא עבד.
החברה השנייה שסיפרתי לה אמרה "מה אח של אוראל סתם מטומטם אל תתייחסי אליו"
ואני תמיד תמכתי בה עם האקס שלה והקשבתי לה כשהיא סיפרה לי על הטרדה שהיא עברה.
בכל מקרה עכשיו אני לא בקשר איתה (החברה השנייה שסיפרה על ההטרדה).
אני לא רוצה להרגיש ככה יותר נבגדת מחברות שאני תמיד הייתי שם בשבילן ואז פתאום כשיש משהו לא בסדר איתי הן משנות נושא ונותנות לי להתמודד עם זה לבד.
אני לא מבינה למה זה תמיד צריך להגיע למצב של בכי כדי שיגידו "מה קרה?" או כדי שיקשיבו לי.

תנסי לדבר איתה על הטרדות ואז שזה יתגלגל למצב שאת מספרת לה

שואל השאלה:
^^
אני יודעת אבל אין לי ממי לקבל תשומת לב.
גם כל התקופה הזאת אני רציתי ממש תשומת לב אז כשקיבלתי מכה בעצבה כששיחקתי כדורגל ביקשתי מההורים שיקחו אותי לטיפול דחוף כי קרה לי שהתקפלה לי באצבע ולא הלכנו לטיפול רפואי והיא התנפחה.
ואז אחרי זה שמו לי כזאת תחבושת ואמרתי לכל בן אדם שראיתי "ראית מה קרה לי?" ממש רציתי צומי.
אמא שלי ואחותי אמרו לי שאני רוצה תשומת לב ולא יודעת פשוט מאז יש נתק ואני לא מדברת איתם על כלום אפילו שהן אמרו את זה מזמן.
לא באלי להיות טירחה בשבילהן ולא באלי שיגידו שאני רוצה צומי או משקרת או לא יודעת מה.
אמא שלי היא אחד הבריונים הכי גדולים שיכולים להיות בחיים שלי.
אני הייתי אנורקסית ועד היום היא אומרת לי "כל היום את אוכלת שטויות" בגלל שאני ליטרלי אוכלת איזה 2 עוגיות מילקה וגלידה כמשהו מתוק כל יום ובגלל שאני אוכלת 3 ארוחות בריאות ביום כמו בן אדם נורמאלי.
היא גם אומרת על זה "איך זה שאת כל היום אוכלת ואת רזה זה משהו".
היא מרעיבה את עצמה, ניסיתי כבר כמה פעמים לשכנע אותה להפסיק וזהו אין לי מה לעשות יותר, אבל שלא תנסה להרעיל גם אותי.
ופתאום אם זה משהו שהוא בריא כמו סלט עם ביצה וטורטייה או אם אני מבקשת לחם מלא כי יש בו יותר סיבים תזונתיים אז זה פתאום "אבל את רזה את יכולה לאכול מה שבא לך"
ואם אני מתאמנת ואומרת שאני רוצה שרירי בטן אז "את רזה בשביל מה".

אתם מבינים למה אני לא רוצה לספר לאף אחד?
זה הכי אנושי לתמוך בבן אדם שמספר לך על תקיפה מינית אבל יש לי את החשש שאמא שלי תדבר אליי כמו שהיא מדברת אליי ביומיום (אמא שלי כל יום אומרת לי דברים כאלה ואחותי הרבה פחות).
אחותי כל היום סגורה בחדר ומתעצבנת כשאני נכנסת לחדר שלה לקחת גרביים.
אחותי השנייה אתמול עשתה מבחן במשפטים והוא לא נוסח טוב אז כנראה שכולם יעשו עוד פעם או משהו כזה וזה ממש קשה לה.
אבא שלי הוא לא אופציה פשוט לא.
בת דודה שלי קרובה מאוד אבל אתמול הייתי אצלה וכל מה שעשינו זה להיות בטלפון והיא גם מאוד שיפוטית כלפי אנשים אחרים "מה היא לובשת?" "מיזה ההזוי הזה" ואנחנו מרחלות הרבה למרות שאני לא אוהבת אז אני מנסה להחליף נושא ואז יותא שאין על מה לדבר.
קיצור בגלל שאנחנו רק מדברות על צחוקים והיא גם גרה אצל סבתא שלי ולא באה אליי בגלל סיכסוכים במשפחה אין מצב שאני מספרת לה.
נשארה רק עוד חברה אחת שהכרנו בתקופת הקורונה ואני רק מפחדת להפיל את זה עלייה אבל אני חושבת שהיא תתמוך בי אבל לא יודעת אם היא תדע איך לעזור.

שואל השאלה:
אבל איך את היית אומרת להם דבר כזה?
את בגילי למשל.
תדמייני עכשיו שחס וחלילה קורה משהו את באמת תלכי ותגידי להם?
אני לא יודעת איך
אני מפחדת מהתגובה שלהם ממש כי כל תגובה ממש הולכת לסבך את זה לא משנה איך הם יגיבו.
אני יודעת שזה יכניס את כל הבית לבלגן לא רק אותם

שמעי, מה שאת מרגישה זה הכי לגיטימי בעולם ואני בטוחה שגם אני הייתי מרגישה כמוך בסיטואציות האלה שתיארת. זה נשמע שממש היית במן חוסר אונים מולו, לא ידעת מה לעשות ולא היה לך מה לעשות וקרו דברים לא נעימים שלא הייתה לך שליטה עליהם. זו נשמעת חוויה לא פשוטה בכלל. כרגע נשמע שמה שאת בעיקר צריכה זה הקשבה או הכלה ומישהו שיחזיר לך את האמון באנשים.. אז נראה לי שחשוב מאוד שתספרי לחברה ההיא שאת חושבת שתתמוך בך. אמרת שאת לא יודעת אם היא תוכל לעזוק אבל נראה לי שכבר להקשיב לך ולקבל את זה זו עזרה לא קטנה. תני לזה את הזמן שתרגישי מוכנה, את לא חייבת ישר עכשיו לספר, אין לחץ, אבל שימי לעצמך בראש את זה שיש לזה חשיבות.
את חייבת לייצר לעצמך איכשהו קשרים בהם את מרגישה בטוחה להיחשף ולשים את עצמך במרכז בלי להרגיש אשמה על זה ובסכנה. אני יודעת שזה מורכב ונשמע שנסיבות החיים שלך לא עוזרות לך בזה אבל הנה יש חברה אחת שאמרת שאת מרגישה שאת יכולה לסמוך עליה וזו התחלה סופר חשובה. בואי תתחילי מזה. ואל תפחדי מלטלטל את עולמו של מישהו.. זה נראה שאת מאוד שומרת על כולם שלא יפגעו ושאת לא תפגעי ושלא יהיו נסערים או מבולבלים מדי וגם את לא אבל בואי אני אגלה לך משהו- זה בסדר להיפגע וזה בסדר לפגוע וזה בסדר גם לטלטל את עולמו של מישהו ושהוא יטלטל את עולמך לפחות כשזה מגיע ממקום כנה ואוהב אבל גם כשלא- זה חלק מהחיים וגם מיליוני שנים כולנו חיים עם זה וזה בסדר. אני יודעת שזה לא קל אבל אני חושבת שמגיע לך לא לפחד להגיד למישהי שאת מרגישה שהיא מזלזלת במה שאת אומרת ולא לוקחת אותך ברצינות ואת רוצה שהיא תקשיב לך באמת גם אם זה אולי יפגע בה כי זו האמת שלך ואין מה לעשות היא צריכה להתמודד איתה. אני חושבת שמגיע לך להרגיש בנוח לבקש חיבוק. אני חושבת שגם מגיע לך להרגיש שהעולם ימשיך להתקיים כהרגלו ולא יתמוטט גם אם תצעקי על מישהו שהוא פגע בך ממש ולעמוד על זה שיכיר בטעות שלו ויתנצל. אני חושבת שמגיע לך גם להרגיש שגם אם את תצללי לתוך סערת רגשות ומחשבות ממש קשות וכואבות יש מי שיחזיק אותך והמשבר הזה לא יפרק אותך לגמרי אלא רק קצת ואת תוכלי להתגבר עליו ולצאת ממנו חזקה יותר. נראה שאת חיה בסביבה שמקשה עלייך לתת אמון בבני אדם ואני מבקשת ממך שתנסי לחפש סביבך אנשים שאת מרגישה שאת כן יכולה לתת בהם אמון וליצור לעצמך סביבה שיהיה לך נוח בה להיות עצמך מבלי להתנצל או לרסן את הרגשות שלך ומבלי להרגיש שישפטו אותך או יקטינו אותך או יזלזלו בך או יגרמו לך להרגיש מחוללת. עצוב לי מאוד לשמוע שמה שהבנת מאנשים סביבך זה שלפתוח דברים אישיים זה רק גורם לקרע, כי בדרך כלל זה הדבר הכי מקרב ומחבר בעולם ומגיע לך שזה יהיה ככה גם בשבילך. פשוט בא לי לשלוף בכוח אנשים מכילים ואוהבים ולמקם אותם סביבך כדי שתוכלי לתת אמון ולאפשר לעצמך להיות מי שאת, הלוואי שהייתי יכולה. אבל זה לא אפשרי.. אז תצטרכי לחפש בנרות ולאסוף לעצמך אנשים שעושים לך טוב.
בהצלחה אהובה, מוזמנת לפרטי אם תרצי להמשיך לדבר על זה או להתייעץ על עוד דברים.

שואל השאלה:
ממש תודה שאתם ממשיכים להגיב אני כל שנייה נכנסת לבדוק וזה ממש גורם לי לבכות ומקודם אמא שלי נכנסה באמצע שבכיתי ואין לה מושג
היא התחילה לשאול אם זאת בת דודה שלי או סבתא (כי הייתי אצלם אתמול) או אחותי ואמרתי לא על הכל.
היא אמרה שהיא במתח עכשיו והיא גם רוצה להחליף לי מצעים אבל אני לא רוצה לספר לה עכשיו

וואו איזו התפתחות!! כל הכבוד לך שסיפרת להן! באמת. מדהימה! אני שמחה שזה בסוף לא היה כל כך נורא כמו שחשבת, באמת בדרך כלל דברים בראש שלנו הם יותר גדולים ומפחידים ממה שהם במציאות.
ולגבי החברה- אני מבינה מה את אומרת לגבי זה שהיא לא התערבה.. זה באמת חתיכת עניין רציני. לדעתי תדברי איתה על זה בכל זאת ותגידי שגם זה שהיא הייתה שם ולא התערבה זה הפריע לך. אם היא תמשיך לצחוק עלייך או לכעוס עלייך על זה או משהו בסגנון, אז אולי באמת עדיף שלא תישארו חברות.. אבל יכול להיות גם שברגע שהיא תשמע את זה ממך היא תבין מה קרה ותתנצל ותשים לב לזה יותר בפעמים הבאות. הייתי נותנת לזה את הצ'אנס הזה. תזכרי גם שעברו שנתיים מאז, אולי היא הספיקה גם להתבגר קצת.

שואל השאלה:
כן עברו שנתיים או שנה אני כן רוצה לדבר איתה על זה אבל פנים מול פנים והבעיה היא שהיא לא יוצאת מהבית או נפגשת עם חברים בקורונה.
יכול להיות שגם בתקופת הלימודים היא תשאר בבית ותלמד עם המורה בזום אפילו כששאר התלמידים לומדים בכיתה (היא עשתה את זה שנה שעברה).
מה שבטוח זה שאני לא אחזור לדבר איתה בטלפון כרגיל עד שנדבק על הנושא הזה, זה עושה לי רע לדבר איתה ואני גם כועסת עלייה.

הבנתי, זה בסדר והגיוני לגמרי. בקצב שלך ובזמן שלך:)

שואל השאלה:
has no name
טוב נראלי שכן כדאי שאני אספר ושאני אדבר על זה לפני שאני אשכח את זה.
אז ככה.
בחופש הגדול של כיתה ז או ח,
יום אחד הייתי בבריכה עם א (החברה), אח שלה גם היה שם עם חברים שלו אבל הוא בא לכיוון שלנו.
א הייתה לגמרי סבבה עם להביא את האח שלה לכל מקום עם חברים אפילו שהיא גדולה ממנו בשנה וזה דיי מוזר...
אז בקיצור לא היה לה אכפת שהוא שם.
אז היה ל-א ואח שלה משעמם והם החליטו לשחק משחק (שאני לא בדיוק הסכמתי לו).
כל אחד אומר את כל מה שהוא חושב על השני.
אז אח שלה התחיל להגיד את כל מה שהוא חושב עליי וזה היה ככה.
"יש לך אף מכוער, אוזניים מכוערות, בטן רזה מידי, ציצי יפה, תחת יפה, כ*ס יפה"
א (חברה שלי) פשוט צחקה מיזה, הם צחקו ביחד ואז הוא עבר להגיד את מה שהוא חושב על א בזמן שאני עדיין עיכלתי את מה שקרה.
בחיים לא דיברו אליי ככה, הרגשתי ממש מלוכלת ובקשתי מהחברה לבוא איתי לשירותים.
היא אמרה לי להשתין בבריכה *_*.
הלכתי לשירותים ובכיתי קצת אבל הייתי בסדר.
יום אחרי זה היא ממש רצתה שנישן אצלה...
אני לא כל כך רציתי אבל סתם בגלל שהקשר שלנו לא היה משהו כבר (שהיא צחקה עליי עם אח שלה) ולא בגלל אח שלה, לא היה לי מושג שהוא ימשיך.
אז נרדמתי אצלה, ישנתי במיטה שלה, היא ישנה במיטה נפתחת, אח שלה בחדר שלו...
בבוקר או יותר נכון צהריים התעוררתי בגלל שאח של א בא להעיר אותי, הוא לקח לי את הסמיכה.
ואז כשהתעוררתי ניסיתי לקחת ממנו את הסמיכה כי היה לי ממש קר.
הוא פתאום עלה עליי, על כל הגוף שלי.
אכשהו ישנתי עם חזייה, אין לי מושג למה אבל כן פחדתי באיזשהו מקום.
אז למזלי זה לא היה כזה מוזר אבל הייתי עם שורט והרגשתי ממש לא בנוח.
בהתחלה ניסיתי לדחוף אותו מהמיטה אבל זה לא עבד כל כך כי הייתי אנורקסית מאוד נמוכה ורזה (ובקיצור קטנה וחלשה מאוד לגילי) אבל אם ניסיתי לבעוט בו (שהיה כמעט בלתי אפשרי כי הרגליים שלי היו צמודות למיטה) זה לא הזיז לו.
אחרי כמה פעמים שהפלתי אותו מהמיטה והוא חזר, הצלחתי לברוח.
כל הזמן הזה שהוא היה עליי הוא רק נגע לי בצוואר וצחק על זה שצרחתי.
חברה שלי הייתה בסלון וממש התעצבנה שצעקתי כי כאב לה הראש.

אני יודעת שזה נראה כאילו החברה מגעילה אבל חוץ מיזה שהיא צחקה עליי בבריכה על מה שאח שלה אמר, היא לא עשתה שום דבר אחר שפגע בי.
גם ניסיתי לספר לה על התקיפה כמה ימים אחרי שזה קרה אבל בגלל שהתחלתי לספר על ההטרדה קודם היא ישר עצרה אותי וממש ביקשה סליחה ואמרה שהיא דיברה איתו על זה אז פשוט עזבתי את התקיפה.


אני והחברה אכלנו צהריים ונראלי שחקני מיקמק במחשב (חחח).
באחר צהריים החברה נרדמה כי שוב היא לא הרגישה טוב...
אח שלה ניצל את זה...
גם ידיד של א היה שם ושיחק בפורטנייט בחדר של האח.
וגם אחותה של א ואח שלה הייתה שם (שהיא בגן).
אח של א ניצל את זה שהיא ישנה.
ושם באמת התחיל הסיוט.
אחותו הקטנה זרקה עליי טלפון בית כזה וזה קצת כאב לי ואז הוא שמע על זה.
הוא נעל את הדלת של החדר הורים ועשה כאילו הוא מרביץ לאחותו הקטנה שם (הוא הרביץ ליד שלו שישמע אמיתי ואמר לה לבכות) ואז נכנסתי לשם.
אני לא זוכרת אם הוא הוציא אותה מהחדר או לא או שהיא יצאה לבד אבל הוא נעל את הדלת של החדר.
ישר הלכתי לדלת לצאת אבל הוא משך אותי ביד או בשתי היידים (אני לא זוכרת)
הוא דחף אותי על הקיר ואז על המיטה של ההורים שלו והדבר היחיד שעבר לי בראש זה שזה לא בסדר שאני אהיה על המיטה של ההורים שלהם או בחדר שלהם בכלל.
אני לא זוכרת בכלל איפה הוא נגע בי או אם בכלל.
אני זוכרת שהוא נתן לי סתירה.
אני זוכרת שאמרתי שכואב לי (כי כל שנייה ניסיתי לברוח והוא זרק אותי ממש באגרסיביות על המיטה כל פעם או על הקיר).
הוא אמר שלא אכפת לו.
אני זוכרת שהצלחתי לפתוח את הדלת לפחות 3 פעמים והוא שוב הצליח להכניס אותי לחדר בלי שאף אחד עזר לי.
כל הזמן הזה הידיד של א שיחק בפורנטייט וצחק עלינו.
כשהצלחתי לצאת והוא עזב אותי זה היה כי א התעוררה, כבר היה חושך בחוץ.
אחרי כמה שעות אבא שלי בא לקחת אותי.

שואל השאלה:
עדכון:
סיפרתי לאמא שלי ולאחותי וזה לא היה כזה נורא.
בהתחלה לא רציתי לספר וברחתי פשוט אמא שלי רצתה להחליף לי מצעים בחדר אז הלכתי לשירותים ובכיתי שם ואז יצאתי כי רצו להיכנס וברחתי לחדר של ההורים כי החדר שלי היה בלי מצעים במיטה.
אחותי ואמא שלי נכנסו לחדר וכבר לא היה לי לאן לברוח.
הן ביקשו שאני אסביר להן מה קרה ואחרי איזה כמה דקות התחלתי לספר אבל כמו שחשבתי אמא שלי לא הייתה כל כך תומכת, לפני שהתחלתי לדבר היא אמרה "טוב אם היא לא אומרת אולי לא קרה כלום והיא סתם".
אז התחלתי לספר הכל חוץ ממה שקרה בבריכה כי קשה לי לספר על זה שהחברה הייתה שם ולא עשתה עם זה כלום.
קשה לי להאמין שכזה לא היה לה אכפת מהדברים המגעילים שאח שלה אמר לי ולא רציתי לספר להן את זה אבל אולי הן צודקות, אולי לא כדאי לי להיות חברה שלה יותר.
הוא גם ניסה לנשק אותי בבריכה לידה!
והיא אף פעם לא עשתה כלום!
היא נתנה לו לדבר אליי ככה ולעשות לי את כל הדברים האלה.
אני למשל לא הייתי נותנת לחברה שלי להיות בחדר לבד עם אח שלי תוך כדי שאני שומעת אותה צורחת או יותר מידי זמן איתו.
פאקינג איזה חצי שעה אני שם מנסה לברוח והיא ישנה, כשהוא עליי צרחתי והיא הייתה ערה פשוט עם כאב ראש.
הוא יכולה גם להטריד אותי 1000 פעם ולא יהיה לה אכפת אם יש לה כאב ראש אז למה שאני אהיה חברה שלה?!
זה או שאני אנתק שוב קשר או שאני אדבר איתה על הכל.
לקראת סוף השיחה אמא שלי אמרה "אז הוא לא עשה לך כלום" ו"מה נזכרת עכשיו?".
אחותי שאלה אותי שוב ושוב אם הוא עשה עוד משהו ואמרתי שלא.
גם שאלו אותי למה לא אמרתי כלום לפני והם אמרו שהם היו מרביצים לו ועושים לו את מה שהוא עשה לי והאמת שזה גורם לי להרגיש יותר טוב שסיפרתי רק עכשיו.
לא הייתי רוצה שההורים שלי ירביצו לו, זה לא צדק וגם הוא עדיין היה אח של חברה שלי.
אני לא יכולה לבקש ממנה לנתק ממנו קשר כי היא לא תעשה את זה אז נראלי הקשר שלנו עבוד בכל מקרה ואני מקווה שתיהיה לי הזדמנות להסביר לה הכל.