אנשים שחוו מוות של חיית מחמד..

היו לי אוגרים כשהייתי קטנה ואבא שלי אמר שהוא שיחרר אותם לחופשי. עכשיו אני מבינה שהם מתו

אני קברתי. וזה מאוד קשה, ממש כמו מוות של בן משפחה.
פשוו מתמודדים אין דרך קסם

ארנב ואוגר מתו לי כי לא נתתי להם מספיק אוכל :/ זה היה בגיל 10, אז לא הייתי אחראית מספיק
ולא קברתי אבא שלי פשוט זרק אותם לפח

אני לא יודעת, הכלבה שלי גססה ואז וטרינר לקח אותה, אין לי מושג מה עשו איתה.. גם לא נתנו לי לראות קיצר אין לי מושג
בוכים הרבה ולאט לאט זה נהיה יותר קל, אבל עדיין יש רגעים שאני מתגעגעת אליה ומתפרקת

חוויתי מוות של 5 אוגרים ושרקן אחד.
לא אשכח את היום הזה, בבוקר אמא שלי שמה את הכלוב שלו בחוץ, היה צל אבל אמרתי לה שתהיה שמש..
כשחזרתי מהגן/כיתה א וניגשתי ללטף אותו, ראיתי אותו שוכב ומתנשם בכבדות..
לקחנו מטלית עם מים קרירים ושמנו עליו.
נסענו לוטרינר כשכולי דמעות ובדרך הוא נפטר.
לא קברנו אותו, הנחנו אותו ליד עץ וכיסינו בשמיכה כזו.
בכיתי המון בימים הבאים.
המזל שלי היה שאחותי הקטנה נולדה איזה שבועיים אחרי, זה עזר לי להתמודד.

שואל השאלה:
):

הוטרינרית קברה אותו

החתול שלי מת ואבא שלי שם אותו בשקית וזרק אותו לפח/:

שואל השאלה:
בני כמה הייתם? לא התנגדתם? אני לא יכולה לדמיין מצב כזה שההורים שלי יזרקו ככה את הכלבה שלי לפח כאילו היא לא חיה איתנו חיים שלמים

דרסו לי את החתול ואישה לקחה אתו לוטרינר והודיעו לי שהוא מת זה היה קשה לכמה זמן לאט לאט נרגע הכאב אבל הוא חוזר לפעמים

לצערי את החתולים שלי לא בדיוק קברו.. אבל את הכלבה כן

הייתה לי פעם חתולה שהייתה גרה פעם ברחוב אז אני וחברה שלי טיפלנו בה ואז זה הגיע למצב שהרשו לי להשאיר אותה בבית ושהיא תהיה שלי..
אחרכ לא יודעת איך אבל זה הגיע למצב שהיא מצוננת או מה שזה לא יהיה ולא הספקנו ללכת אפילו לוטרינר והיא כבר הפסיקה לנשום ו..מתה..
אחרכ בכיתי הרבה במשך כמה ימים אבל עכשיו כבר נרגעתי(זה היה שנה שעברה בנובמבר)

ואבא שלי קבר אותה כנראה(עד עכשיו אין לי מושג איפה ואם הוא באמת קבר אותה)