המשך לשאלה אתמול על הסיפור על הגייז בישיבה חרדית, שיניתי את הפרק הראשון ממש בעקבות ההערות על הכתיבה ואשמח לביקורת

שואל השאלה:
המשך סיפור

ישיבת "אור עולם" מאות בחורים, תחילת זמן קיץ, צחקוקים, לחיצות יד, רעש מחריש אוזניים ואלי אחד, עומד בראש גרם המדרגות הראשון ומתלבט לאן לפנות.
"הי צריך עזרה" הוא מסתובב כדי לגלות את עצמו מול בחור גבוה ומחוייך "חדש מה?!" הבחור מחייך שוב, ניצוץ מתעניין בעיניו, "אמ... לא, זאת אומרת כן" אלי מסמיק, "נעים מאד נדב" הוא מגיש ידו ללחיצה חמה, "אלי" הוא פולט בלחש, מהופנט מעט לעינייו הירוקות החודרות של נדב.
"אז מה איזה שיעור אתה?" נדב מתקדם במסדרון ואלי נשרך אחריו, "אמ... מה, שיעור ב" אלי מאדים שוב, לא מבין את פשר הגמגום הפיתאומי, השילוב של התרגשות ולחץ לא עושה לי טוב, הוא מהרהר. מספיק לשמוע רק את מילותייו האחרונות של נדב שנראה שלא ממש שתק בדקה האחרונה, "אז מה אתה אומר? " השאלה הפנתה אליו מנדב, "א... אני לא ממש שמעתי... סליחה" הוא מרגיש כמו ילדון קטן, כשנדב צוחק, "אתה בסדר, אתה" הוא טופח על כתפו והם נכנסים לחדר גדול ורועש, עשרות שולחנות, סטנדרים ותלמידים מתפלפלים, איש לא שם לב לבחור החדש והביישן משהו הנכנס לשיעור, נדב נעלם לפתע, מה שעורר באלי מחשבה שאולי הוא אינו בשיעור הזה, הוא היה נראה בוגר יותר הוא חשב...
תר במבטו אחר שולחן פנוי ומוצא אחד, מתיישב לצידו ופותח את הספר הראשון שנקלע לידייו מנסה להתחמק כך משאלות שוודאי יבואו...
אך איש אינו שם לב לנוכחותו השקטה, כולם מעלים זיכרונות מחופשת הפסח שעברה עליהם, אלי משועמם מעט סוקר את סביבתו בעינייו, עוקב במבט משועשע אחרי בחור ג'ינג'י שנמשים ממלאים את פרצופו המתלהט, "הו נדב" הג'ינג' י צועק "בוא, בוא רגע, אני צריך פה עזרה בדיון מול לוינסקי" אז נדב כן בשיעור הזה, ההבנה ממלאה את אלי ומשום מה תחושה נעימה ממלאה אותו, הוא מתנער...
השיעור עומד להתחיל הבחורים מסתדרים אט אט בכיסותיהם, הכיסא לצידו של אלי מוסט, הוא מסתובב בבהלה, מחייך כשנדב עומד שם, "זה בסדר שאשב כאן נכון, המקום שלי ליד סגל נתפס", הוא אומר ובעיניים עולה אש, הוא עצבני אך מנסה לשקול את מילותיו בעדינות, אלי מהנהן משתהה לנוכח האש הפורצת בעינייו של נדב והשליטה העצמית שהוא מפגין

שואל השאלה:
פרטי הרחוב וקו האוטובוס לא מדויקים ויתוקנו בהמשך

אני אוהבת
שיפורים מעולים (קראתי גם אתמול)

אתמול אני לא הגבתי לך אבל אני קראתי אותו וממש אהבתי, אני לא כלכך מבינה בכתיבה אז אני לא ממש יכולה להביא לך ביקורת עליה אבל לפחות לדעתי הרעיון ממש טוב.
אל תתיחסי לכל אלה שהביאו לך ביקורת על מה שהסיפור מדבר, דברים כאלה קורים וסיפור על זה מנקודת מבט של מישהו כזה יכול לתפוס לדעתי.

יותר טוב מהקודם.

ווי עברית שפה קשה.
טעטע שלח לה מוח בבקשה.
תקשיבי את באמת קשת הבנה לא משנה מה תכתבי זה ג-ר-ו-ע-!
מאחלת לך שאלוהים ישלח לך מוח כי לא נראלי שאת מבינה.
ואם תמשיכי עם זה אשמח אם תבואי לפרטי יש לי איתך דיבור.

הרבה יותר טוב. עבודה טובה בקבלת ויישום ביקורת בכתיבה שלך^^
אגב, לא שמתי לב לזה בגרסה הראשונה, אבל שימי לב שסוגריים והמשפטים ביניהן הם משפט בפני עצמם. אז אין סיכוי שאת עוזבת אותם בלי פיסוק.
אז במקום: "אלי" הקריאה מתוך הבית... המדרגות "אני צריכה... שיחסר לו חומר"
את צריכה לכתוב ככה: "אלי," הקריאה מתוך הבית... המדרגות. "אני צריכה... שיחסר לו חומר."
את לא יכולה לעזוב משפטים בלי פיסוק סוגר, תזכרי את זה~

וואי מהממם זה היה גם מענין וכיף לקרוא:)

מעולה

לא נראלי שמישהו לא ירצה להתפלל בישיבה..

שואל השאלה:
זה ביום הראשון שהוא מגיע לישיבה חדשה, והוא גם ככה דיי ביישן יובהר יותר בהמשך למה הוא עבר ישיבה באמצע החיים

גילו שהוא הומו..

בתכלס במציאות אם הראשיבס יודע שיש הומו בישיבה הוא מעיף אותו

שואל השאלה:
ברור לכן כשמערכת היחסים תתקיים בינהיים זה יהיה בסתר

מהקדוש ברוך הוא אי אפשר להתחמק.

שואל השאלה:
בסדר זה הקונפליקט שאיתו הם מתמודדים

שואל השאלה:
אני לא מתעלמת אני מסבירה.
אם מישהו מאד רוצה משהו והוא אינו יכול להשיגו או יותר נכון יכול בתנאי שיוותר על דברים אחרים שחשובים לו- זה קונפליקט

יהיו לך הרבה בעיות עם הסיפור הזה.
למה סתם להתגרות?
למה לכתוב סיפור כזה? חילול השם לא חסר לך מקומות לכתוב על הומואים למה דווקא ישיבה, למה דווקא להתריס ולהפוך מקום דתי שאנשים מתפללים בו, מקום חשוב למאמינים, לנושא להטבי לדחוף לשם אחת מהעבירות הכי חמורות?
ולא אכפת לי שזה הקונפליקט
זה ממש לא מכבד
את מנסה להציג באור יפה וטוב גבר עם גבר ובאור רע ופרימיטיבי את הישיבה, אנשים כמוך מעצבנים אותי

שואל השאלה:
מאיפה לך שזה מה שהצגתי, מאיפה לך שאני מציבה באור יפה את הזוג ובאור רע את הישיבה???
קראת פרק ראשון שלא מדבר על זה בכלל...
איך כולכם החלטתם כבר על מה הסיפור ידבר

מילים שלך לא שלי
הם הולכים להיות זוג בסתר
בעקיפין את מציגה את הדת כמשהו רע ואת האהבה כמשהו אסור שצריך להסתיר אבל אבל זה נפלאא למה הדת נגדד
זאת ההרגשה שאת תשימי בקוראים

שואל השאלה:
אני לא אמרתי את זה.
אני חושבת שיש הומסקסואליים בכל חברה ובעוד ההתמודדות שלהם בחברה הכללית היא קשה ולרגע אני לא מזלזלת, בחברה הדתית היא קשה עוד יותר, כי בנוסף לקבלה העצמית ולחברה יש פה צד נוסף אמונתי, הם מאמינים באלוקים ובתורתו ולכן הם ניצבים בפני דילמה, מצד אחד אהבה מצד שני אמונה, ועל זה בדיוק הסיפור על המקום הזה, זה לא שהם שונאים את הישיבה והדת, הם פשוט ניצבים בין שתי דברים, תהיה התמודדות וכל אחד יבחר בדרך שלו.
וכמובן שבחברה החרדית עניין ההומוסקסואליות והגילוי והרגשות בקשר אליו קשה יותר כשהרבה מהם לא חשופים כלל למה זה להטב וילד שמרגיש שהוא נמשך לגבר מרגיש לא בסדר, משוגע אולי.
על כל זה הסיפור מדבר, הוא מחדד ומראה את הקשיים בלהיות הומו בישיבה חרדית.
הוא לא בעד ולא נגד, פשוט מספר סיפור שקיים, קיים ומודחק בציבור החרדי.
ואגב הוא לא פונה לקהל החרדי אלא דווקא לעורר הבנה והזדהות בציבור הכללי.

את מפספסת נקודה, יש כבר מספיק הבנה והזדהות עם הומואים בקרב הציבור. הסיפור שלך סתם יוצר התרסה נגד השקפת עולם חרדית, ואת משדרת כאילו משהו לא בסדר בהם למרות שזו אמונתם וכן על אף שזו המציאות המודחקת,זה מאוד מזלזל מצידך הבחירה המודעת דווקא במקום הזה היקר להם ללב.

שואל השאלה:
אין כמעט הזדהות עם הומוהים דתיים ומה שעובר עליהם ועל האוכל ה החרדית בכלל אין דיבור.
ואני חושבת שאתם מפספסים נקודה, איפה ההתרסה אם אני אומרת שמישהו בחר להישאר ולהתנתק מהזוגיות דווקא בגלל האמונה???
חוץ מזה לא מתנצלת ולא כלום, זה סיפור שלי שמבטא דברים שאני חוויתי ודברים ששמעתי ואני רוצה לספר...
אני לא מתריסה ולא מזלזלת, ולכן לא חושבת שאני צריכה להתנצל אך כן שמחה להבהיר לא חושבת שזה אמור לפגוע באיש, כי זה לא סיפור שפונה לאוכלוסיה החרדית, זה כמו שאני ארשום סיפור על חייזרים או על שבטים אפריקאים, זה לא מיועד להם, זה עליהם ומי מהם שיבחר לקרוא את זה בהצלחה.

טוב את עקשנית

שואל השאלה:
להישאר עם רעיון שמבטא אצלי הרבה יותר מסיפור זה לא עקשנות בעיניי
אבל זכות כל אדם לראות את זה ככה

הבנתי.
את לסבית חרדית בארון.
סיפור אישי ונחמד, בראבו.

"אין כמעט הזדהות עם הומוהים דתיים ומה שעובר עליהם ועל האוכל ה החרדית בכלל אין דיבור."

אולי כי לא אמור להיות? הרוב חוזרים בשאלה. אף אחד לא אמור לקבל אנשים שיוצאים מהארון במגזר החרדי בידיים פתוחות, אז איזה מהפך את מנסה לחולל עם הסיפור?
מודעות להומואים בקהילה החרדית? אוקיי ו, מה זה יתן? הומופוביה תמיד תישאר והחרדים אף פעם לא יעודדו יציאה מהארון, את לא יכולה לשנות את הדת. את לא יכולה לשנות את החרדים, ואת לא יכולה לשנות את מה שהם מאמינים בו.
המודעות שאת מנסה להרים תהיה רק נגד החרדים וזה מה שאת לא קולטת...כי המודעות שלך נגד הומופוביה בקהילה חרדית לא תשנה שום דבר בנושא ההומופוביה אצל חרדים, במיוחד אם הסיפור שלך לא פונה אליהם אלא משקף מהצד, אז המטרה שלך מפוספסת ורק תשפוך עליהם אור שלילי כי כל הכבוד לך על היוזמה! בוא נראה לעולם איך הומואים אומללים מנהלים זוגיות בסתר והחרדים הרעים נגד האהבה תמימה, לא מספיק שיימינג בתקשורת על החרדים, צודקת לגמרי! בוא נכפיש את הקהילה החרדית עוד....

תהני.
זה מה שאת רוצה אז אני לא אעצור אותך.

שואל השאלה:
נתחיל בזה שאני אמנם לסבית אך ממש לא בארון.
אני לא מחפשת הזדהות בקהילה החרדית אלא בקהילה החילונית להומוהים שיצאו מהארון או ו/ יצאו בשאלה לא מחייב, שידעו מה עובר עליהם... מה עבר עליהם...
המודעות היא לאוכלוסיה הכללית שיבינו...
והמטרה היא בכלל לא לעשות שיימינג אלא לספר סיפור שעוד לא נכתב

כן, הבנתי שהמטרה לא לעשות שיימינג, אבל זה לא בשליטתך לכתוב סיפור כזה בלי להעביר מסר רע על החרדים, זו הקהילה שבה מיקמת את הדמויות שלך בסיפור.

ובכל סיפור יש אנטיגוניסט, בשלך זה החרדים.

שואל השאלה:
סבבה, סיפורי חייזרים נמכרים יופי...

שואל השאלה:
אגב סרטים על לסביות בקהילה החרדית מפורסמים ממש ולא ראיתי שהם מוגדרים כסרטי מדע בדיוני