כל אלה שההורים שלהם גרושים

ההורים שלי ממש ביחסים טובים
הימים שלנו מתחלקים מוזר כזה
עבל זה לא כזה נורא
ברור שיש דברים מעצבנים ומבאסים, אבל בסדר

הכרתי ופגשתי לראשונה את אבא שלי רק לפני כ3 שנים.
הוא עדיין דיי זר בשבילי, קשה לי להסתובב איתו ברחוב לבד.. גם בגלל המחשבה שאני יודעת שאני לא מי שהוא רצה שאני אהיה.. (הוא רצה בן)
אני פוגשת אותו פעם בשבועיים בערך, יש פעמים שלא פוגשת אותו במשך כמה חודשים. אני לא ככ מחוברת אליו..
מבחינתי, אין לי איתו שום קשר מעבר לשם משפחה ודם.
אני אפילו קוראת לו בשם הפרטי..
כל החיים לא הרגשתי צורך בדמות אב, וזה לא השתנה עד היום, פשוט הוא לא צעיר ואני נחשבת קטינה אז אני מחוייבת לפגוש אותו.

ההורים שלי גרים במרחק חצי שעה ושניהם קרובים לבית הספר שלי, אז יש ימים קבועים שאני אצל כל אחד מהם, יותר כיף לי אצל אמא כי החבר שלה מצחיק ומגניב, וכי החברה הכי טובה שלי גרה בבית מולנו

והם התגרשו כשהייתי בת 11

ההורים שלי התגרשו לפני בערך 7 שנים וזה ממש סבבה אצלנו בדרך כלל עושים ימי הולדת (לילדים לא להורים) וחגים ביחד והאחים שלי בצבא אז זה לא ממש תקף אליהם אבל כעיקרון זה שני שלישי חמישי אצל אמא ראשון ורביעי אצל אבא וסופשבוע זה פעם אמא פעם אבא

אה והם גרים באותה שכונה אז הם לא מאוד רחוקים אחד מהשני

ההורים שלי גרושים מאז שאני בת חמש ואני נפגשת עם אבא שלי כמעט כל שבוע או פעם בשבועיים. אני יותר אוהבת את אמא אבא שלי בקושי חלק מהחיים שלי הוא לא יודע עליי כלום לא נראלי אפילו בת כמה אני וזהו נראלי

אני כבר בת 22 אז אני גרה רק אצל אמא בינתיים...
בקשר טוב עם שניהם ונפגשת גם עם אבא כל שבוע