אני דתייה לא דוסה אבל דתייה ואני רוצה שאהיה לי חבר להתנשק איתו ולהתכרבל ולעשות מה שזוגות עושים ואני לא יודעת איך ההורים

שואל השאלה:
דתיות אשמח לשמוע את הדעה שלכם

חח אני מאמין שבסופו של דבר הם רוצים שלילדה שלהם יהיה בן זוג וצאצאים אז אני מניח שזה די יתקבל בנורמטיביות

גם אני רוצה את זה.
ובמקרה שלי זאת לא בעיה גדולה, אבל אם הייתה בעיה אולי הייתי רב עם ההורים שלי...?

שואל השאלה:
גם דתי?^

אפשר לומר, בית דתי

הופה מצאנו שידך

אופס, אני לא פנוי מסיבות x ו y

אאווץ אנונימית אני לא הייתי מוותר

מה הייתי עושה? לא הייתי חושב על זה בכלל. שחזרתי בתושבה, והבנתי שזה אסור ביהרג ואל יעבור - אז אין מה לחשוב על זה. הבעיה שלי שלא ההורים בכלל (הם לא דתיים).

את באמת חושבת שהבעיה שלך זה רק איך ההורים יגיבו, ולא איך אלוקים יגיב?

הייתי מחכה דבר ראשון לגיל בוגר יותר
ולא מחליטה שאני רוצה ומתחילה לחפש רק בגלל שהחלטתי שבאלי..
ההפך אם יצא לך, אם תפגשי משהו וזה יקרה לכם שתתאהבו או תתחברו ופשוט בטבעי תרצו לבין ביחד את תחשבי כבר מה עושים ותלוי בת כמה תהיה.
אני בכל מקרה מצפה לשמור נגיעה ובטח שלא להתנשק עד החתונה בעזרת השם או אם יהיה לי בן זוג שאני אגע שאתחתן איתו

תשמעי אני חושבת שזה משהו שמעסיק הרבה בגיל ההתבגרות,
אני גם הרבה פעמים רוצה מישהו להתכרבל ולהתנשק איתו אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שההלכה לא ממש מאפשרת את זה ולא כדי שיהיה לנו רע חס וחלילה אלא כדי נשמור על עצמינו מפני הריונות לא רצויים וממחלות מין וגם כדי שכשתבואי לבעלך תוכלי להרגיש שזאת הפעם הראשונה שלך שזה הרבה יותר מרגש ומשמעותי.

שלום אנונימית יקרה:)
אני מבינה את הצורך שלך להיות נאהבת. זה צורך שיש לכל אחד ואחת מאיתנו, והוא בעיקר טבוע בנו, בנשים.
אבל את צריכה להבין; יש זמן לכל דבר בחיים.
כרגע את צעירה מדי בשביל זה. זה בדיוק הזמן לבנות את האישיות שלך ואת עצמך.
הזמן לזה יגיע בע"ה, עם בעלך, בזמן המתאים.

את יכולה בכיף לדבר איתי בפרטי אם את רוצה, אני פה:)

הי יקרה, אני דתיה אז אשמח לענות לך מנקודת המבט שלי. יש הלכה שאני בטוחה שאת מכירה ומקיימת שנקראת כיבוד אב ואם, הקשר עם ההורים והכבוד כלפיהם לדעתי חשוב יותר מהקשר עם חבר שברוב המוחלט של המקרים נגמר לפני גיל ה20 ולא נמשך ברצינות. לכן הייתי מוותרת על הרצון. אם את יכולה לוותר רק על ידי העניין שאת מבינה שחשוב יותר לכבד את ההורים ובסופו של דבר התורה אוסרת כדי שזה לא יפגע בך בהמשך. (כשבאמת תרצי להכיר מישהו כדי להתחתן איתו, בדר"כ זה יבוא עם "טראומות" בגלל החבר הקודם. למשל בנות שזרקו אותן למרות שהן חשבו שזה אמיתי. ירגישו חרדת נטישה וקושי להיפתח ולסמוך על מישהו. התורה הביאה את ההלכה הזאת בשביל הרגע שתחליטי על זוגיות לכל החיים היא תוכל להיות הכי טובה שיש ואמיתית ) אני ממליצה לך לצפות קצת בשיעורים של רבנים בדיוק על העניין הזה. את לגמרי לא היחידה עם בדיוק אותו העניין וההתמודדות. יש את הרב אבנר קוואס שמדבר הרבה על העניין הזה, ויש לו ביוטיוב דברים במיוחד לנוער. תכתבי אבנר קוואס נוער, או כותרת פחות או יותר כזאת ותגיעי לנושאים האלה בדיוק מנקודת ראיה שונה, שתוכלי ללמוד ולהתעמק בה. אחרי תשמעי את היתרונות לעומת החסרונות שיש בזה ותביני אותם. אז את תוכלי לבחון אם את רוצה או לא באמת. שאת יודעת את כל הצדדים ולא רק את הטובים. בהצלחה יקרה:)❤

לאנונימית שמעל כאן כדי לעזור ;)

אני חייב להגיד את האמת, פעם כשהייתי דתי באמת הייתי שומר נגיעה ואז התחלתי להידרדר עם השנים רוחנית ודתית עד שהורדתי את הכיפה (סרוגה) והתחלתי לצאת עם חילוניות ושכבתי עם חילונייה כמה וכמה פעמים ולהגיד לך את האמת? איבדתי את רגש האהבה
אני מרגיש כמו רובוט כשאני עם בחורה. כאילו רק רוצה לפרוק וזהו אבל בלי שום קשר רגשי אמיתי אלא סתם פריקת יצרים לשם הנאה. ואם הייתי נשאר דתי אז המצב היה הרבה יותר טוב ואני מאמין שבאמת הייתי מוצא אהבת אמת מישהי שהייתי מחכה רק לה ולא מאבד את רגש האהבה כי כשנכנסתי לעולם החילוני אז פתאום הרגש הזה נהפך לזול ואתה לא מחכה לבת זוג שלך כמו למשל שהיית מחכה לה עד אחרי חתונה שזה הרבה יותר מדהים בעיניי וגם כל ההלכות נידה וכל זה, זה גם דבר מדהים.

מקווה שאתחזק בעתיד ואחזור למוטב

הרגשתי שבעולם החילוני זה היה פשוט זול מידי. ואין לי בעיה עם חילוניות אבל זה פשוט זול, רק לשם הנאה. לא אהבה אמיתית