הצילוו היום עם כל הקפסולות והדברים האלו יוצא שאני לגמרי לבד בבית ספר

באמת שהניחום היחיד שאני יכול לתת לך שגם אני ככה
אמרו לי פה בסטיפס לבדוק אם זו חרדה חברתית
אולי תבדקי גם את

מבאס להודות בזה אבל זה נכון- לפעמים צריך להיזרק למים כדי להתקדם ולהתמודד עם הקשיים שלנו.
החלק הטוב והמנחם הוא שאני מאמינה שמה שהוביל אותך לכתוב את השאלה הזאת היא העובדה שאת רוצה שינוי. גם אם את מעדיפה שלא להתעמת ולהתמודד עם זה שקשה לך לפתח חברויות- משהו בך מעוניין בשינוי. אז זו כבר התחלה.
הצעד הראשון הוא להחליף את הסימן קריאה בסימן שאלה. במקום לטעון "אני כלכך גרועה בלהכיר אנשים"- תשאלי: "אני באמת גרועה בלהכיר אנשים? או שאולי אני פשוט לא רגילה לזה? זה משהו שאפשר לעבוד עליו? זה משהו שאפשר להתרגל אליו?"
התשובות פשוטות מאוד. לא, את לא גרועה ואין בך משהו שונה או דפוק שיגרום לזה לא לעבוד אצלך. כן, זה עניין של הרגל, ניסיון וצבירת ביטחון. וכן, זה אפשרי לתקן.
שתינו יודעות שהשתיקה הזאת והמבט לפלאפון זה לא משהו שיוכל להימשך לנצח. הרי מתישהו את תצטרכי לעבוד על עצמך- בין אם זה בשנים הבאות בבית הספר, בצבא, בעבודה או בכל מצב חברתי אחר... ועוד חדשות טובות- יש לך יותר כוח השפעה ממה שאת חושבת. תתני לעצמך קצת קרדיט ותאמצי את הגישה הזו שעד עכשיו לא הכרת אנשים ולא צברת חברות לא כי משהו בך לא בסדר, אלא כי לא נתת לאחרים להכיר אותך. חסמת גישה ולצערי לילדים אין תמיד אינטיליגנציה ריגשית גבוהה ככה שהם לא מבינים שדווקא השקטים הם אלו שהכי צריכים שיושיטו להם יד. כל השאר בדרך כלל יעדיפו להיות סביב הדומיננטיים, סביב אלה שמחייכים ועושים צחוקים.. ויהיה קשה מאוד לשנות את החברה, אז בואי נתחיל בשינוי פנימי.
אני לא אומרת שתשני את מי שאת, אבל תשני את ההרגלים. תנצלי את זה שהפלאפון ימות לך תכף ותזרקי את עצמך למים, תפתחי שיחה עם מישהו. לכל סיר יש מכסה וזו לא סתם קלישאה.. לא משנה מה סגנון המוזיקה שלך או מה התחביבים שלך- תמיד יהיה מישהו שישדר את אותו הגל ותוכלי להתחבר אליו.

כשהיה לי קשה בצבא תמיד היה משהו חיצוני שיכריח אותי להמשיך לעבוד ולתת מעצמי כי זה צבא, לא באמת יכלתי להתבטל. ועם הזמן באמת התאהבתי במקום, בתפקיד ובאנשים שהיו איתי.
פה זה שונה- את נמצאת בידיים של עצמך, אין מי שיכריח אותך ואין מה שיפקח עלייך.. אנחנו באתר יכולים לתת לך עצות והכל אבל את זו שמחליטה מה לעשות עם החיים שלך. ואם לא תכריחי את עצמך למרות שזה לא נעים בהתחלה- זה רק יהיה קשה מיום ליום. הרי קל להתרגל ללבד. לדחוף את הראש למסך ולשים אוזניות, לא להתמודד ולא לתת הסברים לאף אחד. אבל זה לא באמת כיף, לפחות לא לטווח הארוך.. אין משהו טוב יותר מחברות טובה, וכל יום שעובר בלי שאת עושה משהו כדי לשנות את המצב זה עוד יום של הפסד.
תבטיחי לי לנסות לפחות?

שואל השאלה:
היי קראתי הכל וממש ריגשת אותי היום הייתי בבית ספר ואיבדתי תקווה לגמרי אף אחד לא רוצה להכיר אותי וניסיתי באמת שניסיתי להפתח ולהתחיל שיחות אבל כלום הייתי לבד לגמרי 2 החברות היחידות שלי לא היו איתי בפסולה והן גם בכלל לא איתי בכיתה כמו שאמרתי אני מיואשת חשבתי אולי לוותר ולעבור כיתה ולנסות שהיא תיהיה עם חברות שלי אבל גם אם זה יקרה ואני אעבור כיתה אני מוותרת על להוציא בגרות

אל תוותרי, ברור שהמצב לא ישתנה ברגע וברור שזה עניין של הרבה כוח רצון ועבודה עצמית. את פשוט צריכה להתמיד ולהיות מספיק בטוחה בעצמך בשביל לגשת ולעשות את הצעד. תחשבי שעד אתמול גם את היית בשלך ולא ממש נתת גישה לאחרים, אז יש מצב שגם הסביבה שלך כזאת- הילדים לא מרבים לצאת מאיזור הנוחות שלהם ומעדיפים להישאר בקבוצות או בזוגות שהם מכירים. אבל חכי, תני לזה עוד הזדמנות.. רק התחלת את השנה ויכול להיות שגם הם צריכים זמן בשביל להשתנות. תנסי לנצל את השיעורים בכיתה כדי לשבת ליד ילדים חדשים ולאט לאט תיזמי שיחות.. לא אמרתי להיות חברה שלהם ישר ולא אמרתי להיות איתם בהפסקות ולהיפגש אחהצ על היום הראשון. גם לא על השבוע הראשון. זה יכול לקחת זמן, אז זה בסדר גמור אם הרגשת שלא הצלחת היום

שואל השאלה:
איך לפתח מספיק בטחון עצמי בשביל זה

יש הרבה אנשים שמאמינים שהמציאות הובילה אותם להיות חסרי ביטחון, אבל אני מאמינה שזה דווקא הפוך- כל אחד מרגיש חסר ביטחון במקום חדש, פשוט כל אחד מתמודד איתו בצורה שונה, ולכן מי שלא מצליח להשתלט על זה יותר מתקשה במצבים חברתיים. אסביר את עצמי שוב- זה כמו הביצה והתרנגלות אבל אני מאמינה שהחוסר ביטחון הוביל למציאות הקיימת ולא ההפך. ברור שאיך שמתייחסים אליך משפיע על הביטחון, אבל אני מאמינה שהכל מתחיל בנו- במה שאנחנו משדרים לסביבה ואיך שאנחנו מתנהגים בחברת אנשים.

רשמתי לך גם מקודם- לילדים אין תמיד אינטיליגנציה ריגשית גבוהה מספיק בשביל להבין שדווקא השקטים צריכים יותר עזרה.. ואם תשימי לב את תראי שמי שבראש העניינים זה אלה עם הביטחון. יש גם ילדים מקובלים שלא בדיוק תואמים למשבצת של 'מלך הכיתה'- גם אם הם לא בדיוק תואמים את אידיאל היופי או משהו, אלא נטו בזכות האופי השמח שלהם. זו רק ההוכחה שזה מה שאתה מביא שמשפיע על איך שיתפסו אותך. אז תנסי לזרוק את עצמך למים, מעין fake it until you make it. תשימי חיוך, תתענייני בשלום אחרים, והביטחון יעלה לך אחרי כמה ימים כשתראי שזה עובד