באמת שאני לא מבינה למה אני צריכה להתמודד עם דבר כזה בגיל שלי.

כמו שאמרו מעליי..cbt יכול לעזור.
ומומלץ פסיכולוג כמה שיותר מוקדם כי חבל למשוך את זה. תדברי עם ההורים לגבי טיפול..הם יבינו.
לגבי מחשבות אובדניות, לא נשמע שיש אבל במידה וכן מומלץ לקחת הפניה לפיכיאטר שיאבחן את מידת האובדנות ויתן גם טיפול תרופתי. לא נראה לי שזה יגיע לרמה של אישפוז כמו שכתבו מעליי..הייתי מאושפז תקופה ואני יודע מה זה דורש.
אין מה לפחד מההתקפים כי את תקבלי כלים להתמודד איתם.

דיכאון, חרדות ואובדנות.
אישפזתי את עצמי.

תל השומר. מה זה עזר? לא התאבדתי ואני על כדורים..להגיד לך שזה סידר אותי? ממש לא. אני מתחרט שלא סיימתי עם זה כשהייתי קרוב לזה.

כי המסקנות נשארו לי. עדיין חושב שהכל בחיים חרא. אבל אין מספיק סבל כדי לעשות משהו קיצוני.

חוץ מזה..די התפרקו לי החיים שהיו לפני האישפוז..הייתי במסלול מיוחד בצבא ובאמצע תואר בהנדסת תוכנה..היום אני עובד בפיצה בלי קשר ולא רואה עתיד.

גם וגם. וגם בגלל שאין דרך חזרה למי שהייתי.

שואל השאלה:
טוב סליחה מתוקים אבל זאת השאלה שלי ואתם לא תנהלו פה שיחה. ולגבי 404 את לא יודעת מה המצב שלי אוקיי? זה לא התקפים כל 3 פעמים ביום זה כל כמה דקות על מלא דברים

סליחה מתוקה עברנו לפרטי.