מה זה חיידק הליקובקטר?

כיב קיבה (אולקוס), דלקות קיבה, (גסטריטיס) דלקות מעיים, קרוהן/קוליטיס, ואפילו סרטן הקיבה, לכל אלה ועוד... אחראי החידק h.p שבמשך שנים טופל באנטיביוטיקה (ראפאפן) עד שהוברר כי הוא מחוסן לכך. ועברו לאנטיביוטיקה משולשת. שגם בזאת ברוב הפעמים חידק זה "נעלם" למשך כמה חודשים וחוזר חלילה. כי אינו נעלם אלא נחבא בין הרירית לדופן הקיבה מיד כשמרגיש כי מישהו נלחם בו. וכשיוצא בשנית, אזי יוצא באגרסיביות רבה יותר.

צלצלו עכשיו היות וכל רגע משמעותי ביותר! 057-456-1454

שיטת ה-93 הידועה, הצליחה ב-84% מהמקרים של פגיעת הליקובקטר פילורי לרפאה לחלוטין ברוב המקרים תוך 21 יום.

שיטת ה-93 מתקדמת ביותר בחיסול חידק זה. וכל כלי המדיה בתבל כולה העלו זאת על נס.

הטיפול בנגדי חומציות, הוכיח את עצמו בטווח ארוך לא רק כלא מועיל, אלא כמזיק. למעלה מ-52% מאוכלוסיית ישראל נגועים בחידק זה. ולכן חשוב מאד למגר את החידק בעודו באיבו ולשקם את רירית הקיבה לפני התפתחויות שליליות קשות אחרות.

הכל על הליקובקטר פילורי
הליקובקטר פילורי הוא שמו המלבב של חיידק שנתגלה לראשונה באוסטרליה בשנות ה - 80. האם החיידק הקטן הזה אכן אחראי לכל בעיה במערכת העיכול? כתבה נוספת בסדרת "כל מה שרציתם לדעת"
ד"ר דנה פלורנטין
פורסם בראשונה: 30.09.2006
עדכון אחרון: 14.01.2008
לתשומת לבך, השימוש באפשרויות השונות של "פייסבוק" עשוי לשתף את המידע שלך עם אחרים

החיידק הליקובקטר פילורי התגלה לראשונה באוסטרליה בשנות ה - 80, ונקרא תחילה קמפילובקטר פילורי. מהר מאוד החלו לתלות בו כל בעיה, קטנה כגדולה, שהופיעה במערכת העיכול. בניגוד לחיידקים אחרים, הוא מצליח לשרוד במיצי הקיבה ומתיישב שם, וזאת בזכות יכולתו לפרק שתנן (urea) וליצור אמוניה, שזהו חומר בסיסי שסותר את חומציות הקיבה. החיידק נצמד לתאי האפיתל בקיבה, יוצר סביבו תגובה דלקתית וגורם למוות של תאי הקיבה מסביב. כל התהליך הזה יכול לגרום לפצע בקיבה, מה שקרוי בשפת העם אולקוס ובשפה הרפואית - כיב.

האם מדובר בחיידק נפוץ?
החיידק הזה מאוד שכיח באוכלוסייה ובמיוחד בגיל המבוגר. מעל גיל 65, אפשר למצוא אותו ב- 90 אחוזים מהאנשים. הוא שכיח יותר בתנאי צפיפות ובארצות מתפתחות: בארצות המערב, 40 עד 50 אחוזים מהאוכלוסייה נושאים את החיידק, ואילו בארצות מתפתחות יותר מ - 90 אחוזים משמשים לו פונדקאים.

כיצד נדבקים ממנו?
עדיין לא ברור כיצד ואיך כל כך הרבה אנשים נדבקו ממנו, אבל יודעים שאם החיידק יושב אצל אחד מבני המשפחה, במקרים רבים נמצא אותו גם בשאר בני הבית. דרך ההדבקה היא כנראה פקו-אוראלית - הכוונה היא שאפשר להידבק מהחיידק על ידי מעבר דרך רוק (שימוש בכלים משותפים וכו`) או כתוצאה מהיגיינה לקוייה.

הליקובקטר פילורי אכן גורם לכיבים?
כמעט אצל כל האנשים שיש להם כיב בתריסריון (95 עד 99 אחוזים) מוצאים את החיידק וכן אצל 90 אחוזים אחוזים מהאנשים שיש להם כיב קיבה. עד לגילוי החיידק והקשר שלו לכיב קיבה ותריסריון, הישנויות של הכיב לאחר הטיפול היו מאד שכיחות. כיום, לאחר הכחדת החיידק, מספר ההישנויות פחת להפליא, כך שכיום חלק בלתי נפרד מהטיפול בכיב הקיבה כולל את הכחדת החיידק. החיידק לא גורם לכיב בעצמו, אלא מחיש את התהליך שנגרם מחומציות הקיבה ומהאנזימים בקיבה, כמו הפפסין, על ידי הגברת רגישות הקיבה לגורמים אלו.

לאיזה עוד צרות הוא גורם?
הליקובקטר פילורי הוא גורם סיכון לסרטן קיבה וללימפומה של הקיבה, כפי שאפשר ללמוד בין השאר מנוכחותו בקרב חולים אלה. אם מכחידים את החיידק בחולים בלימפומה של הקיבה מסוג malt, ניתן לגרום לריפוי והלימפומה נסוגה כתוצאה מהכחדת החיידק.
ארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 1994 על החיידק כעל קרצינוגן ומחולל סרטן מוחלט. יחד עם זאת אין לראות בו מחולל בלעדי של ההתמרה הסרטנית, והוא כנראה מסייע לגורמים סביבתיים ולתהליכי מוטציה הגורמים למחלה. הסיכון לסרטן קיבה באנשים נשאים של החיידק עולה במקרים של גסטריטיס אטרופית.

כלומר?
גסטריטיס אטרופית היא ביטוי היסטולוגי (הכוונה לאופן שבו רואים את הרקמה תחת המיקרוסקופ) לרירית הקיבה - כשבוחנים את רירית הקיבה במצב של גסטריטיס אטרופית תחת המיקרוסקופ רואים דלקת כרונית של הרירית והיעלמות של הבלוטות המפרישות את החומצה ברירית, שנמצאות שם בדרך כלל. גסטריטיס אטרופית מאוד שכיחה לאחר שימוש כרוני (למשך שנים) בתרופות המפחיתות את יצירת החומצה בקיבה כגון לוסק או אומפרדקס, וכן יכולה להיגרם גם על ידי יצירת נוגדנים עצמוניים שהגוף מפריש כנגד רירית הקיבה (מצב הקרוי pernicious anemia וגורם גם לרמה נמוכה של ויטמין b12 ).
גורמי סיכון נוספים לסרטן קיבה: אכילת מאכלים מעושנים, דיאטה עתירת מלח, ומאכלים המכילים כמות גבוהה של ניטרטים. גם לאנשים בעלי סוג דם a או b יש נטיה יותר גבוהה לחלות בסרטן קיבה לעומת אנשים עם סוג דם o, כיוון שאצלם מוצאים את החיידק בשכיחות יותר גבוהה. ההליקובקטר הזה גורם גם להופעת צרבות?
צרבות גורמות לתחושה של צריבה ושריפה באזור הוושט, שבדרך כלל מחמירה לאחר ארוחות גדולות ושכיבה במאוזן לאחר האוכל. הצרבות נגרמות בעקבות עליה של מיצי חומצה לוושט, ובדך כלל הן מאוד מציקות.
לא הוכח קשר סיבתי בין זיהום בחיידק לבין הופעת צרבת, ואפילו להפך - באנשים הסובלים מצרבת נמצאה שכיחות נמוכה יותר של זיהום בחיידק לעומת אנשים שאינם סובלים מצרבת.
באחרונה מאשימים את החיידק בכל תלונה שקשורה לאזור הבטן. ישנו מושג הנקרא דיספפסיה, והוא מבטא תסמינים של כאבי בטן חוזרים עם הרגשת אי נוחות בבטן. יכולים להתלוות לכך גם בחילה, תפיחות בטנית, הרגשת שובע מוקדם וחוסר תיאבון או אפילו הרגשת סלידה מאוכל. לפעמים הכאבים מאד דומים לאלו שנגרמים בעקבות כיב קיבה, אבל כאן לא מוצאים שום כיב ולא כל פתולוגיה או מחלה אחרת הנראית לעין, לא בקיבה ולא בכל שאר חלקי מערכת העיכול.
התופעה שכיחה מאד, ולאחרונה יוחסה בחלקה גם לזיהום של הקיבה בהליקובקטר פילורי. במחקר רנדומלי גדול שנעשה, הודגם שבהכחדת החיידק יש השפעה חיובית מועטה ביותר על התלונות, כך שהוא אינו הגורם העיקרי לתופעת הדיספפסיה. (25 אחוזים מהנבדקים חשו הטבה לאחר הכחדת החיידק לעומת שבעה עד 21 אחוזים מהנבדקים שחשו הטבה לאחר טיפול באומפרדקס).

איך אפשר לדעת אם החיידק הזה יושב אצלי בקיבה?
1. הדרך הפשוטה ביותר היא על ידי תבחין נשיפה. בתבחין משתמשים באיזוטופ רדיואקטיבי של פחמן או של אוריאה. במבחן זה הנבחן נושף על תבחין שמודד את כמות דו תחמוצת הפחמן באוויר הננשף, דו תחמוצת הפחמן מיוצרת על ידי החיידק. הבדיקה פשוטה ואינה פולשנית, וכן מהימנה ביותר.
2. בבדיקות דם ניתן לאבחן הימצאות נוגדנים נגד החיידק. הבדיקה פחות אמינה, מאחר שהנוגדנים נשארים בדם גם שנים לאחר הכחדת החיידק, ולכן הבדיקה לאו דווקא מעידה על נוכחותו. גם מי שנדבק לפני שנים ועבר טיפול מוצלח לפני שנים להכחדת החיידק, כך שכרגע אין לו את החיידק יכול להימצא חיובי לנוכחות הנוגדנים.
3. באנשים העוברים בדיקת גסטרוסקופיה (בדיקה שבה מוחדר סיב אופטי לקיבה דרך הפה) ניתן לקחת דגימה מרירית הקיבה ולראות בעזרת תבחין (שנקרא אוראז) האם הקיבה מזוהמת בחיידק. התבחין מכיל אוראה, והוא מתבסס על כך שאם החיידק קיים הוא ייצור מהאוראה (בעזרת אנזים אוראז שהוא יודע להפריש) אמוניה, ואת האמוניה מודדים על ידי העלייה בחומציות והשינוי בצבע של התבחין.

למי ממליצים להיבדק?
1. אנשים שלהם יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחלה בסרטן קיבה (אבא/אמא/אח/אחות).
2. אנשים שחלו בעבר או כעת בכיב תריסריון או קיבה וטרם נבדקו.
3. אנשים המטופלים לאורך שנים בתרופות המדכאות את יצירת חומציות הקיבה, כגון
אומפרדקס או לוסק.
4. אנשים שיש להם להם חוסר בוויטמין b12 או על pernicious anemia.
5. אנשים שסובלים מתופעות של דיספפסיה.

מצאו אצלי את החיידק, מה עושים עכשיו?
החיידק עמיד לטיפול בתרופות נוגדות-חיידקים כמקובל, וכאשר משתמשים בסוג תרופה אחת, שיעור ההצלחה נמוך. כאשר משתמשים בשילוב של שלוש תרופות, שיעורי ההצלחה הם גבוהים ביותר ועומדים על 96 אחוזים. באופן עקרוני, הטיפול המקובל הוא שני סוגי אנטיביוטיקה בשילוב עם תכשיר נוגד חומצה. משך הטיפול הוא בין שבוע לשבועים.
שמות התרופות המקובלות לשימוש בטיפול להכחדת החיידק: לוסק/אומפרדקס 20 מ``ג פעמיים ביום, מוקסיפן 1 גרם פעמיים ביום, וקלסיד 500 מ``ג פעמיים ביום למשך 10 ימים. בארה``ב קיימת עמידות באחוזים נמוכים לחלק מהתרופות, אולם שיעור העמידות הולך ועולה עם הזמן. על מנת לוודא שהחיידק נכחד, צריך לחכות ארבעה שבועות מזמן סיום הטיפול, ורק אז לחזור על תבחין הנשיפה.
אם החיידק לא הוכחד, או במקרים של אלרגיה לפניצילין, ניתן לטפל בשילוב תרופות הכולל מטרונידזול 500 מ``ג פעמיים ביום במקום המוקסיפן, ואת שאר התרופות שפורטו קודם ללא שינוי.