אשמח אם תיכנסו,אז ככה,אני באה ממשפחה עם כסף,לא הרבה,אבל לא חסר.אמא שלי החליטה שכול דבר אני קונה מהכסף, שלי המשך למטה

זה הגיע לרמה שאם אני רוצה החלקה,זה מהכסף שלי,בגדים,מהכסף שלי,ציוד בסיסי לבית ספר,מהכסף שלי,בגד לחג,מהכסף שלי,חטיפים(כי אמא שלי לא קונה כי היא אומרת שזה "רעל")מהכסף שלי,בושם,מהכסף שלי,כול שפריץ אני חושבת פעמיים לפני שאני מתיזה,גם אם אני נכנסת איתה לסופר פארם,ובאלי קרם,בערך 20 שקל,לא 200,היא אומרת לי "מהכסף שלך",איפור בסיסי,מייקאפ,מסקרה,שפתון,אין לי,אין לי פשוט כסף מיותר לבזבז,אני ממש חיה על הקצה,כול דבר שאני קונה אני ישר חושבת פעמיים,אני מרגישה ענייה ושאין לי,פשוט ככה וזה ההרגשה שאני מרגישה,אני אפילו לא אוכלת במסעדות,אני לא הולכת למסעדות עם חברות,אפילו כשאני הולכת לקניון או לים,אני חושבת פעמיים אם כדאי לי לבזבז כסף על אוטובוס(אין לי רב קו) ואז אני מגיעה למסקנה שזה מיותר,ואני גרה במקום דיי מודח,סוג של ישוב כיאילו זה ישוב שהוא פשוט רחוק,מהסופר,מהקניון,כול דבר לוקח לי שעתיים להגיע,ואין אצלנו כול כך בייביסיטרים לעשות ככה שאני לא ממש מרוויחה כסף,אפילו מסעדה לעבוד בה בתור מלצרית,אין.אפילו סופר.פשוט אין.אני אבודה,אשמח לעצות.