מה לעשות כדי להיות בבית חולים פסיכיאטרי למרות שאני לא חולת נפש??

שואל השאלה:
היי, היו תקופות שממש סבלתי נפשית ואז ממש רציתי להיות במקום כזה שהוא כמו..מקום גמילה כזה שאתה פורק הכל ויש אנשים סביבך שיושבים פורקים הכל. זה מה שמעניין אותי. הדברים שתיארת ממש נוראיים אני בחיים לא ארצה את זה. פשוט חברה שלי הייתה בבית חולים פסיכיאטרי של בני נוער אז היא אמרה דווקא דברים טובים על המקום והיא אפילו אמרה שמתאים לי להיות שם..(לא בכוונה שאני לא בסדר) אלא פשוט אני מרגישה כל החיים שצריך להיות לי השגחה שאני לא אתחרפן..מן פחד כזה

שואל השאלה:
הייתה לי פסיכולוגית אבל שנאתי את זה או ששנאתי אותה. דיברתי איתה להרגיש לי כאילו רק רוצה את הכסף כאילו היא לא באמת לעזור לי בכלום וזה סתם העיר עלי עדו יותר

יש פסיכולוגים הרבה יותר רגישים וטובים. אני עכשיו אצל פסיכולוג מדהים
ממליצה לבקש המלצות לפני שהולכת להכיר פסיכולוג

יש מקומות טיפוליים ממש מכילים שהם לא אשפוז פסיכיאטרי. דבר ראשון, את מטופלת? יש לך מישהו להתייעץ איתו? ממליצה לך להתייעץ עם איש טיפול כלשהו על מקום שיכול להתאים לך כי הם יותר מכירים אותך ממני וגם מכירים יותר מקומות.

אבל בינתיים ממליצה לך לקרוא על נווה צאלים (או על פנימיה פוסט אשפוזית אחרת, יש המון מידע באינטרנט ופוסטים בכל רשת חברתית שאת יכולה להתרשם מהכל), על אשפוז יום (למשל, אשפוז יום לבני נוער בגהה או הדסה או באר שבע) (אני הייתי באשפוז יום כשהייתי בתיכון לחצי שנה וממש הרגשתי שעזרו לי שם לצאת ממשבר שהייתי בו)
אם את מעל 18 יש חלופות אשפוז כמו חירם בהרדוף, בית סוטריה... (כמו אשפוז פסיכיאטרי רק בלי קשירות ואנשים רעים, ויש ציוד אישי עלייך)

בכל מקרה אני לא פסיכיאטרית שלך אני לא מכירה אותך אבל ממליצה לך כן לבקש עזרה, שלא תשארי לבד, אני יודעת איך זה להיות לבד עם הסבל שלך ולהתחנן שיעזרו. סומכת עלייך שאת מסוגלת

אני הייתי בבית חולים פסכיאטרי 8 חודשים ברצף ואז עוד 7 פעמים למשך כמה שבועות כל פעם, את לא רוצה את זה. את ממש לא רוצה את זה. את לא רוצה את הריח הדוחה שיש שם בשירותים, את הריח של הילדים שמחרבנים במקלחת כי הם לא יודעים להבדיל בין מקלחת לשירותים, לראות אנשים מקסימים ולהתחבר אליהם ואז לראות אותם מנסים להתאבד שם כל יום ולראות אותם נקשרים למיטה או מושלחים לבידוד עם ארבעה אחים עליהם. את ממש לא רוצה לראות את זה.

פעם אחרונה שהייתי באשפוז סגור היה לפני 3 שנים ואני עד עכשיו עם סיוטים בלילה בגלל המקומות הזה. את לא רוצה את זה באמת שזה לא דבר שאת רוצה או מאחלת לעצמך לבלות בבית חולים פסיכיאטרי שאין לך שום שליטה על עצמך, אין לך פרטיות (את עם עוד 4 בנות בחדר אם מרחמים עלייך ולא מכניסים עוד מיטה מתקפלת) יש לך אוכל דוחה, אם את במחלקת נוער אין לך טלפון, אחים שלרוב לא אכפת להם בכלל מהמטופלים (ואני עדינה ממש) ומראות ממש קשים ולפעמים גם אנשים אלימים מאוד.
אם את לא סובלת נפשית אל תלכי למקום כזה
ֿ
אם את רוצה להכנס סתם כי זה נראה לך מגניב תבקשי עזרה, זה לא מגניב