היי, אשמח אם תכנסו לשאלה ותנסו לעזור לי

בזמן האחרון אני מרגישה שהכל מתפרק, אני נותרת שבורה ולא יודעת איך להמשיך.
נמאס לי לנסות לעשות דברים עכשיו בשביל שהם ישפיעו על העתיד, אני לא מסוגלת ככה יותר, אני רוצה להנות עכשיו ולא לחכות לעתיד.
גם עכשיו הייתי בבידוד ובסגר הזה אני כל כך בודדה, אני זאת שתמיד עובדת קשה בשביל לשמור על קשר עם כל החברים שלי אבל עם המצב הנפשי שלי כרגע אני לא מסוגלת אפילו לשלוח הודעה, אני לא רוצה לפגוע ולענות בצורה יבשה.
אין לי מוטיבציה לכלום, אין לי כבר טעם להקשיב למוזיקה, הדברים שגרמו לי להתרגש ולשמוח כבר לא עושים את זה יותר ואני מרגישה שאני מאבדת את עצמי בתוך כל הלחץ של העבודות שנותנים לי במסגרת בית הספר.
כל כך קשה לי וכל זה ממש לא אופייני לי, בדרך כלל אני הילדה הכי חייכנית ומאושרת שתפגשו, עברתי הרבה בעבר והתגברתי על זה, אבל אני באמת מפחדת להגיע לאותו המקום שוב. זה התחיל לאט לאט, חשבתי שזה לא רציני, שזה יעבור ואני סתם בוכה בלי סיבה, הייתי בטוחה שאני יכולה לעצור את זה בקלות אך אני לא מצליחה, אני מנסה ולא מצליחה וזה שובר אותי כי אני באמת רוצה להצליח.
זה כל כך לא מתאים לי, כל כך לא מתאים לי לבכות כל הזמן, להתגעגע לעבר, לא לעמוד בלחץ של הלימודים, לא לשלוח הודעות לחברים שלי, לא לדעת איך להרים את עצמי כשאני מרגישה שאני שוקעת למקום שאני באמת לא רוצה להיות בו.
מה לעשות בשביל להפסיק את זה? מה לעשות בשביל לראות את העתיד שוב? להתרגש שוב? לחזור להיות עצמי?