אנשים שעברו לעיר אחרת אחרי שגרו שם הרבה זמן(לדוגמה: 10 שנים)

הייתי בת 10 לקראת 11 כשאמא שלי הייתה בהריון עם אחותי. גרתי שם מהרגע שנולדתי. היה לי די קשה היו לי הרבה זיכרונות מהבית הזה, ממש ילדות. אבל למדתי להפוך כל בית שעברתי אליו לתחנת זמן בחיים שלי. זה חלק מהחיים, זה שינויים שקורים צריך לקבל את זה באהבה. בסוף מכל בית או תקופה נשאר משהו. שום דבר לא לנצח, בהצלחה :)

סליחה לא קלטתי כשכתבת עיר אז אני לא עברתי עיר אבל עדיין נחשבתי מרוחקת משאר החברים שלי כי הם היו יותר קרובים אחד לשני. בכל זאת אני יכולה להבין את התחושה שאת עוברת אבל באמת שיהיה לך טוב. זה עניין של הרגל

הייתי בן 17 שעברתי למודיעין עם אבא שלי.
הייתי גר ברמלה מגיל 5 ככה לא היה לי בעיה האמתי, על העבודה הראשונה מצאתי ידידות וחברים כי אני בנאדם מאוד חברותי, החברין וידידות שהיו לי מרמלה כול אחד או שהיה עם רישיון כבר או שפשוט קבענו במקום וכולם נפגשו בו ולא היה לי שום בעיה האמתי.

וגם אנחנו הכרנו מגיל 10-11 כולנו חברים טובים לזמן ארוך

עברנו שהייתי בת 15, הרגשתי ממש עצובה כי כל החיים גדלתי בבית הזה בסביבה הזאת והכרתי את כולם, בכמה ימים האחרונים שלנו בבית אפילו קצת בכיתי אבל ברגע שעברנו הרגשתי טוב ולא לקח לי יותר מידי זמן למצוא את עצמי, שצריפו אותי לקבוצה של הכיתה אז עוד שתי בנות אחרות גם הצטרפו וגם עברו לבית חדש אז די התחברנו אבל גם ביום הראשון שבאנו לבית ספר אז מצאתי ממש ביום הראשון את חברה שלי ועוד כמה חברות אחרות.
אני חייבת להגיד שהמעבר היה בין הדברים הטובים שקרו לי בחיים, אני עשיתי פה דברים שבחיים לא הייתי אפילו חושבת על לעשות אותם בבית הקודם שלי

היה לי מאוד קשה לקלוט את זה שאני עוברת.. אבל בס"הכ כבר ביום הראשון הצלחתי איכשהו להשתלב ולהכיר בנות (ואני נחשבת למאוד ביישנית)..

בת 16 וחצי ועברתי לפני חודשיים מהדרום לצפון ומאוד מאוד קשה לי, לא מצליחה להשתלב ולא להתרגל... אובדת עצות :( מוזמנת לשלוח הודעה שנוכל להתמרמר ביחד :(((