איפה לקבור את עצמי??(פריקה)

וואי וואי אני כמעט בוכה מלקרוא את זה, איזה מקסים הוא.

תלכי לדבר איתו שוב זה טוב זה גורם לך להרגיש שיש מישהו בשבילך.

שואל השאלה:
אבל עם אני אספר לא מה שקורה איתי הוא יתחיל לדאוג ולהדביק ולחטט

השיחה הזאת מקסימה בעיני, ואני דווקא הייתי יוצאת ממנה בתחושה טובה אם הייתי במקומך ולא הייתי מקשה על עצמי ומרגישה רע עם מי שאני. עצם זה שדיברתם ככה ושהוא היה חשוף מולך ושיתף אותך במה שהוא מרגיש רק יכול לקרב אתכם עוד יותר, לשפר את המצב הנוכחי וזה רק מראה לך כמה את חשובה לו.
שתדעי שזו מחשבה שעוברת בראש של 99% מההורים... לא משנה מי את ומה את עושה- גיל ההתבגרות זה אחד הדברים הכי מורכבים שיש ואם נרצה או לא נרצה- מילדים תמימים אנחנו הופכים ליצורים שמחפשים זהות מסויימת גם אם זה בא על חשבון המשפחה שלנו או על חשבון האושר שלנו. אז מטבע הדברים ההתנהגות שלנו משתנה, וכשההורים מסתכלים עלינו מהצד הגיוני שהם ירגישו תחושה כזאת של פספוס או אבידה. זה שהוא אמר את זה בקול רם לא אומר שהוא ההורה היחיד שמרגיש את זה. זה רק אומר שיש לך אבא מדהים ואמיתי, ושזה יהיה פספוס אם לא תנצלי את זה בתור הזדמנות להתקרב אליו ולהושיט את היד כדי לשתף אותו עוד קצת.
את לא חייבת להגיד לו הכל, ואת יכולה גם לעשות תיאום ציפיות מסויים ולהסביר לו שאת עדיין קנאית לפרטיות שלך ושאת לא רוצה שהוא ילחץ יותר מדיי. שוב- נראה שיש עם מי לדבר, ואני בטוחה שהוא יעריך ויכבד את הבקשה שלך...
מגיע גם לך שיהיה לך מקום לפרוק, ואחרי שתעשי את זה תוכלי להבין שאין מקור פריקה טוב יותר מההורים שלנו

לא כל מה שחושבים שיקרה באמת קורה את חושבת שהוא יחטט ויהיה נורא אבל זה לא מוכרח בכלל אדרבה את תרגישי טוב

איזה אבא נחמד
תשתני זריז

כשהייתי בכמעט אותו מצב עם אבא שלי הוא אמר לי ''הכי קשה כשיש לך ילד והוא צריך עזרה ואתה לא יודע איך לעזור לו / לא יכול לעזור לו זה הדבר הכי קשה שיכול להיות לך כאבא/ אמא'' אני לא יודעת למה , המשפט הזה ממש נכנס בי .

שואל השאלה:
אחרי זה הכול היה כרגיל ולא קרה שום דבר שונה מבדרך כלל

מה עם איזה עדכון? (: יצא לכם לדבר?

את לא מרגישה שדווקא כן היה כדאי לנצל את זה בתור הזדמנות להישען עליו ולפרוק גם לו?