48 תשובות
אתה קצת צודק חח
למה להגיד ככה? יש לנו תרבות יפהפייה של עצבים וחוסר נימוס. אין אף מדינה שמשתווה אלינו!
גם התרבות האמריקאית מושפעת מהאירופאית. זה שהיא מושפעת מתרבויות אחרות לא הופך אותה ללא תרבות שלנו
זה שאלה ככ לא ברמה אימלא, כל תרבות מושפעת מתרבויות אחרות.
וחוץ מזה מה עם הדת? כל המצוות והחוקים שלה, החגים שלנו
וחוץ מזה מה עם הדת? כל המצוות והחוקים שלה, החגים שלנו
שמע זה כנראה טרול ואם זה טרול אז יחסית לסטיפס אתה דווקא די טוב.
כל תרבות במדינה מושפעת מתרבות של אנשים אחרים במדינות אחרות. הגבעטרון זה לא חלק מהתרבות הישראלית? מוזיקה מזרחית זה לא חלק מהתרבות הישראלית?
כל תרבות במדינה מושפעת מתרבות של אנשים אחרים במדינות אחרות. הגבעטרון זה לא חלק מהתרבות הישראלית? מוזיקה מזרחית זה לא חלק מהתרבות הישראלית?
אנחנו יהודים. כל התורה היא תרבות שמייחדת אותנו.
מי שמקיים את התורה אז רואים שהוא יהודי וזה מה שאנחנו ושלנו.
זה מה שמייצג אותנו למשל
שבת, תפילין,טלית, נרות. כשרות.
והרבה מנהגים שזה רק יהודים.
מאכלים? מצה ,מצה זה של יהודים.
לבוש? יש תספורת, פאות. רק ליהודים יש.
חנוכיה.... נרות שבת...
ליל הסדר
ארבעת המינים
שמחת בית השואבה
שזה ריקודים ובבית המקדש היו עושים פעלולים ולפידים
אז בהחלט יש דברים שמייצגים אותנו.
לא רק כישראלים אלא כיהודים.
כי יהודי זה מעבר לישראלי.
וזה בהחלט מה שמייצג אותנו.
וישראלי?
ישראלי זה בדכ יהודי.
ערבי יהיה בחול יותר הגיוני שיגיד שהוא מפלסטין.
תגיד שאתה ישראלי יקשרו את זה ליהודי.
כמובן שיש מה שמייצג את הישראלי המכוער
שזה ללכלך להתנהג בזילות
לעשות בלאגן להשחית להתנהג בגסות וזלזול בשני
ויש גם דברים מאוד יפים שזה חום והארת פנים וכן התיחסות ביחס יפה ומקבל וחברותי וידידותי
מי שמקיים את התורה אז רואים שהוא יהודי וזה מה שאנחנו ושלנו.
זה מה שמייצג אותנו למשל
שבת, תפילין,טלית, נרות. כשרות.
והרבה מנהגים שזה רק יהודים.
מאכלים? מצה ,מצה זה של יהודים.
לבוש? יש תספורת, פאות. רק ליהודים יש.
חנוכיה.... נרות שבת...
ליל הסדר
ארבעת המינים
שמחת בית השואבה
שזה ריקודים ובבית המקדש היו עושים פעלולים ולפידים
אז בהחלט יש דברים שמייצגים אותנו.
לא רק כישראלים אלא כיהודים.
כי יהודי זה מעבר לישראלי.
וזה בהחלט מה שמייצג אותנו.
וישראלי?
ישראלי זה בדכ יהודי.
ערבי יהיה בחול יותר הגיוני שיגיד שהוא מפלסטין.
תגיד שאתה ישראלי יקשרו את זה ליהודי.
כמובן שיש מה שמייצג את הישראלי המכוער
שזה ללכלך להתנהג בזילות
לעשות בלאגן להשחית להתנהג בגסות וזלזול בשני
ויש גם דברים מאוד יפים שזה חום והארת פנים וכן התיחסות ביחס יפה ומקבל וחברותי וידידותי
אהה בכלל אין לנו תרבות טוב בסדר..
אז בוא תגיד לי מאיםה הגיעה השבת? החגים? הקידוש? יום כיפור? פורים? יום העצמאות? חלה לשבת? חמין? בית כנסת?
גם כל אלה לא שלנו?
אז בוא תגיד לי מאיםה הגיעה השבת? החגים? הקידוש? יום כיפור? פורים? יום העצמאות? חלה לשבת? חמין? בית כנסת?
גם כל אלה לא שלנו?
אנונימית
ובנוסף למה שכולם אומרים פה, יש לנו תרבות של אירועים, קבוצות ואנשים היסטוריים שכל ישראלי כמעט מכיר
ככה לא בונים חומה
מ ה פ ך
שירים ושערים
זוהר ארגוב
הר הבית בידינו
רצח רבין
המחאה החברתית
הגשש החיוור
וכו' וכו'
ככה לא בונים חומה
מ ה פ ך
שירים ושערים
זוהר ארגוב
הר הבית בידינו
רצח רבין
המחאה החברתית
הגשש החיוור
וכו' וכו'
יש לנו תרבות מהממת של חשיבה שאנחנו הכי טובים
אין תרבות= הורה, מוזיקה ישנה.
מאכלים= האנשים הגיעו ממדינות שונות ולכן הביאו את המאכלים איתם. הצורה שלהם קצת השתנתה, לדוגמא הפלאפל התחיל להיות מוגש בפיתה ולא בצלחת ועם הרבה תוספות ותבלינים.
כפייה= זה מנהג ערבי, לא מוסלמי. היו ועדיין יש יהודים ממדינות ערב ולכן זה גם חלק מהתרבות שלנו.
מוסלמים הגיעו קודם, היהודים גירשו את פלסטין= היהודים הגיעו בשנת 2000bc, לאחר מכן גורשו. המוסלמים הגיעו ב634 לספירה לאחר שכבשו את האזור ונשארו עד 1099 לספירה כאשר גורשו על ידי הקרוסאדס מונגולים. כלומר היהודים היו קודם. לאחר מכן הבריטים התשלטו לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה העות'מאנית. לאחר מאבק קצר דיבורים באו"ם ומשא ומתן, הבריטים נתנו את השטח ליהודים להקמת מדינה יהודית. המקום נקרא פלסטין מכיוון שבתקופה שהרומנים שלטו, הם קראו לאלו שלא רומנים פלסטינים, הכינוי נשאר עד התקופה של מדינת ישראל לאחר סיום המנדט הבריטי בהסכמת האו"ם. בתקופת המנדט הבריטי היו גם מוסלמים גם יהודים וגם נוצרים, לאור ההיסטוריה הענקית של העם היהודי והגירוש בעבר וגם המקור המקראי, הוסכם לתת ליהודים מדינה.
הניסיונות לשני מדינות: ישראל ניסתה כמה וכמה פעמים להקים עם הפלסטינים שני מדינות. זה כמעט עבד בתקופת שלטון רבין עד שרבין נרצח והחמאס עלה לשלטון בעזה והאזורים מחוץ לקו הירוק.
החמאס בהתחלה התנהל יםה ובגלל זה ישראל עזרה בכספים, עד שהוא התחיל להילחם בישראל ולא לתת כסף לתושבים לצרכים קיומיים. ישראל הפסיקה במהרה לתת כספים לפלסטין שליטת חמאס כדי למנוע יצירת נשק. החמאס לא הסכים לשום הצעת חלוקה שזאת הסיבה המרכזית לאי קיום מדינה פלסטינית.
ההכרזה ב2012 באו"ם: ב2012 הוכרזה מדינה פלסטינית, המדינה הינה קיימת בחוק העולמי, היא נחשבת כב"השגחת" ריבונות ישראל מכיוון שישראל לא הסכימה לוותר על השטחים לאחר כל מה שקרה. ישראל אמרה שהיא תסכים להעביר שטחים רק כאשר הפלסטינים יסכימו למשא ומתן על חלוקת השטחים, ארגון החמאס ששולט בפלסטין מעולם לא הסכים.
המטבע שכתוב על פלסטינה: זה פשוט כי ככה הבריטים קראו לזה אין לזה שום קשר לפלסטין של היום חוץ ממקור השם. בנוסף על המטבע גם כתוב (מי/si) שאומר מדינת ישראל.
התרבות הישראלית:
תרבות ישראלית היא תרבות ואמנות שנוצרה בישראל החל מסוף המאה ה-19 ובמיוחד אחרי שנת 1948 שבה הוקמה מדינת ישראל. כתוצר של חברת מהגרים, משלבת הישראלית בתוכה מגוון רחב ועשיר של השפעות ויצירה תרבותית, השאוב מהמדינות והתרבויות מהן הגיעו אליה המהגרים. מקור השפעה חשוב נוסף הוא לייבוא תרבותי ממדינות אחרות, כדי לספק את מגוון הצרכים התרבותיים.
התפתחותה של התרבות הישראלית היא במובנים רבים התפתחות ההגירה אליה ממדינות שונות בעלות רקע תרבותי שונה. בשנות ההתיישבות הראשונות בישראל, הושפעה התרבות שנוצרה ביישוב בעיקר מהוויית שטעטל ממנה באו רוב המהגרים, וכן מתרבות צרפת וגרמניה, שזכו לעידוד בזכות תרומותיהם של מצנטים יהודיים כמו הברון רוטשילד.
השפעה דומיננטית במיוחד הייתה בתקופה זו ועד לשנות החמישים לתרבות הרוסית, שהתבטאה בהשפעה רבה על השירה והמוזיקה וכן על חיי הבימה והתיאטרון. משוררים כרחל, נתן אלתרמן, לאה גולדברג או אלכסנדר פן, אנשי בימה כחנה רובינא, או שמעון פינקל ומוזיקאים כסשה ארגוב ביטאו השפעה זו באופן בולט. תיאטרון "הבימה" שנוסד ברוסיה היגר לישראל וכונן תיאטרון שהושפע במידה ניכרת מהתרבות הרוסית וכן מתרבות תיאטרון היידיש. השפעה מסוימת, בעיקר על הבימה הקלה, הייתה אחר כך גם למופעי וודוויל וכן לתיאטרון הקברט החדשני שהתפתח בברלין.
שנות השלושים והארבעיםעריכה
החל משנות השלושים וביתר שאת בשנות הארבעים של המאה העשרים, החלה מתפתחת בישראל תרבות ישראלית "אותנטית", שמקורה בילידי הארץ. תרבות זו שאבה תכנים מהתרבות הפלסטינית הערבית, במיוחד בהווי, לבוש, ריקוד, דיבור ואופני התנהגות שונים. השפעה מורכבת יותר, במיוחד במוזיקה, הייתה לאימוץ אלמנטים מזרחיים וסולם מעין-מזרחי בשירים. השפעה כזו, עם מידות כאלו ואחרות של הכלאה עם השפעות אחרות אופיינית למוזיקה של יוצרים כנחום נרדי, דוד זהבי וידידיה אדמון.
השפעה בולטת בשנים אלו הייתה גם לשלטון המנדט הבריטי, שאלמנטים מתרבותו ואורחות חייו אומצו על ידי חלקים מן הבורגנות העשירה בישראל. מקור השראה חשוב נוסף הייתה תרבות גרמניה, במיוחד כפי שיובאה לארץ עלידי מהגרים מאותה מדינה. כך, לדוגמה, רבים מבתיה של תלאביב וכן תכנון שדרותיה נוצרו בהשראת תנועת הבאוהאוס וכחיקוי לשדרותיה הראשיות של ברלין.
השירה והספרות העברית של שלושת העשורים הראשונים למדינה נחשבת על ידי רבים בין הישגיה הראויים לשבח של התרבות הישראלית, במיוחד זאת של שנות החמישים והשישים, שהציגו יצירה מודרנית בעברית מדוברת, בניגוד לשירה שנכתבה קודם לכן, כמו זאת של נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ולאה גולדברג או לסגנון הספרותי של אחד מגדולי היוצרים בעברית, חתן פרס נובל ש"י עגנון. הדמויות המרכזיות של השירה המודרנית של העשורים הראשונים (דור המדינה) היו יהודה עמיחי, נתן זך ודוד אבידן. בתחום הספרות בלטו אנשי "דור המדינה" משה שמיר ואהרן מגד ולאחריהם עמוס עוז, א"ב יהושע, מאיר שלו ועוד.
אחרי קום המדינה בשנת 1948 נהרו לישראל מהגרים ממדינות רבות, אך השפעתם על התרבות הישראלית התרחשה רק בהדרגה ולשיעורין. בשנות החמישים היו ההשפעות הבולטות על ישראל שאובות במיוחד מתרבות אנגליה, צרפת וארצות הברית. החל בשנות השישים וביתר שאת בשנות השבעים, החלו להופיע השפעות נוספות דומיננטיות. בתיאטרון, נחלשה בהדרגה הדומיננטיות הרוסית והחלו מחלחלות השפעות אחרות, במיוחד של תיאטרון אירופי ברכטיאני. במוזיקה, למרות התמשכות ההשפעה הצרפתית, אם ישירות (למשל בערב ברסנס של יוסי בנאי) או דרך הופעות להקות כמו הקומפניון דה לה שנסון ו"פררה ז'ק", ואם בעקיפין (דרך חלק משיריה של נעמי שמר באותה תקופה) החלו נחלשות. את מקומה תפש מגוון רחב יותר של השפעות, החל במוזיקה בריטית (ובמיוחד זו של "הביטלס") ומוזיקה יוונית (אריס סאן, טריפונס, ז'ורז' מוסטקי, מיקיס תאודוראקיס) וכלה בהתמשכות השפעתה של התרבות הרוסית העדכנית יותר.
השפעת תרבותם של העולים מארצות ערב, ובמיוחד עולי המגרב על התרבות הישראלית הייתה ניכרת, אך עד לסוף שנות השבעים היא הוגשה בדרך כלל באמצעות "מתווכים". כך, לדוגמה, מייצגים בולטים של תרבות המזרח על הבימה היו שלישיית "הגשש החיוור" ואילו סרטי הקולנוע שעסקו בעולמם של המזרחים ("סרטי בורקס") בוימו כמעט תמיד על ידי במאים שאינם מזרחים (אפרים קישון, בועז דווידזון, מנחם גולן).
התרבות המזרחית שלא תווכה, או שלא הוגשה עלפי טעמו של הקהל הלא מזרחי, נחשבה ברוב המקרים לנחותה בעיני מובילי התרבות בישראל. בחלק מהמקרים, כמו בזה של זוהר ארגוב, זכו היצירות להכרה בדיעבד. בחלק מהמקרים הייתה ההכרה המאוחרת מלווה גם בלעג, כמו במקרה סרטיו של זאב רווח, שהפכו ל"קאלט". בחלק אחר של המקרים, כגון סרטיו של ג'ורג' עובדיה (רובם העתקות מדרמות איראניות, טורקיות והודיות) לא הייתה הכרה מאוחרת באיכותם.
החל מאמצע שנות השמונים, הפכה הזירה התרבותית בישראל פתוחה ומגוונת בהרבה מכפי שהייתה בשנים קודמות. בתחום המוזיקה, ובמיוחד המוזיקה הפופולרית, נשאבו ההשפעות העיקריות מבריטניה, אירופה ודרום אמריקה ולצידן, ובהדרגה באופן בולט ומודגש יותר, מוזיקה טורקית, יוונית וערבית; בתחום האמנות הפלסטית הייתה ההשפעה אמריקנית בעיקרה; בתחום אמנויות הבמה התקיים מגוון רחב של השפעות, עם מקום מיוחד להשפעה רוסית מחודשת, בעקבות הגירה משמעותית מרוסיה. השפעה מסוימת הייתה גם ללגיטימציה המחודשת לתרבות האידית, שהובילה להעלאת דרמות עממיות בסגנון התיאטרון האידי; בתחום הספרות הייתה השפעה ניכרת ליוצרים כמו גבריאל גארסיה מארקס, אך גם לכותבי סיפורים קצרים כמו קארבר. תופעה בולטת במיוחד כאן הייתה הופעתם של סיפורי דרמות על רקע חיי דת.
שינוי גדול נוסף התחולל בעקבות עלייתו לאוויר של ערוץ טלוויזיה מסחרי, "ערוץ 2". התפתחות זו הובילה לפריחה משמעותית מאוד, מספרית ואיכותית, ברמת התקציב, בדרמה וביצירה הטלוויזיונית בישראל. הטלוויזיה הישראלית, שנשלטה מראשיתה בעיקר עלידי דרמות, קומדיות וסדרות עלילתיות מיובאות מאנגליה ובמיוחד מארצות הברית, פיתחה בתוך שנים ספורות יצירה מקומית, שדחקה את רוב היצירות המיובאות משעות השיא של הצפייה בערוצים המרכזיים אל ערוצי הגומחה ואל הכבלים והלוויין.
התרבות הישראלית היא יצור הטרוגני, דינמי, חי ולא קל להגדרה. חלק ניכר מהיצירה התרבותית החילונית נמצא באזור תל אביב, אף שרבים ממוסדות התרבות הממלכתיים נמצאים בירושלים. אך ללא ספק שרוב התרבות הישראלית מתחוללת באזורים אלה, עם דגש על תל אביב. בזכות אוכלוסייה המורכבת מעולים מחמש יבשות ומ־100 מדינות ויותר, ובשל תתי-תרבויות משמעותיות כמו הערבית, הרוסית והחרדית, שכל אחת מהן מונה כמיליון איש שמחזיקים קהילות עצמאיות, הכוללות עיתונים ורשתות להפצת תוצרי תרבות, התרבות הישראלית מצטיינת בעושר ומגוון רב.
עם השנים, בישראל, אחוז התמיכה באומניות נמוך מהנהוג במדינות המערב ומגיע להרבה פחות מחצי אחוז מהתקציב. התזמורת הפילהרמונית הישראלית מופיעה ברחבי המדינה ולעיתים קרובות גם מנגנת בחוץ לארץ. הסימפוניה הירושלמית, התזמורת של רשות השידור הישראלית, גם כן עורכת לעיתים קרובות סיבובי הופעות ברחבי העולם, כמו גם להקות מוזיקליות אחרות. לרשויות מקומיות רבות ישנן תזמורות קטנות, שנגניהן מגיעים פעמים רבות ממדינות ברית המועצות לשעבר. ישראל נחשבת למעצמה בתחום המחול מודרני, עם להקות כמו בת שבע ובת דור, שמופיעות בכל העולם.
הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון גשר (המציג בעברית וברוסית), תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע נחשבים לתיאטראות החשובים בישראל. רפרטואר ההצגות מכסה מגוון מחזות דרמה הקלאסית ומודרנית, וכמו כן מחזות של מחזאים ישראלים. התיאטרון הלאומי הוא הבימה, אשר נוסד בשנת 1917.
מושבות אמנים נמצאות בצפת, ביפו ובעין הוד, ציירים ופסלים ישראלים מציגים ומוכרים את עבודותיהם ברחבי העולם. בערים תל אביב, הרצליה וירושלים ישנם מוזיאונים לאמנות, ובהרבה ערים וקיבוצים ישנם מוזיאונים קטנים יותר. מוזיאון ישראל לאמנות בירושלים מאכלס בתוכו את מגילות ים המלח כמו גם אוסף מקיף של אומנות יהודית דתית ואומנות עממית.
העיתונים היומיים הגדולים יוצאים לאור בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ישנם עיתונים קטנים יותר בצרפתית, פולנית, יידיש, רוסית, הונגרית וגרמנית. כמו כן קיימים מקומונים בערים רבות וכתבי עת לתרבות.
טקסי יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ומאידך טקס הדלקת המשואות וטקס חלוקת פרסי ישראל הם חלק מהדת האזרחית בישראל.
מאז שנות השמונים, התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מפותחת, בתחומי המוזיקה, המחול, הקומיקס, השירה, האמנות, הפרינג' ובתחומים אחרים.
תעשיית התרבות בישראל כיום מכילה כ-200,000 אנשים בתחומים רבים, החל מאנשי סאונד ופירוטכניקה, ועד מוזיקאים ורקדנים.
כור ההיתוךעריכה
ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, הוביל מגמה למזג את העולים הרבים שהגיעו בשנותיה הראשונות של המדינה, מאירופה, מצפון אפריקה ומאסיה בכור היתוך אחד, שיטשטש את ההבדלים בין תושביה הוותיקים של המדינה, ובין העולים מהגלויות השונות. הכוונה הייתה לאחד את העולים עם הישראלים הוותיקים ליצירת תרבות ישראלית אחידה, על מנת לבנות עם חדש בארץ. המגמה דרשה מן העולים להתנתק ממסורתם ולאמץ את התרבות הישראלית החדשה, והדבר היה מבחינתם פגיעה בערכיהם ובתרבותם.
שני הכלים המרכזיים שיועדו למטרה זו הם צה"ל ומערכת החינוך.
מאכלים= האנשים הגיעו ממדינות שונות ולכן הביאו את המאכלים איתם. הצורה שלהם קצת השתנתה, לדוגמא הפלאפל התחיל להיות מוגש בפיתה ולא בצלחת ועם הרבה תוספות ותבלינים.
כפייה= זה מנהג ערבי, לא מוסלמי. היו ועדיין יש יהודים ממדינות ערב ולכן זה גם חלק מהתרבות שלנו.
מוסלמים הגיעו קודם, היהודים גירשו את פלסטין= היהודים הגיעו בשנת 2000bc, לאחר מכן גורשו. המוסלמים הגיעו ב634 לספירה לאחר שכבשו את האזור ונשארו עד 1099 לספירה כאשר גורשו על ידי הקרוסאדס מונגולים. כלומר היהודים היו קודם. לאחר מכן הבריטים התשלטו לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה העות'מאנית. לאחר מאבק קצר דיבורים באו"ם ומשא ומתן, הבריטים נתנו את השטח ליהודים להקמת מדינה יהודית. המקום נקרא פלסטין מכיוון שבתקופה שהרומנים שלטו, הם קראו לאלו שלא רומנים פלסטינים, הכינוי נשאר עד התקופה של מדינת ישראל לאחר סיום המנדט הבריטי בהסכמת האו"ם. בתקופת המנדט הבריטי היו גם מוסלמים גם יהודים וגם נוצרים, לאור ההיסטוריה הענקית של העם היהודי והגירוש בעבר וגם המקור המקראי, הוסכם לתת ליהודים מדינה.
הניסיונות לשני מדינות: ישראל ניסתה כמה וכמה פעמים להקים עם הפלסטינים שני מדינות. זה כמעט עבד בתקופת שלטון רבין עד שרבין נרצח והחמאס עלה לשלטון בעזה והאזורים מחוץ לקו הירוק.
החמאס בהתחלה התנהל יםה ובגלל זה ישראל עזרה בכספים, עד שהוא התחיל להילחם בישראל ולא לתת כסף לתושבים לצרכים קיומיים. ישראל הפסיקה במהרה לתת כספים לפלסטין שליטת חמאס כדי למנוע יצירת נשק. החמאס לא הסכים לשום הצעת חלוקה שזאת הסיבה המרכזית לאי קיום מדינה פלסטינית.
ההכרזה ב2012 באו"ם: ב2012 הוכרזה מדינה פלסטינית, המדינה הינה קיימת בחוק העולמי, היא נחשבת כב"השגחת" ריבונות ישראל מכיוון שישראל לא הסכימה לוותר על השטחים לאחר כל מה שקרה. ישראל אמרה שהיא תסכים להעביר שטחים רק כאשר הפלסטינים יסכימו למשא ומתן על חלוקת השטחים, ארגון החמאס ששולט בפלסטין מעולם לא הסכים.
המטבע שכתוב על פלסטינה: זה פשוט כי ככה הבריטים קראו לזה אין לזה שום קשר לפלסטין של היום חוץ ממקור השם. בנוסף על המטבע גם כתוב (מי/si) שאומר מדינת ישראל.
התרבות הישראלית:
תרבות ישראלית היא תרבות ואמנות שנוצרה בישראל החל מסוף המאה ה-19 ובמיוחד אחרי שנת 1948 שבה הוקמה מדינת ישראל. כתוצר של חברת מהגרים, משלבת הישראלית בתוכה מגוון רחב ועשיר של השפעות ויצירה תרבותית, השאוב מהמדינות והתרבויות מהן הגיעו אליה המהגרים. מקור השפעה חשוב נוסף הוא לייבוא תרבותי ממדינות אחרות, כדי לספק את מגוון הצרכים התרבותיים.
התפתחותה של התרבות הישראלית היא במובנים רבים התפתחות ההגירה אליה ממדינות שונות בעלות רקע תרבותי שונה. בשנות ההתיישבות הראשונות בישראל, הושפעה התרבות שנוצרה ביישוב בעיקר מהוויית שטעטל ממנה באו רוב המהגרים, וכן מתרבות צרפת וגרמניה, שזכו לעידוד בזכות תרומותיהם של מצנטים יהודיים כמו הברון רוטשילד.
השפעה דומיננטית במיוחד הייתה בתקופה זו ועד לשנות החמישים לתרבות הרוסית, שהתבטאה בהשפעה רבה על השירה והמוזיקה וכן על חיי הבימה והתיאטרון. משוררים כרחל, נתן אלתרמן, לאה גולדברג או אלכסנדר פן, אנשי בימה כחנה רובינא, או שמעון פינקל ומוזיקאים כסשה ארגוב ביטאו השפעה זו באופן בולט. תיאטרון "הבימה" שנוסד ברוסיה היגר לישראל וכונן תיאטרון שהושפע במידה ניכרת מהתרבות הרוסית וכן מתרבות תיאטרון היידיש. השפעה מסוימת, בעיקר על הבימה הקלה, הייתה אחר כך גם למופעי וודוויל וכן לתיאטרון הקברט החדשני שהתפתח בברלין.
שנות השלושים והארבעיםעריכה
החל משנות השלושים וביתר שאת בשנות הארבעים של המאה העשרים, החלה מתפתחת בישראל תרבות ישראלית "אותנטית", שמקורה בילידי הארץ. תרבות זו שאבה תכנים מהתרבות הפלסטינית הערבית, במיוחד בהווי, לבוש, ריקוד, דיבור ואופני התנהגות שונים. השפעה מורכבת יותר, במיוחד במוזיקה, הייתה לאימוץ אלמנטים מזרחיים וסולם מעין-מזרחי בשירים. השפעה כזו, עם מידות כאלו ואחרות של הכלאה עם השפעות אחרות אופיינית למוזיקה של יוצרים כנחום נרדי, דוד זהבי וידידיה אדמון.
השפעה בולטת בשנים אלו הייתה גם לשלטון המנדט הבריטי, שאלמנטים מתרבותו ואורחות חייו אומצו על ידי חלקים מן הבורגנות העשירה בישראל. מקור השראה חשוב נוסף הייתה תרבות גרמניה, במיוחד כפי שיובאה לארץ עלידי מהגרים מאותה מדינה. כך, לדוגמה, רבים מבתיה של תלאביב וכן תכנון שדרותיה נוצרו בהשראת תנועת הבאוהאוס וכחיקוי לשדרותיה הראשיות של ברלין.
השירה והספרות העברית של שלושת העשורים הראשונים למדינה נחשבת על ידי רבים בין הישגיה הראויים לשבח של התרבות הישראלית, במיוחד זאת של שנות החמישים והשישים, שהציגו יצירה מודרנית בעברית מדוברת, בניגוד לשירה שנכתבה קודם לכן, כמו זאת של נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ולאה גולדברג או לסגנון הספרותי של אחד מגדולי היוצרים בעברית, חתן פרס נובל ש"י עגנון. הדמויות המרכזיות של השירה המודרנית של העשורים הראשונים (דור המדינה) היו יהודה עמיחי, נתן זך ודוד אבידן. בתחום הספרות בלטו אנשי "דור המדינה" משה שמיר ואהרן מגד ולאחריהם עמוס עוז, א"ב יהושע, מאיר שלו ועוד.
אחרי קום המדינה בשנת 1948 נהרו לישראל מהגרים ממדינות רבות, אך השפעתם על התרבות הישראלית התרחשה רק בהדרגה ולשיעורין. בשנות החמישים היו ההשפעות הבולטות על ישראל שאובות במיוחד מתרבות אנגליה, צרפת וארצות הברית. החל בשנות השישים וביתר שאת בשנות השבעים, החלו להופיע השפעות נוספות דומיננטיות. בתיאטרון, נחלשה בהדרגה הדומיננטיות הרוסית והחלו מחלחלות השפעות אחרות, במיוחד של תיאטרון אירופי ברכטיאני. במוזיקה, למרות התמשכות ההשפעה הצרפתית, אם ישירות (למשל בערב ברסנס של יוסי בנאי) או דרך הופעות להקות כמו הקומפניון דה לה שנסון ו"פררה ז'ק", ואם בעקיפין (דרך חלק משיריה של נעמי שמר באותה תקופה) החלו נחלשות. את מקומה תפש מגוון רחב יותר של השפעות, החל במוזיקה בריטית (ובמיוחד זו של "הביטלס") ומוזיקה יוונית (אריס סאן, טריפונס, ז'ורז' מוסטקי, מיקיס תאודוראקיס) וכלה בהתמשכות השפעתה של התרבות הרוסית העדכנית יותר.
השפעת תרבותם של העולים מארצות ערב, ובמיוחד עולי המגרב על התרבות הישראלית הייתה ניכרת, אך עד לסוף שנות השבעים היא הוגשה בדרך כלל באמצעות "מתווכים". כך, לדוגמה, מייצגים בולטים של תרבות המזרח על הבימה היו שלישיית "הגשש החיוור" ואילו סרטי הקולנוע שעסקו בעולמם של המזרחים ("סרטי בורקס") בוימו כמעט תמיד על ידי במאים שאינם מזרחים (אפרים קישון, בועז דווידזון, מנחם גולן).
התרבות המזרחית שלא תווכה, או שלא הוגשה עלפי טעמו של הקהל הלא מזרחי, נחשבה ברוב המקרים לנחותה בעיני מובילי התרבות בישראל. בחלק מהמקרים, כמו בזה של זוהר ארגוב, זכו היצירות להכרה בדיעבד. בחלק מהמקרים הייתה ההכרה המאוחרת מלווה גם בלעג, כמו במקרה סרטיו של זאב רווח, שהפכו ל"קאלט". בחלק אחר של המקרים, כגון סרטיו של ג'ורג' עובדיה (רובם העתקות מדרמות איראניות, טורקיות והודיות) לא הייתה הכרה מאוחרת באיכותם.
החל מאמצע שנות השמונים, הפכה הזירה התרבותית בישראל פתוחה ומגוונת בהרבה מכפי שהייתה בשנים קודמות. בתחום המוזיקה, ובמיוחד המוזיקה הפופולרית, נשאבו ההשפעות העיקריות מבריטניה, אירופה ודרום אמריקה ולצידן, ובהדרגה באופן בולט ומודגש יותר, מוזיקה טורקית, יוונית וערבית; בתחום האמנות הפלסטית הייתה ההשפעה אמריקנית בעיקרה; בתחום אמנויות הבמה התקיים מגוון רחב של השפעות, עם מקום מיוחד להשפעה רוסית מחודשת, בעקבות הגירה משמעותית מרוסיה. השפעה מסוימת הייתה גם ללגיטימציה המחודשת לתרבות האידית, שהובילה להעלאת דרמות עממיות בסגנון התיאטרון האידי; בתחום הספרות הייתה השפעה ניכרת ליוצרים כמו גבריאל גארסיה מארקס, אך גם לכותבי סיפורים קצרים כמו קארבר. תופעה בולטת במיוחד כאן הייתה הופעתם של סיפורי דרמות על רקע חיי דת.
שינוי גדול נוסף התחולל בעקבות עלייתו לאוויר של ערוץ טלוויזיה מסחרי, "ערוץ 2". התפתחות זו הובילה לפריחה משמעותית מאוד, מספרית ואיכותית, ברמת התקציב, בדרמה וביצירה הטלוויזיונית בישראל. הטלוויזיה הישראלית, שנשלטה מראשיתה בעיקר עלידי דרמות, קומדיות וסדרות עלילתיות מיובאות מאנגליה ובמיוחד מארצות הברית, פיתחה בתוך שנים ספורות יצירה מקומית, שדחקה את רוב היצירות המיובאות משעות השיא של הצפייה בערוצים המרכזיים אל ערוצי הגומחה ואל הכבלים והלוויין.
התרבות הישראלית היא יצור הטרוגני, דינמי, חי ולא קל להגדרה. חלק ניכר מהיצירה התרבותית החילונית נמצא באזור תל אביב, אף שרבים ממוסדות התרבות הממלכתיים נמצאים בירושלים. אך ללא ספק שרוב התרבות הישראלית מתחוללת באזורים אלה, עם דגש על תל אביב. בזכות אוכלוסייה המורכבת מעולים מחמש יבשות ומ־100 מדינות ויותר, ובשל תתי-תרבויות משמעותיות כמו הערבית, הרוסית והחרדית, שכל אחת מהן מונה כמיליון איש שמחזיקים קהילות עצמאיות, הכוללות עיתונים ורשתות להפצת תוצרי תרבות, התרבות הישראלית מצטיינת בעושר ומגוון רב.
עם השנים, בישראל, אחוז התמיכה באומניות נמוך מהנהוג במדינות המערב ומגיע להרבה פחות מחצי אחוז מהתקציב. התזמורת הפילהרמונית הישראלית מופיעה ברחבי המדינה ולעיתים קרובות גם מנגנת בחוץ לארץ. הסימפוניה הירושלמית, התזמורת של רשות השידור הישראלית, גם כן עורכת לעיתים קרובות סיבובי הופעות ברחבי העולם, כמו גם להקות מוזיקליות אחרות. לרשויות מקומיות רבות ישנן תזמורות קטנות, שנגניהן מגיעים פעמים רבות ממדינות ברית המועצות לשעבר. ישראל נחשבת למעצמה בתחום המחול מודרני, עם להקות כמו בת שבע ובת דור, שמופיעות בכל העולם.
הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון גשר (המציג בעברית וברוסית), תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע נחשבים לתיאטראות החשובים בישראל. רפרטואר ההצגות מכסה מגוון מחזות דרמה הקלאסית ומודרנית, וכמו כן מחזות של מחזאים ישראלים. התיאטרון הלאומי הוא הבימה, אשר נוסד בשנת 1917.
מושבות אמנים נמצאות בצפת, ביפו ובעין הוד, ציירים ופסלים ישראלים מציגים ומוכרים את עבודותיהם ברחבי העולם. בערים תל אביב, הרצליה וירושלים ישנם מוזיאונים לאמנות, ובהרבה ערים וקיבוצים ישנם מוזיאונים קטנים יותר. מוזיאון ישראל לאמנות בירושלים מאכלס בתוכו את מגילות ים המלח כמו גם אוסף מקיף של אומנות יהודית דתית ואומנות עממית.
העיתונים היומיים הגדולים יוצאים לאור בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ישנם עיתונים קטנים יותר בצרפתית, פולנית, יידיש, רוסית, הונגרית וגרמנית. כמו כן קיימים מקומונים בערים רבות וכתבי עת לתרבות.
טקסי יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ומאידך טקס הדלקת המשואות וטקס חלוקת פרסי ישראל הם חלק מהדת האזרחית בישראל.
מאז שנות השמונים, התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מפותחת, בתחומי המוזיקה, המחול, הקומיקס, השירה, האמנות, הפרינג' ובתחומים אחרים.
תעשיית התרבות בישראל כיום מכילה כ-200,000 אנשים בתחומים רבים, החל מאנשי סאונד ופירוטכניקה, ועד מוזיקאים ורקדנים.
כור ההיתוךעריכה
ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, הוביל מגמה למזג את העולים הרבים שהגיעו בשנותיה הראשונות של המדינה, מאירופה, מצפון אפריקה ומאסיה בכור היתוך אחד, שיטשטש את ההבדלים בין תושביה הוותיקים של המדינה, ובין העולים מהגלויות השונות. הכוונה הייתה לאחד את העולים עם הישראלים הוותיקים ליצירת תרבות ישראלית אחידה, על מנת לבנות עם חדש בארץ. המגמה דרשה מן העולים להתנתק ממסורתם ולאמץ את התרבות הישראלית החדשה, והדבר היה מבחינתם פגיעה בערכיהם ובתרבותם.
שני הכלים המרכזיים שיועדו למטרה זו הם צה"ל ומערכת החינוך.
לא❤
צה"ל - באמצעות הפיכתו ל"צבא העם", שיהווה מכנה משותף בין כל אזרחי המדינה באשר הם.
מערכת החינוך - תחילה בדרך של החינוך האחיד, ובהמשך באמצעות ביטול שיטת הזרמים בחינוך ואיחוד מערכת החינוך תחת חוק חינוך ממלכתי, על מנת שילמדו יחדיו בבתי הספר ילדים מעדות וממגזרים שונים.
המהלך עורר חששות ביישובים הוותיקים מפני שינוי באופי בחברה הישראלית ההולכת ונבנית. נוצרה תחושת אפליה וניכור בין העולים הוותיקים שבאו ברובם מאירופה, לבין עולים חדשים שבאו בעיקר מארצות האסלאם (ראו במסמך "פרשת הידיים הצבועות").
המהלך, שהוביל בשלב מסוים לביטויי מחאה, הביא להבנה כי עלייה מחייבת סובלנות וסבלנות, אך בגלל קשיים בהשתלבותם של עולים חדשים רבים, החליטו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית בשנת 1951 על מדיניות עלייה סלקטיבית, כך שהזכות לעלייה תיקבע על-פי מצב בריאותי וכספי. המצב הכלכלי הקשה בארץ הפחית גם הוא את מספר העולים, שברובם עלו מצפון-אפריקה ואיראן. בעקבות התדרדרות המצב הפוליטי והביטחוני בצפון-אפריקה בשנת 1954, הוחלו הקלות במדיניות העלייה.
בתהליך הדרגתי הפכה החברה הישראלית לפלורליסטית יותר ו"כור ההיתוך" נשחק עם השנים.
ביקורת על כור ההיתוךעריכה
יש הרואים[דרושה הבהרה] ב"כור ההיתוך" אמצעי שהיה הכרחי בשנותיה הראשונות של המדינה על מנת שניתן יהיה לבנות חברה משותפת. כיום הם טוענים כי אין צורך בזה יותר ויש לאפשר לחברה הישראלית לבטא מגוון תרבותי המשמר את השוני ואת הייחודיות של כל פלג ומגזר. השקפה אחרת רואה את הצורך לשלב את הפלורליזם החברתי, בו כל עדה משלבת את תרבותה הייחודית, עם אלמנטים של "כור היתוך"', בעיקר בתחום החינוך, כדי שהחברה הישראלית תהיה מאוחדת ולא תתפורר לגמרי.
אחרים, בעיקר בקרב עדות המזרח[דרוש מקור] ובקרב חלק מניצולי השואה מאירופה, ביקרו קשות את תהליך "כור ההיתוך" שנאלצו לעבור בשנותיה הראשונות של המדינה. לטענתם, הכריחו אותם לוותר או להצניע את המורשת והתרבות שהביאו עמם מארצות מולדתם ולאמץ תרבות חדשה, "צברית", שפעמים רבות התנכרה לתרבותם ולשורשיהם
מערכת החינוך - תחילה בדרך של החינוך האחיד, ובהמשך באמצעות ביטול שיטת הזרמים בחינוך ואיחוד מערכת החינוך תחת חוק חינוך ממלכתי, על מנת שילמדו יחדיו בבתי הספר ילדים מעדות וממגזרים שונים.
המהלך עורר חששות ביישובים הוותיקים מפני שינוי באופי בחברה הישראלית ההולכת ונבנית. נוצרה תחושת אפליה וניכור בין העולים הוותיקים שבאו ברובם מאירופה, לבין עולים חדשים שבאו בעיקר מארצות האסלאם (ראו במסמך "פרשת הידיים הצבועות").
המהלך, שהוביל בשלב מסוים לביטויי מחאה, הביא להבנה כי עלייה מחייבת סובלנות וסבלנות, אך בגלל קשיים בהשתלבותם של עולים חדשים רבים, החליטו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית בשנת 1951 על מדיניות עלייה סלקטיבית, כך שהזכות לעלייה תיקבע על-פי מצב בריאותי וכספי. המצב הכלכלי הקשה בארץ הפחית גם הוא את מספר העולים, שברובם עלו מצפון-אפריקה ואיראן. בעקבות התדרדרות המצב הפוליטי והביטחוני בצפון-אפריקה בשנת 1954, הוחלו הקלות במדיניות העלייה.
בתהליך הדרגתי הפכה החברה הישראלית לפלורליסטית יותר ו"כור ההיתוך" נשחק עם השנים.
ביקורת על כור ההיתוךעריכה
יש הרואים[דרושה הבהרה] ב"כור ההיתוך" אמצעי שהיה הכרחי בשנותיה הראשונות של המדינה על מנת שניתן יהיה לבנות חברה משותפת. כיום הם טוענים כי אין צורך בזה יותר ויש לאפשר לחברה הישראלית לבטא מגוון תרבותי המשמר את השוני ואת הייחודיות של כל פלג ומגזר. השקפה אחרת רואה את הצורך לשלב את הפלורליזם החברתי, בו כל עדה משלבת את תרבותה הייחודית, עם אלמנטים של "כור היתוך"', בעיקר בתחום החינוך, כדי שהחברה הישראלית תהיה מאוחדת ולא תתפורר לגמרי.
אחרים, בעיקר בקרב עדות המזרח[דרוש מקור] ובקרב חלק מניצולי השואה מאירופה, ביקרו קשות את תהליך "כור ההיתוך" שנאלצו לעבור בשנותיה הראשונות של המדינה. לטענתם, הכריחו אותם לוותר או להצניע את המורשת והתרבות שהביאו עמם מארצות מולדתם ולאמץ תרבות חדשה, "צברית", שפעמים רבות התנכרה לתרבותם ולשורשיהם
קיצר יש לנו, אתה פשוט לא שם לב עליה כי אתה חיי אותה.
אתה מזעזע אותי
יש לנו תרבות מדהימה וזה לא מתאפיין רק בלבוש או מאכלים, בישראל אם רואים מישהו זקוק לעזרה ברחוב כל האנשים עוזבים את העיסוק שלהם ובאים לעזור. מה שלמשל בארצות הברית זה לא בטוח יקרה. תפסיקו לזלזל בישראלים לישראלים יש את הדם הכי חם
יש לנו תרבות מדהימה וזה לא מתאפיין רק בלבוש או מאכלים, בישראל אם רואים מישהו זקוק לעזרה ברחוב כל האנשים עוזבים את העיסוק שלהם ובאים לעזור. מה שלמשל בארצות הברית זה לא בטוח יקרה. תפסיקו לזלזל בישראלים לישראלים יש את הדם הכי חם
הדת זה התרבות של היהודים
לא כי אזרחי אמריקה הולכים עם שמלות עדתיות כל יום
למי אכפת יאללה
למי אכפת יאללה
כפרה עליך אף תרבות בכל העולם כולו
לא תופסת את כל האזרחים במדינה שלה
נתחיל מזה...
מה לעשות
זאת הטעות בבני האדם כל אחד חושב מתנהג ופועל אחרת
וכן מה לעשות הסבים והסבתות של כולנו עלו מתרבויות שונות אחת מהשניה בקטע של קצה לקצה
אז כל אחד הביא לארץ את התרבות שהוא הכיר מהמדינה שממנה הגיע
אבל מה שבטוח זה שיש לנו תרבות משותפת של רוב מוחלט !
רוב מוחלט של אנשים שעשו צבא
רוב מוחלט שזוכר ונעצב בימי הזיכרון
רוב מוחלט שמאמין באותה דת
אלה ועוד מלא הופכים אותנו לישראלים
ויש לי שאלה אליך כפרה עליך אתה חייב לענות לי
איפה עוד בכל העולם הזה!?!?!
אתה יכול לראות באמצע היום באמצע הפקק של איילון דרום
סאוואנה לבנה (וואן לבן גדול) מלא מדבקות של סמיילי
מדליק רמקולים פותח דלתות ומהוואן יוצאים לך 17 איש שרוקדים כי הם סתם מאושרים ורוצים להפיץ את האושר
ואשכרה עובד להם ופתאום מ17 איש
הם הופכים להיות 40
זה מי שאנחנו הישראלים
אלו שעוקצים את הביטוח
אלה שעוקפים בתור
אלה שגונבים דברים מבתי מלון
אז תן חיוך והכל לטובה
שבת שלום וחג שמח מותק<3
לא תופסת את כל האזרחים במדינה שלה
נתחיל מזה...
מה לעשות
זאת הטעות בבני האדם כל אחד חושב מתנהג ופועל אחרת
וכן מה לעשות הסבים והסבתות של כולנו עלו מתרבויות שונות אחת מהשניה בקטע של קצה לקצה
אז כל אחד הביא לארץ את התרבות שהוא הכיר מהמדינה שממנה הגיע
אבל מה שבטוח זה שיש לנו תרבות משותפת של רוב מוחלט !
רוב מוחלט של אנשים שעשו צבא
רוב מוחלט שזוכר ונעצב בימי הזיכרון
רוב מוחלט שמאמין באותה דת
אלה ועוד מלא הופכים אותנו לישראלים
ויש לי שאלה אליך כפרה עליך אתה חייב לענות לי
איפה עוד בכל העולם הזה!?!?!
אתה יכול לראות באמצע היום באמצע הפקק של איילון דרום
סאוואנה לבנה (וואן לבן גדול) מלא מדבקות של סמיילי
מדליק רמקולים פותח דלתות ומהוואן יוצאים לך 17 איש שרוקדים כי הם סתם מאושרים ורוצים להפיץ את האושר
ואשכרה עובד להם ופתאום מ17 איש
הם הופכים להיות 40
זה מי שאנחנו הישראלים
אלו שעוקצים את הביטוח
אלה שעוקפים בתור
אלה שגונבים דברים מבתי מלון
אז תן חיוך והכל לטובה
שבת שלום וחג שמח מותק<3
כל תרבות בעולם מושפעת מתרבויות אחרות, הספגטי הוא לא איטלקי במקור ורוב מרכיבי הפיצה לא הגיעו מאיטליה.
פאי התפוחים לא נוצר באמריקה ורכיביו לא מגיעים מאמריקה.
שני שליש ממאכלים לאומיים הגיעו, או מכילים מרכיבים, ממקומות אחרים.
פריטי לבוש, מיתוסים, פולקלור, ערכים, פריטי לבוש וכו'... תמיד היו מושפעים מתרבויות אחרות - הכנענים החלו להשתמש בקמעות עם סמל העין של רע בתקופה מאוד מוקדמת, האם אין לזה חלק בתרבות שלהם? כמובן שיש, הם אימצו אותו והפכו אותו לחלק מהם.
אני מחשיב ערבים לחלק מהתרבות הישראלית כי הם חלק מהמדינה הזאת ויש להם השפעה ניכרת על התרבות, אבל היהודים תרמו רבות לתרבות המקומית - השפה, החגים, הסמלים, כולם הגיעו ממקור יהודי.
פלאפל אמנם לא הומצא בישראל, אבל הישראלים נתנו לו את הגרסה הישראלית, הכניסו אותו לפיתה יחד עם מגוון סלטים.
אין תרבות אחת בעולם שלא מכילה יסודות שהגיעו ממקום אחר.
פאי התפוחים לא נוצר באמריקה ורכיביו לא מגיעים מאמריקה.
שני שליש ממאכלים לאומיים הגיעו, או מכילים מרכיבים, ממקומות אחרים.
פריטי לבוש, מיתוסים, פולקלור, ערכים, פריטי לבוש וכו'... תמיד היו מושפעים מתרבויות אחרות - הכנענים החלו להשתמש בקמעות עם סמל העין של רע בתקופה מאוד מוקדמת, האם אין לזה חלק בתרבות שלהם? כמובן שיש, הם אימצו אותו והפכו אותו לחלק מהם.
אני מחשיב ערבים לחלק מהתרבות הישראלית כי הם חלק מהמדינה הזאת ויש להם השפעה ניכרת על התרבות, אבל היהודים תרמו רבות לתרבות המקומית - השפה, החגים, הסמלים, כולם הגיעו ממקור יהודי.
פלאפל אמנם לא הומצא בישראל, אבל הישראלים נתנו לו את הגרסה הישראלית, הכניסו אותו לפיתה יחד עם מגוון סלטים.
אין תרבות אחת בעולם שלא מכילה יסודות שהגיעו ממקום אחר.
אנונימי
התיאטרון התחיל ביוון, תכף תגיד שהאומנות הישראלית היא לא חלק מהתרבות שלנו. זה שפלאפל בא ממצרים לא אומר שהוא לא הפך לחלק מהתרבות הישראלית עד כדי מצב שהוא מסמל את תחום מזון הרחוב הישראלי. תבדיל בין מקור של דבר לבין החלק שלו בתרבות מסויימת. אני מסכים איתך לגמרי שחלק מהתרבות הישראלית היא התרבות הערבית, ואין בזה דבר רע, אבל זה שמנהג מסויים הגיע מתרבות אחרת לא אומר שהוא לא תופס חלק בתרבות שנייה.
יש לנו חרדים 3>
החרדים ירשו את הלבוש מהגויים באירופה והשפה יידיש היא הלחם של עברית עם שפות אחרות. גם התרבות החרדית מושפעת מתרבויות אחרות.
חרדים עם דגש על יהדות, מונותאיזם, תנ"ך וכו
בכיתה ט כשלמדתי אזרחות למדנו שהלאום מוגדר על ידי חמישה מרכיבים: הסטוריה, שפה, דת, מוצא ותרבות.
על פי החומר באזרחות דת ותרבות הם שני דברים שונים. כמובן שהם משפיעים אחד על השני אבל עדיין לא אותו הדבר.
על פי החומר באזרחות דת ותרבות הם שני דברים שונים. כמובן שהם משפיעים אחד על השני אבל עדיין לא אותו הדבר.
התרבות היהודית נובעת מהדת היהודית, לא ממליצה לך להסתכל על העולם דרך משקפיים של הגדרות אזרחות בכיתה ט
כמו שאמרתי תרבות ודת משפיעות אחת על השנייה אבל לא אותו הדבר. היו הבדלים תרבותיים בין יהודים שגרו במקומות שונים בעולם. לדוגמה בגמרא מציינים לא מעט הבדלים תרבותיים בין היהודים שחיים בארץ ישראל ובין יהודי בבל
התרבות שלנו קשורה לערבים מפני שחלק גדול מהסבים והסבתות שלנו הגיעו ממדינות ערב והביאו את המאכלים והתרבות הזאת איתם שהם באו לפה כי זה כל מה שהם הכירו , לא גנבנו את התרבות שלהם .
^^ ברור שיש הבדלים. תרבות הרי נוצרת בהשפעת המון גורמים מספיק לדוגמה שמזג האוויר שונה וכל הביגוד יכול להיות שונה. מספיק שקהילה אחת עשירה ואחת ענייה כדי לאפשר כיוון אחר של התפתחות תרבותית. זה מאוד מזכיר אבולוציה במובן מסוים.
הי יקר, יש לנו תרבות, להפך! כמעט לאף אחד אין תרבות ואנחנו היחידים עם תרבות חזקה כל כך. המילה תרבות היא מסורת, מנהגים, וכו.. תראה את אמריקה, איזה תרבות יש להם? אין להם. המקסימום של התרבות זה אכילה באופן מוגזם. אצל הערבים, יש איומים שהם חייבים להיות כמו החוקים של המוסלמים אם לא זה כלא וכו'.. למשל בדובאי, אצלהם אסור להראות חיבה בפומבי, אם תחבק את חברה שלך במקום ציבורי, כנראה תקבל על זה קנס.. לכן הם שומרים על התרבות רק כי הם חייבים. אצלנו, הרוב מדליקים חנוכיה, הרוב צמים בכיפור.. לא כי הם חייבים! כי יש לנו מסורת ותרבות כל כך יפה וחזקה! כבר אלפי שנים.
למען האמת אני מסכימה. חוץ מהתנ"ך החגים וזה... אנחנו פשוט התחלנו לחקות את הערבים בארץ כולל בשפה למרות שהם התחילו קצת לחקות אותנו
אם יש עם אחד עם תרבות זה אנחנו , יש לנו חגים מגוונים עם משמעות אמיתית ויפה , יש לנו מצוות שמרכיבות את התרבות שלנו , זה שיש אנשים שבוחרים להתנתק כמה שיותר מהיהדות(אני אפילו לא מדבר על דת אני מדבר על מסורת שקיימת אצלנו 2000 שנה) זאת בחירה שלהם אבל שלא יתלוננו.
פלאפל זה ערבי וחומוס גם ערבי.
ולדעתי זו התרבות שלנו, שונה ומגוונת שזה הכי יפה וגם יש לנו את התנ"ך.
ולדעתי זו התרבות שלנו, שונה ומגוונת שזה הכי יפה וגם יש לנו את התנ"ך.
נשבעת
התרבות שלנו זה ליטרלי מצה למאו
התרבות שלנו זה ליטרלי מצה למאו
הממ אתה טועה,לכל אחד יש את התרבות של העדה שלו ומה שמאחד את כולם זה היהדות[היהדות זה לא רק דת זה תרבות שלמה].
אומרים פה "כל תרבות מושפעת מתרבויות אחרות", אבל עם כמה שזה מצער בישראל זה יותר ממושפעת. אם אתה חילוני, אין לך הרבה מה להציע חוץ מעגבניות שרי ופתיתים. התרבות הישראלית היא לגמרי שילוב של תרבויות המזרח, התרבות האירופאית, הרוסית וכולי... וזה לא מפתיע, ישראל היא בעצמה פשוט שילוב של הרבה מאוד יהודים מכל רחבי העולם שהגיעו לפה. הדבר הישראלי היחיד שמאחד את כולנו זו הדת, לכן אם אתה חילוני אין כל כך הרבה שמאחד אותנו. עם כמה שזה עצוב זה נכון.
"פלאפל זה מצרי"'
אז מה? גם המבורגר זה גרמני אבל זה נחשב אמריקאי, אנחנו הוספנו פיתה וחומוס צ'יפס סלט לפלאפל ומאז זה נחשב ישראלי.
אז מה? גם המבורגר זה גרמני אבל זה נחשב אמריקאי, אנחנו הוספנו פיתה וחומוס צ'יפס סלט לפלאפל ומאז זה נחשב ישראלי.
בטח שיש לנו תרבות, היא פשוט מורכבת מערבוב של תרבויות אחרות. הגיוני מאוד במדינה של קיבוץ גלויות
תפילין
דתיים
ירושלים
חרדים (לבוש מלפני מאה שנה)
דתיים
ירושלים
חרדים (לבוש מלפני מאה שנה)
א. יש לנו במבה
זה הרבה יותר שווה
ב. מאכל זה לא תרבות
חוץ מזה שידוע שהישראלים מגוונים
זה מה שמיחד אותנו
זה הרבה יותר שווה
ב. מאכל זה לא תרבות
חוץ מזה שידוע שהישראלים מגוונים
זה מה שמיחד אותנו
יהדות זה דת לאום ותרבות ואנחנו המדינה היהודית היחדיה אז כאילו יש וואחד תרבות
מזרחית זה של ערבים? חחח מה?
השאלה הזאת פשוט לא הגיונית אם אתה חושב שאוכל מסמל תרבות אז וואו
השאלה הזאת פשוט לא הגיונית אם אתה חושב שאוכל מסמל תרבות אז וואו
התרבות היהודית היא לא רק דת, למה המחזה היווני, השירה, האמנות, הארכיטקטורה והסיפורים הם דת ותו לא? מעטים היוונים שהם הלניסטים בימינו ואילו שכן הם אנשים שהחיו את הדת מחדש אחרי שהייתה מתה במשך תקופה ארוכה.
האם ליוונים אין תרבות חוץ מהדת? כל הסיפורים, הפולקלור, המיתולוגיה, השירה, המחזות, האמנות - כולם הוקדשו לאלים. האם זה אומר שבלי הדת אין להם מקום כחלק מהתרבות היוונית? כמובן שלא, ההפרדה בין דת לתרבות היא לא כזו חדה כמו שחושבים, וחגים, סיפורים, שפה, שירה ואמנות, גם אם הגיעו מהדת או היו מחוברים אליה יש להם מקום גם מחוץ לדת.
האם ליוונים אין תרבות חוץ מהדת? כל הסיפורים, הפולקלור, המיתולוגיה, השירה, המחזות, האמנות - כולם הוקדשו לאלים. האם זה אומר שבלי הדת אין להם מקום כחלק מהתרבות היוונית? כמובן שלא, ההפרדה בין דת לתרבות היא לא כזו חדה כמו שחושבים, וחגים, סיפורים, שפה, שירה ואמנות, גם אם הגיעו מהדת או היו מחוברים אליה יש להם מקום גם מחוץ לדת.
אנונימי
באמת הבאת ז'אנר של מוזיקה, ושלושה סוגי מאכלים כדוגמה?
an undiscovered princess
גם התרבות של עצבים וחוסר נימוס זה ככה אצל כל האנשים במזרח התיכון וגם את זה העתקנו
גם התרבות של עצבים וחוסר נימוס זה ככה אצל כל האנשים במזרח התיכון וגם את זה העתקנו
הפאקינג תורה זה תרבות .. התנך שלנו
שבת !! חתונה כדת משה וישראל ועוד הרבה ..איזה שאלה אמאלה ואי..
שבת !! חתונה כדת משה וישראל ועוד הרבה ..איזה שאלה אמאלה ואי..
יהדות זה התרבות שלנו, כל החגים והמנהגים
אם כל התרבות ולא תרבות, וואלה הכי מגניב להיות ישראלי:)
מסכים איתך ב 100%
אמאלה לא התכוונתי לזה שתעשו מינוסים התכוונתי לזה שבגלל שיש הרבה אנשים לא מישראל בארץ הפכו את זה לסוג של התרבות שלנו זה נחשב התרבות שלנו אבל זה במקור מארצות אחרות אז זה נחשב חלק מהתרבות של ישראל