היי, אני כותבת סיפור על זוג גייז בישיבה חרדית שמתמודדים עם הקשיים שבזה, אשמח אם תוכלו לתת לי ביקורת לפרק הזה בבקשה?

הגמרא הייתה פתוחה על השולחן בין שנינו בבית המדרש הריק, מעניינת ככל שתהיה הוא עניין אותי יותר, הקול שלו כשהוא מסביר את הסוגיה, הצחוק שלו בבדיחותא שהייתה מסופרת שם, כל אלה רק גרמו לי יותר לרצות בו, כבר חודשיים שאנחנו חברותא, חודשיים שהוא קרוב אליי גם בגוף וגם בלב, חודשיים שבהם אני מתאפק שלא לספר לו את שעל לבי כי אני לא יודע אם הוא ירגיש ככה גם או שאולי הוא ידחה אותי מעליו בתחושת גועל ומיאוס, אבל היום אני הולך על זה, היום אני עומד לשתף אותו ברגשותיי ויהיה מה שיהיה
אני אומר לו שיש לי משהו לשתף אותו, הוא מביט בי בעיניו הכחולות העמוקות בעניין, אני לרגע חושב "איך הוריי יגיבו? מה זה יעשה לאחיי?" אבל לא אכפת לי, אני לא יכול להדחיק את זה יותר לא משנה המחיר
אני סוגר את הגמרא ותוך כדי רוכן לכיוונו ולוחש בכדי שלא ישמעו מעבר לדלת "אני אוהב אותך"
הוא מביט בי בהלם, לא יודע מה לעשות, אבל אני יודע, אני מרים את ראשי ומנשק אותו בעדינות כאילו היה ספר תורה, הוא מתמסר לנשיקתי ולרגע אני מרגיש מאושר
הנה אנחנו זוג חרדים יושבים בלב בית המדרש ומתנשקים מתוך אהבה תמימה
אך לאחר שהרגע עובר הוא הודף אותי מעליו ואומר לי "זה לא בסדר.. זה פשוט לא בסדר" עיניו הכחולות העמוקות שכל כך אהבתי מביטות בי בעצב והוא פוסע באיטיות מבית המדרש אל הרחוב


מה אתם חושבים? הייתם קוראים כזה סיפור? זה פרק ד זה לא ההתחלה