איך זה הגיוני שחברה שלי שסובלת בבית מההורים שלה שונאת להיות מחוץ לבית??

לא הגיוני בשום צורה

אני גם לא אוהב להיות עם ההורים שלי ואני מת מאושר שאני יוצא עם חברים

אין מה לעשות משפחה זה כוח זה תמיכה להיות בחוץ לבד בעולם כזה עלול להיות טו מאץ

שואל השאלה:
אבל היא לא נהנת גם בבית וגם בחןץ
זה ממש מוזר נכון??

נכון

אתה בן והיא חברה שלך כאילו או את בת וזאת חברה שלך

שואל השאלה:
ולא סתם להיות בחוץ..
נגיד אני מזמינה אותה אלי ואפילו אומרת לה שלא נהיה בבית שלי והיא לא רוצה

שואל השאלה:
אני בת

תשאלי אותה למה וזה ותדברי איתה על זה רציני

אולי ההורים שלה לא מסכימים לה

זה הכי לא מוזר שיש.
גם בתקופות שלי היה רע בבית סבלתי גם בחוץ. כשרע לך בבית, במקום ממנו אתה יוצא - כמעט תמיד יהיה לך גם רע בחוץ, כי בתוכך רע לך. כשטוב לך בבית, עם המשפחה שלך - אתה גם תמצא את עצמך בחוץ, וכשרע לך בבית אתה הולך לאיבוד גם מחוצה לו.. לא מוצא את עצמך בין אנשים, הכל נראה זר כזה ואין תחושת שייכות, אתה לא מרגיש שייך לשום מקום. לא בבית, ולא מחוץ לבית.

אולי היא בדיכאון?

שואל השאלה:
כן היא בדיכאון..

כשאנשים בדיכאון הם לרוב מתבודדים אז אולי בגלל זה
תנסי לבוא אלייה ולשבת איתה ולאט לאט תציעי לה לצאת למקומות או לבוא אלייך